צרור החיים (לונשטם) יט

וכן הי' בלתי ספק האגרעל שהי' מלפנים בק"ק פראג שלא נגנו בו רק לקבלת שבת,, או בהכנסת י"ט לשמח הלבבות לכנוס בי"ט כשה שמחי הלבב, וראי' לדבר, שאותן אשר קמו אחריהם וינגנו בכלי שיר אינם מנגנים אלא בקבלת שבת לפי עדות בעל הנוגה עצמו, ומה שהעיד ג"כ שנמשך המוזיקא קא עד חצי הלילה: שקר ענה, כי מלבד חילול שבת בפומבי לנגן בכלי שיר בשבת על ידי ישראל, לא נחשדו אנשי קריה העליזה הזאת הגדולה לאלהים, להכשיל את הרבים בחילול שבת, אחרי אשר אין אנו מקבלין עלינו השבת עד ברכו, והמה לא יאמרו ברכו עד חצי שעה בלילה, גם לא היו עוברים קדושי עליון האלו על תוספת שבת שהוא דאוריית', מי יאמין לשמועתו? ואף אם אולי קרה פעם אחת שנמשכה המוזיקא קא עד חצי שעה בלילה, באמת משגה הי', ולא שנו בה. הא לך מצד הסברא הישרה לכל מי שיש בו דעת מכרעת, שאין לנגן בארגעל בבית הכנסת לסייע בעני השירות והתפלות על ידי נכרי. לא בחול ולא בשבת. ועתה נביא ראי' ברורה על זה מגמרא ערוכה

אמרינן בע"ז דף מ"ו ע"א, בעי רב פפא המשתחוה לבהמה צמרה מהו לתכלת, קרנה מהו לחצוצרות, שוקי' מהו לחלולין וכו' אליבא דמאן דאמר עיקר שיר' בכלי לא תיבעי לך דודאי אסור, כי תיבעי לך למאן דאמר עיקר שירה בפה, בסומי קלא בעלמא הוא ומייתינן, או דלמא אפ"ה אסור תיקו, עכ"ל הגמרא, וקיי"ל כל תיקו דאסורא לחומרא וכן פסק הרמב"ם בפרק ו' מהלכות איסורי מזבח דקרנה לחצוצרות וכו' אסור. נמצא דאף למ"ד עיקר שירה בפה והכלי לא אתא אלא לבסומי קלא, מ"מ אסור א"כ ה"ה לנדון דידן: דהנה פסקינן בש"ע א"ח סי' נ"ה שהיורד לפני התיבה צריך להיות איש כשר וישר ולא יצא עליו שם רע בילדותו וכו'. נמצא אי הוי אמרינן שנגינת העוגב הוא מעיקרי התפלה, ודאי שהי' אסור על ידי נכרי, כדאמרינן למ"ד עיקר שירה בכלי לא תיבעי לך דאסור, והדבר ידוע שהתפלה היא דוגמת העבודה, ועבודת התפלה עצמה ודאי צריכה להיות מש"ץ הגון ויהודי כשר וזר לא יקרב אלי'. מאי אמרת, הא אין העוגב מעיקר התפלה, ולא אתי אלא לבסומי קלא דהש"ץ או המשוררים, ומה לי אם בא הביסום ע"י ישראל או ע"י נכרי, הא היינו בעיא דגמ'. אי נימא כיון דלא אתי הכלי שיר אלא לבסומי קלא, לא איכפת לן בנעבד, או דלמא אפ"ה אסור, ר"ל דכל שאסור בעיקר העבודה אסור נמי בדבר שבא לבסומי, וקיימינן בתיקו, ופסקינן לחומרא: א"כ גם העוגב (ארגע"ל) הזה, שלא בא אלא לבסומי קלא דעבודת הש"ץ, יש בה כל חומר העבודה עצמה, ואסורה על ידי נכרי

ואי תיקשי לך על הלכה זו, ממתני' דעירוכין דף י' ע"א והובאה ג"כ בסוכה שם, בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח וכו', ועבדי כהנים היי, דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר משפחת בית פגריא היו וכו' היו משיאין נשותיהן לכהונה, ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר לוים הוי ע"כ המשנה. וקאמרינן שם בגמ' דף י"א ע"א, לימא בהא קאמיפלגי, דמ"ד עבדי' היו קסבר עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידי, ומ"ד לוים היו קסבר עיקר שירה בכלי, ותסברא וכו' אלא דכ"ע עיקר שירה בפה (מדינא לא פליגי דאפי' עבדי' מותרין, כיון דכלי לבסומי קלא בעלמא הוא דעבידי) והכא במעלין מדוכן ליוחסין ולמעשרות קאמיפלגי (ועיי' פי' זה בסוכה ברש"י ותו' והרשב"א ז"ל). חזינן מהכא דלכ"ע אי אמרינן עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידי, הי' מותר מדינא על ידי עבדי כהנים, ותיקשי לך אגמ' דידן, ואפסק הלכה דאסרינן קרנה לחצוצרות, אף למה דפסקינן עיקר שירה בפה וכלי לבסומי קלא הוא דעבידי ותפשוט לך נמי מהתם אנ"ד, דכיון דלא אתי העוגב אלא לבסומי קלא דש"ץ מותר על ידי נכרי.