צרור החיים (לונשטם) יז

דהא קאי אמה שכתב למעלה, וי"א דבזמן הזה הכל שרי, והוא דעת התוס', ובדברי התוס' לא נזכר כלל לשון הכל, אלא ודאי קאי אכל מה דכתב בסי' זה והיינו טיפוח וריקוד ודכותייהו, והוא הדין נמי הכא. כן הוא בירור דברי' האלה בלי ספק ב"ה

ואל תשיבני ממ"ש הרב בהג"הה סימן של"ח ס"סי' ג' וז"ל ומיהו בזמן הזה נהגו להקל מטעם שיתבאר בסימן שאחר זה לענין טיפוח וריקוד עכ"ל, וכתב עליו המ"א ז"ל בס"ק ה' וז"ל: לענין טיפוח, פי' כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מדינא ה"ל למישרי לנגן בכלי שיר, ולכן עכ"פ שרי אמירה לעכו"ם וכו' עכ"ל,. נראה מזה לכאורה בפירוש שסבר המ"א ז"ל שכיון שאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר מותר מדינא אפי' לישראל לנגן בכלי שור

ואני אומר, דוק מינה לאידך גיסא. דמדברי הרמ"א והמ"א ז"ל ראי' לדברינו, דכשתפרש הדברי' לפי פשוטם, תמצא אותם תמוהי' מאד. דהא לקמן בסי' של"ט כתב הרמ"א ח"ל: ויש אומרי' דבז"הז הכל שרי דאין אנו בקיאין וכו' ואפשר שעל פי זה נהגו להקל בכל עכ"ל. הנה העיד הרמ"א שנהגו להקל בכל אפי' ע"י ישראל עצמו, דבסי' של"ט לא איירי מאמירה לנכרי כלל והשתא כאן בסי' של"ח דאיירי באמיר' לנכרי האיך כתב רמ"א. ומיהו בזמן הזה נהגו להקל מטעם שיתבאר בסי' שאחר זה לענין טיפוח וריקוד, הא אי מהאי טעמא הוו להו לנהוג להתיר אפי' ע"י הישראל עצמו, כמו שכתב לקמן שנהגו להקל אפילו ע"י ישראל גם המ"א הוא תמוה שכתב: לענין טיפוח, פי' כיון דאנן אין בקיאים וכו', מדינא ה"ל למישרי וכו' ולכן עכ"פ שרי אמירה לעכו"ם, הא מההיא טעמא באמת אנו מתירין לקמן אפי' לישראל עצמו

אבל לפי דברינו יבואו הדברי' מכוונים יפה ב"ה, ודברי חכמי' כדרבנות וכמסמרות נטועות, דהנה אמרנו שאף שטיפוח וריקוד מותר מטעם שאין אנו בקיאין בעשיית כלי שיר, לנגן בעצמו על הכלי שיר אסור, דכיון שרוב המנגני' ידעו לתקן, א"כ המנגן הזה יצא מהרוב, ויש בו לחוש הרבה שמא יתקן. וכיון שכן רוב העולם שאינם יודעי' לתקן כלי שיר מותרי' הם לנגן מדינא אבל חכמינו ז"ל אסרו הניגון בכלי שיר על הכל, לפי שרוב המנגנים יודעי' לתקן והמנגני' ואינם יודעים לתקן הם מיעוטא ולכן אוסר ג"כ הרמ"א בסי' זה ס"א אפי' ההכאה על הדלת, והמ"א שם קשקוש הפעמוני' וכדומה, אף שאין שייך בו ענין אומנות ומשום שמא יתקן ליכא כיון שאין אנו בקיאין, מ"מ אסרוהו, מטעם שמתוך שנתיר זה הנשמע כקול השיר, יבואו להתיר ג"כ לנגן בכלי שיר, ובמנגן בכלי שיר יש לחוש הרבה, לפי שהוא יודע עפ"י רוב לתקן כלי שיר

והנה מה שאסרו חז"ל אמירה לנכרי הוא מטעם שאם נתיר לו לומר לנכרי לעשותו, יבא הוא לעשות המלאכה בעצמו והשתא כאן בנ"ד, כיון שע"פ רוב אין אנו בקיאים בעשיית כלי שיר, גם אין, אנו בקיאים לנגן, ואם כן מי שאומר לנכרי לנגן בכלי שיר, הוא עצמו אינו יודע לנגן. וכיון שכן שפיר אנו מתירין בזה אמירה לנכרי, דמאיזה טעם נאסור אמירה לנכרי, דשמא יבא לנגן בעצמו, הא כיון דאין אנו בקיאין בעשיית הכלי שיר, א"כ הוא האומר לנכרי שיתקן, מדינא הי' מותר לנגן בעצמו, כיון שאינו יודע לתקן, ואין שייך בו גזירה דשמא יתקן כלי שיר, ואף שהוא בעצמו מ"מ אסור לנגן מגזירת חכמי', כיון דרוב המנגנים ידעו לתקן כנ"ל, מ"מ האמירה לנכרי עכ"פ מותר

וזה שכתב המ"א ז"ל כיון דאנן אין בקיאין בעשיית כלי שיר, מדינא ה"ל למישרי לנגן בכלי שיר, פי' לאותו שאומר לנכרי שינגן מדינא הוי לן למישרי ליה שינגן בעצמו, דלא שייך ביה שמא יתקן כלי שיר כיון שהוא מהרוב שאינן יודעין לתקן, אלא שחכמי' אסרוהו, מטעם שרוב המנגני' ידעו