צרור החיים (לונשטם) קמט

שלא יכניס אדם מחשבתו לשאול טעם לימות המשיח גם שלא יהי' ממחשבי קצין רק אם יתמה מה חכה לו, וית ויתפלל לפניו יתברך על קיום העמדתנו בגלות הארוך, ולכן תקנו לנו אנשי כנה"ג וכו', כי זה דעת המפרשי' במס' מגיל' וזהו הדבר השני שלמד מאליהו. הנך רואה בעליל דבריו ז"ל שהוא דורש על האי שאין נכנסים לחורבה, שלא ישאל אדם טעם על ימות המשיח ולא יחשוב את הקצין, והוא כדעת החכמים בסנהדרין והביאם הרמב"ם ז"ל שאמרו תפח רוחן של מחשבי קצין, אלא אם יתמהמה חכה לו. ועל מה שאמר ומתפללין בדרך, דרש, שראוי להתפלל על קיום העמדתנו בגלות, דס"ד שאין ראוי להתפלל כלל על מעמדינו בגלות, ולא נתפלל אלא על משיח וציון וירושלים שהוא העיקר, וכל השאר טפלה לו, על זה אמר שראוי להתפלל על קיום העמדתנו בגלות כל זמן שלא נלך גאולים ע"י משית צדקינו, וזה שאמר ולכך תקנו, אנשי כנה"ג ברכת ראה נא וכו' שאעפ"י שרוב הברכות והתפלות הם על הגאולה, לא חדלו עם זה מלתקן גם ברכת ראה, ולהתפלל על גאולתנו מצרות הגלות בעודנו על ארץ אחת. אבל שיהי' עיקר תפלתנו על העמדתנו בגלות הזה, אי' איפוא נמצא כן בכל דברי המפרש ז"ל, אשר הצגתיהו לעומת דבריו, וכחשו בפניו יענה, וחלולה לאיש הישראלי להעלות כדברים האלה על לבבו, ואיש לא יוציאם מדלתי שפתיו החוצה, זולתי מי שאינו מאמין כלל בביאת המשיח, וכבר כתבנו דברי הרמב"ם ז"ל מה דינם של האנשים האלה

עוד כתב: "הנה לכם אחי ועמי! אף: שדמוע תדמע כל עין בר לבב, בזכרו עיר קדשנו שרופה ושערי' שוממים, ועלינו לומר עם הגולים: אם אשכחך ירושלים וכו' עכ"ל

ראו איך הוא לובש אדרת שער למעך כחש, רואיו יאמרו אי' צדיק כמוהו, אשר עפעפיו יזלו מים על עיר הקדש כי שוממה, אכן, בחני נא. וראו תמרור לענת מחשבותיו על חלקת לשונו. כי אחרי אשר אמר מתחילה שהתפלה בעד ארץ מולדתנו היא קדומה בזמן, ושתהי' עקרית בתפלתינו, כן הי' לו לומר: אף שראוי לכל איש בר לבב לה להתפלל על עיר הקדש השרופה ושערי' השוממים. הוא לא כן אמר, אבל שכל את לשונו באמרו: אף שדמוע תדמע עין כל בר לבב וכו'. אך דמוע תדמע. כאיש מתאבל על מתו, וכעשיר על עשרו אשר טבע במצולות ים, אשר חלף ואיננו, הלך ולא ישוב, אבל לא יתפלל על מתו שיחי' ועל ספינתו כי תתנער ממצולה ויצף הברזל

? עוד גלה קלון מחשבותיו, כאשר רצה להעזר מפירש"י ז"ל על מה שאמרו בגמרא שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ידחקו את הקץ, ר"ל שלא ירבו בתפלה על

הנה בכונה עמוקה משאול עצם עינו מגירסא המפורסמת, והדחיק את עצמו במקום צר להטות לב גבר נגד פני ד', ולא ידע כי תלחץ רגלו אל הקיר. הנה גרסת כל הספרים הוא שלא ירחקו את הקץ, וכן גירסת רש"י ז"ל והמפרשים, ורש"י ז"ל פירש שלא ירחקו את הקץ בעונם, והחכם המפרש ז"ל פירש: שלא ירחקו את הקץ, ר"ל שלא יהיו מרחיקים את הקץ במחשבותם, שיאמרו עדיין רחוק ביאתו, אבל יחכו עליו בכל יום ויום שיבא, ע"כ, ולא הביא המפרש ולא המהרש"א ולא שום מפורש גירסא אחרת כלל. זולתי רש"י ז"ל הביא ל"א שלא ידחקו את הקץ וכו' ומזה הלשון דוקא רצה המחבר הזה להעזר על דעתו כנ"ל, והביא לשון רש"י: שלא ירבו בתפלה על כך

אבל גם כאן כדרכו קיצץ בנטיעות דברו רש"י ז"ל היקרים. שזה לשון רש"י ז"ל: לישנא אחרינא שלא ידחקו גרסינן