צרור החיים (לונשטם) כב

המזמרים האלה, גם קול העוגב הנעימה והצחה? ונשובה עתה ונראה בבתי תפלתם, שם יוציאו על כלי העוגב כפי צחות מלאכתה ונועם קולה לאלפים ולרבבות, לערך כח סכל הכנסי', שם לא נשמע ולא נראה שום כלי שיר זולתי העוגב הזה, וכל שאר כלי שיר, עם היות מהם רבי הצחות יותר מהעוגב, ובפרט אם רבים כאחד יעמדו על משמרותיהם, ויפליאו לכון ערך שירותיה', לא נודע כי באו אל קרבינה, זולתי אם לפעמים מועטים לכבוד המלך וכדומה, יוצאי' חוץ לגדרם, ונקראת גראס"סע קירכ"ען מו"זיק, אבל בעבודתם התמידית, הן בימי החול, והן בימי חגיהן ומועדיהן, לא נשמע שם זולתי קול כלי העוגב הזה

ועתה היש תמהון וחק גדול מזה, שכלי שיר נעים ונחמד רב היוקר ככלי העוגב הזה, יגרשוהו מבית המלך ויחרימוהו מכל להקות משמחים, ובבתי עבודתם רק אותו יבחרו, ושאר כלי שיר, כולם גרש יגרשו אותם מזה? אין זה כי אם שמראש מקדמי התייסדות האמונה הלזו, בחרו העוגב לאיזה טעם או סבה ידוע הנעלמת מאתנו, להנעים תפלתם, ולסבה זו, אשר לא ידענוה עתה, בחרו רק העוגב והרחיקו כל שאר כלי שיר, ואם המה גדולים וטובי' ממנה. ולפי שהיא מוקצה לעבודת בית תפלתם, הרקיקוה משמחות הזמניים, כי אינם רוצים לחלל קדושתה בערוב קולה עם קול שאר כלי זמר אשר לא באו רק לשמחה של חולין. ומה שכתב בעל הנוגה שיש כמה בתי עבודתם בפולין ובשאר עירות שאין בהם ארגגע"ל, זהו, מחמת שעשיית הארגע"ל עולה להוצאה רבה, שאין יד כולם מספקת להוציא, והוא אצלם מעבודות שאין מעכבים התפלה, כדרך שנוהגים אנחנו עם ד' בענין הש"ץ, בכפרים ובעיירות קטנות מתפללים בעלי בתים, ובקהלות הגדולות מוציאים סך רב לשכור ש"ץ המורגל בנעימה ומיטב נגן

וכיון שהדבר כן, הנה אנחנו רואים בעין, היות כלי העוגב הזה חק תמוה הועד ונקבע לעבודת תפלתם דוקא, שלפי דברי מהרי"ק וסמ"ג והש"ע הנ"ל, עליה ועל כיוצא בה נצטוינו ובחוקותיהם לא תלכו, ואסורה איסור גמור מדאורייתא בין בחול ובין בשבת בין ע"י ישראל, ובין ע"י נכרי

ומה שהביא בעל הנוגה שספרו לו מק"ק פראג שהי' שם מקדם ארגע"ל בבי"הכ: אולי נבנתה הבית הכנסת עם הארגע"ל הזה, בעוד שלא היה מנהג זה בעבודתם, ובאמת כפי ששמענו עמדה בית הכנסת הלזו מזמן בית שני, וכאשר נתקנה בהיתר, שוב לא היה איסור חוקת העכ"ום חל עלי', ולא זזה ממקומה. אבל כאשר נפלה, באמת אין מקומה עוד, מפני שבעת נפילתה, כבר הנהיגו כלי שיר זה, ר"ל הארגע"ל בבתי עבודתם. לשם עבודתם דוקא, ואסורה

ועתה, חלוקי הדינים היוצאי' מכל דברינו אלה הוא כך

א) העוגב בבי"הכ, בין ע"י ישראל בין ע"י נכרי, בין בחול ובין בשבת. לעולם אסורה ומדאורייתא. ב) כלי השיר זולתי העוגב אם ינגן עליהם נכרי אסורים ג"כ לעולם ומדאורייתא. ג) כלי השיר זולתי העוגב כשינגן עליהם ישראל, בשבת אסורין מדינא דגמרא ואפילו במקדש ומכ"ש בבית הכנסת, אבל בחול מותרין

ויצאנו בהיתר ב"ה, השם יתיר מאסרינו, ויקבץ גליותינו, ויאחד לבבינו, לאהבה וליראה את שמו בכל לבבינו ובכל נפשינו, אמן.