צרור החיים (לונשטם) כא

מאמינים באחדות, חלילה וחלילה לנו להשוות האחדות הזה עם האחדות האמתי, כאשר אנו בני אברהם יצחק ויעקב מאמינים אותו. ואף שימצאו גם ביניהם מי שאינם מאמינים רק באחדות הגמור, רובם אינם כן

נמצא שהעלינו ב"ה מתוך ההלכות הקבועות שבש"ס ומתוך גדולי הפוסקים אשר כל בית ישראל נשען עליהם שלזמר בכלי שיר בשבת אסור מדינא, הן ע"י ישראל והן על ידי נכרי. ובחול דוקא על ידי ישראל מותר לסייע בנעימת כלי שיר, אבל על ידי נכרי, בין בחול ובין בשבת הוא אסור מדינא, ומדאורייתא. וכדבררינן היטב ב"ה

ומה שכתב הרב דווירונא בתשובתו שבק"ק קארפ"ו היו מנבנים מקדם בשבתות ובי"ט הק"ש עפ"י המוזיקא, קא, היינו שנגנו בשירת הפה, כאשר גם אנחנו עושים היום, אבל שהיו מנגנים בכלי זמר בשבתות ובימים טובים, לא מצאנו מי שנהג כך. ואף אם אולי המצא ימצא מנהג כזה באחת העיירות, מנהג טעות הוא, ונגד הדין

אמנם, כל זה אשר דברנו, הוא מכל הכלי זמר בכלל, אבל העוגב הנקרא ארגעל שמנגנים בו בבתי תפלתם, נלענ"ד שהוא איסור גמור בין בחול ובין בשבת, בין ע"י ישראל, ובין על ידי נכרי. וטעמא דידי, דאסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, ומאותה ראיה עצמה שהביא הרב דליוורנו להתירא, אלי מורה ובא לאיסור

הנה, כה דברי הב"י בי"ד סי' קצ"ח וז"ל, וכתב מהרי"ק בתשובה פ"ב, דאין לאסור משום חק אלא באחד משני חלקים. הא', הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה, כדמשמע לשון חק וכפי' רש"י והרמב"ן ז"ל בפרשת קדושים, דכיון שהוא עושה דבר משונה אשר אין בו טעם נגלה אלא שהם נוהגים כן, אז נראה ודאי כנמשך אחריהם ומודה להם, דא"לכ למה יעשה כדברים התמוהים ההם. ותדע שכן הוא, שהרי כתב הסמ"ק במצות חוקת הגוי' וז"ל, במסכת שבת מונה כל מה שהיה קבלה ביד החכמי' מחוקותיהם ודרכי האמורי, ועיינתי שם בשבת באותן שמביא התלמוד בסוף פ' במה אשה, ולא תמצא באחד מהם שלא יהיה ניחוש או דבר תימה שלא נודע טעמו, אך כולם אין בהם לא טעם ולא סבה ידוע, וזה שכתב בסמ"ק ששנה בתוספתא בחוקותיה' ודרכי האמורי חוקותיהם הם התמוהים, ודרכי האמורי הם הניחושי'. ואף שהגמרא שצה בכולם ה"ז מדרכי האמורי, הנה פי' לנו הסמ"ג ששני דרכי האמורי יש אחד משום ניחוש ואחד משום חוקות העכו"ם. והמין השני וכו' הדבר אשר שייך בו פריצות דרך הצניעות והענוה וכו' עכ"ל

מדברים אלו רצה שם הרב להוכיח, דבנגינת העוגב אין בו איסור משום ובחוקותיהם לא תלכו, שאין בו אחד משני הטעמי', לא משום ניחוש ולא משום חק תמוה, שאין הענין הזה תמוה, ובפרט באומה הישראלית אשר צוה ד' עליהם לנצח על מלאכת בית ד', שהנגון ממתיק הנעימה ומעורר הלב, ואתנו היתה בזמן שבית המקדש היה קיים אשר נחרב בעונינו שרבו, וכיון שאין כאן אחד מהטעמים שכתב הס"מג ומהרי"ק ז"ל, למה יאסר

? ואני אומר, אלו מכלל הכלי זמר הי' מדבר הרב, הייתי מודה שמותרת בימי החול על ידי ישראל, וכאשר כתבנו למעלה. אבל בעוגב יש ויש בו אחד מטעמי האיסור שכתב מהרי"ק ז"ל, והוא, היותו חק תמוה שאין אנו יודעי' טעמו, ולכן אסור בין בחול ובין בשבת ואפי' ע"י ישראל

הנה, ידוע הוא לכל אזן שומעת, שהעוגב היא אחת מהכלי שיר היותר יקרים הנאהבים והנעימים, המעוררת הלבב, ומנשאת הרוח, לפי נועם נגינותיה, הן לעצב והן לשמחה. עתה, לכו נא ונבואה בית המלך, שועיו, ושריו, אשר לא חדלו אזניהם משמוע קול שרים ושרות, וכלים מכלים שונים מזמרים ומשוררים, ואזנינו תשמענה צחות השירים בקול המולה גדולה בית קבוצת המנצחים בשיר, כמו השוי"שפיל והקאנצער"טען, הנשמע בין להקת חבל