צרור החיים (לונשטם) קמ

שיש להאדם להתאונן בגלות היא גלות השכינה. ענין גלות השכינה הזה, עם שאמתת איכותו נסתר במסתרי הסוד והתעלומה, אשר לא יסתר שם איש כמוני. ואנכי לא אראנו בעיני הכהות, עם זה, גם הנגלה שבו הוא אמת וברור לעיני כל

והנה חילוק האמונות אשר אמרנו, הוא הנקרא גלות השכינה לפי פשוטו הנגלה. לפי שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו, ר"ל, שעל כל אשר על פני הארץ, יתראה כבוד אלהותו, שאלמלא רצונו יתברך, אשר ברא היסודות וסדר טבע הרכבותיהן, לא היתה הארץ, ארץ, ולא המדברים מדברים, ולא החיים, חיים, ולא הצומחי', צומחים, ולא הדוממים, דוממים, כי ישובו היסודות למקורם, והם עצמם לאין, ומוט התמוטטה ארץ. באופן שעל כל הוה מעל ומתחת ד' עליו יראה. וזה הענין נקרא לדעתי הקלושה שכינה, כלומר האלהיות השוכן על כל כללי ופרטי הבריאה. וכשימצא מי שאינו מאמין באלוד' האמתי, א"כ הוא נותן כבוד השכינה הלזו ללא אלהי אמת, וגלה א"כ כבוד השכינ' ממקומה. ולכן כל עוד שלא נתאחדו עמי הארץ באמונתם באלדי' אמת, השכינה בגלות אצל אותם האנשים או האומות הזונים אחרי אלדי"ם אחרים

אמנם כל עוד שהיו ישראל שרויים על אדמתם, ואוחזים באמונתם, והיה הבית המקדש על מכונו אשר נראה בו מפלאות שפע השם עליו, כל עמי הארץ היו מודים היות הוא יתברך באחדותו, אלדי ישראל, אך שיהי' אלוד' גם עליהם, ושכל הארץ נתונה היא תחת ידו יתברך, זה לא היו מאמינים. כאשר אנו רואים שנבוכדנאצר אמר בפירוש (דניאל ג' כ"ט) ומני שים טעם די כל עם אמה ולשון די יאמר שלה על אלההון די שדרך וכו' כל קבל די לא איתי אלה אחרן די יכל להצלה כדנה, ואמר עוד (שם ל"ג) אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותי' מלכות עלם ושלטני' עם דר ודר. וכן אמר דריוש (שם ו' י"ז) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך, ואמר עוד (שם פסוק (ך"ז) מן קדמי שים טעם די בכל שלטן מלכותי להון זאעין ודחלין מן קדם אלהי' די דניאל, די הוא אלהא חיא וקים לעלמין ומלכותי' די לא תתחבל ושלטני' עד סופא. ובכל זאת לא מצינו שנתגיירו נבוכדנאצר ודריוש, כי הם לא הודו רק שהוא יתברך אלהי ישר אל לעד עד אין סוף, אבל לא שיהי' אלוד' גם עליהם. באופן שגם בהיות ישראל שרויין על אדמתם היתה כבוד השכינה חצי' גלוי' וחצי' מכוסה

אבל כשגלו ישראל בעונותם, גלה כבוד השכינה גם מישראל, והיו האומו' תולים גם קיום האום הישראלית מיכולת אלהיהם. נמצא גלות השכינה שלמה בעו"ה. וזה מה שאנו מבקשים בהתחננותינו על צאת השכינה מגלותה, למה יאמרו הגוי' אי' אלהיהם, כלומר עתה יאמרו הגוים אי' נראה האלהיות של אלהיהם של אלו וזה כונת מה שאמרו ז"ל שאין השם מלא עד ימות המשיח שעליו נאמר והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי שמי ד'. ר"ל, שלא תתראה במילואה שלמות אלהיותו על כל צדדי הבחינות שעליו מורה השם העצם, עד עת קץ, שכל העמי' יכירו וידעו, שאת אשר נראה מהאלהיות על כל קצוי הבריאה, הוא אלדי האמת ואין עוד. זה הוא ענין גלות השכינה וגאולתה לפי פשוטו של דבר, וכל המקראות והמאמרים אשר יבואו בזה הענין מכוונים על הפשוט המושכל הזה (אך מה שאמרו שעתה הוא יו"ד ה"א, ולעתיד יהי' הוי' במילואו, זה אינו יכול להתברר לפי פשוטו, ואך אותן העינים הטהורות אשר זכו לראות בפנימית אור האמת, המה יביטו יראו)

ומעתה אמור, כבוד הרב וכבוד התלמיד, כבוד מי קודם? ל ואיך יעלה על הדעת שהגאולה האחרונה הלזו, אשר אנחנו מקוים במהרה בימינו, אשר תהי' גאולה