צרור החיים (לונשטם) יד

בעי תיקון, ואסירי, מאי איכא למימר

ומעתה ראה והבין דברי התוס' שבאו כמסמרות נטועי' ב"ה. מתחיל' הקשו מכלי שיר דכאן דאסירי במקדש,. אתקיעות דהתם דשרי, ולבסוף הקשו תקיעות אתקיעות, וזה שאמרו. וכל הני דהתם דרבנן (פי' הנהו תקיעות) ולא גזור במקדש ובמילוי המי', כלומר שופרות דמילוי המים, דמלבד דלא קילי מהנהו תקיעות, עוד יש בהו לתא דאורייתא דכתיב ושאבתם מים בששון, גזרו. וי"ל, דלפי שהי' שם רוב כלי שיר, חלילי' חצוצרות מצלתי' נבלים שצריכין לתקן תדיר, פי' שכל אחד צריכין לתקן אותם תדיר לפי שרגילי' להתקלקל בכל שעה, והוי גזירת התקון בהו שכיחא וקרובה, גזור בהו טפי מהנך, דסגי בשופר דלא בעי תיקון, פי' הוא עצמו לא בעי תיקון, ואין חשש כי אם שמא מתוך זה יבא לתקן כלי שיר אחר, חששה רחוקה כי האי לא גזרו, ואגב דגזר בהו, כלומר, אגב דבכל כלי שיר האלה הרגילי' שיצטרכו תיקון גזור בהו, גזור נמי שלא יתקעו למילוי המים בי"ט וכו' ר"ל לפי שברוב הכלי שיר שהיו צריכין אז, גזרו בהו, לכן אף שהיו בהם כלי אחר זה, ר"ל השופר, דלא בעי תיקון, לא חילקו ביניהם וגזרו נמי בי' לאיסורא, והאי דמסיימי והיינו נמי כדפרישנא, לפי שרגילים בהו לה רבות בשאר כלי שיר בלא מספר כדתנן בפירקין, גזרו שלא יתקעו כלל. זהו ודאי הפירוש האמתי בכונת התוס' ז"ל, ואף שנראה שהמהרש"א ז"ל לא פירש כן, האמת יעשה דרכו, ומה אעשה, הרי תורה מונחת בקרן זוית

נמצא לפי מה שהעלינו אמתת פירוש דברי התוס', לא עלה על דעתם כלל שיהיה כלי שיר מותר במקדש, ואפי' הי' רק כלי שיר אחד נמי אסור

וראי' ברורה לזה, מהא דאיתא במתני' דעירובין דף י' ע"א, ובשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח בשחיטת פסח ראשון, ובשחיטת פסח שני, וביו"ט הראשון של פסח, ובי"ט של עצרת, ובשמנת ימי החג וכו', ולא הי' מחליק אלא באבוב יחידי וכו'. ופירש"י ז"ל ד"ה ולא הי' מחליק וזה לשונו, ולא הי' מחליק, מסיים אלא באבוב יחידי וכו' ובשעת הקרבה הי' שיר זה והיו הלוים משוררי' בפה את ההלל באותן י"ב ימים והחלילים מהללי', ובשאר הימים היו נבלי' וצלצל וכנורות עכ"ל. נשמע בבירור מלשון רש"י זה שבאותן י"ב ימים שהיה החליל מכה לפני המזבח, לא הי' אז כלי שיר אחר זולת החליל, שכן כתב בפירוש ובשאר ה הימים היו נבלי' וצלצל וכו', אבל לא באותן הימי' שהחלילים מהללים

וכן משמע מבואר מלשון הרמב"ם ז"ל, שכתב בפ"ג מהלכות כלי המקדש הלכה ג', ד', ה', ו'. וזה לשונו. ואין אומרי' שירה אלא בפה בלא כלי וכו' ואחרי' היו עומדים שם מנגני' בכלי שיר וכו', ובמה הן מנגנין, בנבלים, וחלילין, וכנורות וכו' ואין פוחתין משני נבלים וכו', בימי המועדות כולם, ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעי' בחצוצרות בשעת הקרבן והלוים אומרי' שיר' וכו', בשנים עשר יום בשנה החליל מכה לפני המזבח וכו' עכ"ל יעויי"ש. הרי שכתב בימי המועדות כולם היו הכהני' תוקעים בחצוצרות והלוים אומרים שירה, דהיינו עם הכלי שיר כנ"ל, ובשנים עשר יום האלו, לא כתב רק שהחליל הי' מכה לפני המזבח, ולא שהלוים אומרים שירה, נמצא שלא הי' שם כלי שיר אחר זולת החליל, (ומה שחולק הרמב"ם עם רש"י בענין זה בארתי ב"ה היטב במקום אחר ואין כאן מקומו)

היוצא מכל זה ברור שבאותן הימי' שהי' החליל מכה לפני המזבח, לא היה שם אלא החליל לבד ולא שום כלי שיר אחר

והשתא, אי ס"ד דלא גזרו במקדש אלא במקום שהיו רוב כלי שיר, אבל בכלי שיר אחד לא גזור רבנן במקדש, יקשה מאד על ר' יוסף, דאוקי לפלוגתא דר"י בר יהודא וחכמי' אי החליל דוחה את השבת או לא, בשיר של קרבן, דהיינו באותן