צרור החיים (לונשטם) יג

אנו מתירין אלא במקום מצוה או צורך גדול, אבל שבות אסור אפי' במקו' מצוה. ואף שכתב רמ"א ז"ל בסי' רע"ו די"א דמותר אמירה לעכו"ם אפי' במלאכה גמור' במקום מצוה, ועל פי זה נהגו רבים להקל לצות לעכו"ם להדליק נרות לצורך סעודת מצוה, ואין מוחה בידם הנה הוא ז"ל עצמו כתב שם: ויש להחמיר במקום שאין צורך גדול דרוב הפוסקי' חולקים על סברא זו, והב"ח כתב על זה, הביא המ"א שם בס"ק ט': ומוטב שיהיו שוגגי' ואל יהיו מזידי', פי', כיון שכבר נהגו כן, ואף אם נמחה בידם לא יקבלו ממנו, לכן אמרינן כיון דמילי דרבנן הוא מוטב יהיו שוגגי' ואל יהי מזידי', כדפסקינן (סי' תר"ח ס"ב) בדבר שאינו מפורש בתירה אמרינן מוטב וכו' אבל לפסוק להם להיתר, במקום דלא נהגו כבר, שבות במקום מצוה, זה ודאי אסור, והוא נגד הש"ע ורוב הפוסקי'. ועוד, הא כתב המגיד משנה פ"ו מהלכות שבת, הביאו המ"א בסי' ש"ז שם ס"ק ז', ח"ל שאין מדמין דבר לדבר מעניני השבותי', ואין לך להתיר אלא מה שאמרו חכמי' עכ"ל. נמצא שאין אנו יכולין להביא ראיה מהדלקת הנר, לאיסור כלי שיר. ואין אנו יכולין להביא ראי' ממקדש, אף אם היינו מוצאי' שהכלי שיר מותר במקדש, להתיר העוגב בבית הכנסת שיזמר עליו ישראל בשבת

מלבד זה הראי' שהבאנו ברורה ואמתית ב"ה. דזה לשון התוס' שם: וי"ל דלפי שהיה שם רוב כלי שיר, חלילי', כנורות, מצלתי', נבלים, שצריכין לתקן תדיר, גזור בהו טפי מהנך, דסגי בשופר דלא בעי תיקון, ואגב דגזור בהו גזור נמי שלא יתקעו למילוי המי' בי"ט וכו' והיינו טעמא כדפרישנא לפי שרגילי' בהו להרבות בשאר כלי שיר בלא מספר כדתנן בפירקין גזרו שלא יתקעו כלל, עכ"ל

ואם נפרש דברי התוס' כפשטן, דבמקו' שהיו הרבה כלי שיר והי' החשש תדיר שמא יתקלקלו ויתקנום, גזרו במקדש אבל במקו' שאין שם אלא כלי שיר אחד שאין החשש תדיר, לא גזרו: א"כ האי דכתבו, גזור בהו טפי מהנך דסגי בשופר דלא בעי תיקון: הנהו מלות דלא בעי תיקון, כולם יתרי' הם, ולא הוי להו למימר אלא, דלפי שהיה שם רוב כלי שיר וכו', גזור בהו טפי מהנך דסגי בשופר. או כלך לדרך זה, מאי צריכא להו להתו' הך סברא דשם היו רוב כלי שיר, ולא תירצו בפשיטות, דהתם הוי כלי שיר דשייך בי' תיקון גזרו, אבל בשופר דלא שייך בי' תיקון לא גזרו. גם מה שכתבו התוס' בקושייתם, וכל הני דהתם דרבנן ולא גזור במקדש, ובמילוי המי' דכתוב ושאבת' מים בששון גזור, כל הני דברי מותר הן, שאינן מחזקין הקושיא כל עיקר, כאשר יראה כל מעיין בצדק

אבל, אמתת פשטן של דברי התוס' ז"ל הוא כן. דהנה בהך גזירה דשמא יתקן כלי שיר, יש שתי מדרגות, הא', המשורר בכלי שיר שרגיל הוא שיצטרך תיקון, יש לחוש בו לאיסור, דשמא תוך השיר יתקלקל הכלי ויתקננו, והיא גזירה קרובה מאד. והב', המשורר בכלי שיר פשוט שעפ"י רוב אינו צריך תיקון, הנה בזה אין לחוש, שמא בתוך השיר יתקלקל ויתקננו, דמילתא דלא שכיחא היא שיקולקל, אבל שייך למיגזר, שאם נתיר לו כלי שיר זה, ירצה לשורר גם על כלי שיר אחר ויתקננו. והגזיר' זו היא רחוק' הרב' יותר מהראשונ'

והנה על קושית התוס' מהאי דאסרינן כלי שיר במקדש אמאי דהתירו שם התקיעות, יש לתרץ בפשיטות, דהכלי שיר שהיו במקדש שהיו רגילי' להתקלקל תוך השיר ויבואו לתקנם. גזירה קרובה ושכיחא כי האי גזרו. אבל שופר דלא שכיח שיתקלקל ויצטרך תיקון ואין לחוש אלא שמתוך כך יבוא לתקן כלי שיר אחר, גזירה רחוקה כי האי לא גזרינן במקדש. אמנם, בזה יתורץ רק איסור הכלי שיר דבעו תקון, אבל גבי שופרות דמילוי המים דגם הם לא