צרור החיים (לונשטם) יח

לתקן וכנ"ל, ולכן עכ"פ שרי אמירה לעכו"ם, דליכא למיחש שיעשה הוא בעצמו, דאף אם יעשה בעצמו ליכא איסור מדינא, וזה ברור ואמת ב"ה. ואין כאן עוד שום קושי' על המ"א ורמ"א ז"ל. ונסתייענו לפ"ז מהם על אמתת דברינו ב"ה, דהאי דשרינן לקמן אפי' ע"י ישראל, מטעם דאין אנו בקיאין היינו רק בטיפוח וריקוד. מלבד מה שיש ראי' ברורה לדברינו מהא דאוסר רמ"א בפירוש רס"י הנ"ל אפי' ההכאה על הדלת בשבת, והמ"א אוסר טפטוף המים וקשקוש הפעמוני', ולא זכרו כלל שנהגו היתר מטעם דאין אנו בקיאין כמו בטיפוח וריקוד, אלא ודאי כדכתבינן

שוב ראיתי בט"ז בי"ד (סי' רפ"ב ס"ק ב'), בענין פעמוני הס"ת שכתב בסוף דבריו זה לשונו: ותו נראה דאין מקיל שם אלא באותן דברי' שאין דומין ממש לכלי שיר כההיא דמספקין ומטפחין ביד, אבל בהך זוג שדומה טפי לכלי שיר יש איסור לדברי הכל וכו' עכ"ל. הרי שמסכים בפירוש לדברינו. וגם המ"א כאן בסי' של"ח ס"א לא חלק על הט"ז הנ"ל להתיר אותן הפעמוני' (בכל ספרי המ"א ז"ל שלפני מכמה דפוסים נצטיין הט"ז הנ"ל בטעות) אלא משום שהם דומים לטיפוח וריקוד שאינן כלי שיר כלל ולא שייך למגזר שמא יתקן דאין אנו בקיאין, גם משום שאינו מכוון להשמעת קול גם מפני שהוא לדבר מצוה כדי שישמעו העם ויקומו ע"ש

אבל שינגן ישראל היודע לנגן בכלי שיר בשבת, אין מי שיעלה על הדעת להתירו, והוא איסור גמור מדינא, ואפי' במקום מצוה, וא ואפי' בבית המקדש אסור. והעוגב ידוע היותו אחד מכלי שירי' המובחרים שצריך תיקון כמה פעמים, ואין ספק שאסור לישראל לנגן בעוגב בשבת בבי"הכ

נמצא, עלה בידינו ברור וצלול ב"ה, דישראל אסור מדינא לנגן בכלי שיר בשבת, ואפילו במקדש לצורך מצות הקרבן, ומצות שמחת בית השואבה אסור, וק"ו שאסור לנגן בעוגב בבית הכנסת, להטעים הזמירות והתפלות

ואחרי אשר האנשים האלה אשר רוצים לתקן העוגב בבי"הכ שלהם, סגרו דלתי בית הכנסת שלהם כל ימי השבוע, ואינם מתפללין בה בצבור, (אם צדקו דבריהם ישפוט כל איש אשר אמונה בו ואין מן הצורך לסתור הבלי דברי בעל הקנאה, אשר הרים ראש להצדיק מעשה רשע כזה) ורק ביום השבת יפתח, אם כן אי אפשר שינגנו על העוגב זולתי על ידי נכרי, וזה איסור ברור, אי מצד הסברא, ואי מדינא דגמרא

מצד הסברא, היעלה זאת על דעת ישרה, שמי שאינו מאמין בו יתברך ובאחדותו ובתורתו הקדושה, הוא דוקא ולא ישראלי יסייע לשבחו ולפארו, ושעל ידי ערל בשר אשר לא מאחינו הוא, ואשר פנה אל אלהים אחרי'. יוטעמו תפלותינו ויעלו לניחוח לפני אבינו שבשמים? ל הלא עד היום הזה עין לא ראתה ואזן לא שמע, ש"ץ יורד לפני התיבה עם משורר נכרי, עם היותנו יודעים כמה פעמים, משורר נכרי אומן נפלא במלאכת הניגון, ויפה קול ומיטב נגן, שאין בכל עדת ישראל דוגמתו. או להיפך, הנשמע מעולם משורר ישראלי שיסייע על הנגינה ועל השיר בבתי תפלתם, אף בארצות שאין שנאת הדת מסך מבדיל בין האומות, וכמה פעמים נשמעו משוררים ישראלים או ישראליות בבתי השירי' שלהם (אפערא) ועם זה בבתי תפלתם קולם לא ישמע: אין זה, כי אם מצד משפט השכל, שלא יאות לבעל אמונה אחת. לסייע בתפלת בעל אמונה אחרת ואם התירו רבותינו ז"ל שינגן הנכרי בחופות משום מצות שמחת חתן וכלה, לא יתירו להיות מי שאינו אוחז באמונתנו הקדושה, עוזר ותומך בענין התפלה

ומה שנהגו בכמה קהלות לקבל שבת בתרועה וקול שיר, המשוררים המה ישראלים כמונו, ולכן אינם מנגני' רק בקבלת שבת, שאין אנו מקבלי' עלינו השבת עד ברכו, אבל מברכו ואילך שאין ישראל רשאי לנגן, לא שמענו שהיו מנגנים ע"י נכרי