צרור החיים (לונשטם) קלד

בהיותם יודעים היות ביאתם למצרים והשתעבדם להם, מגזרת אלוד' עלימו, זעם ד' נשאו, עד אשר מביאם הוציאם, ומוחצהם רפאם, לא בחיל ולא בכח, אך דודי שלח ידו ומפליא לעשות בידו החזקה ובזרוע הנטוי', בכחו הנפלא אשר לא ישוער, ויבא כגשם לנו אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם ויוציא עמו בששון ברינה את בחיריו

גם אחרי הגלה יהודא, והי' עול בבל, מדי, ופרס, שנים רבות כמטיל ברזל על צוארימו, לא עלה על לב איש בכל אותן הימים לשלוח ידו לשבר בריחי הכלא, ולנתק מוסרות שיעבוד העמים האלה, עם שידענו מהם אשר הי' אמיץ לבם בגבורים בעמדם על נפשם בגזרת המן הרע (ולהלן נכבדות ידובר בענין זה אי"ה) והחיל אשר הלביש את רוחם אחרי כן, לצחוק עם מיעוטיהם. לדברי סנבלט החורני אשר הרים ידו להשביתם ממלאכת בית ד' ועירו, ועם זה, כל זמן שלא היו נגאלים, לא הי' נודד כנף ופוצה פה נגד לוחציהם. ובפירוש אמר הנביא זכרי' על הגאולה הזאת השני', לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' צבאות

יען כי מעת הי' ישראל לגוי, תחת כנפי אלדיו חסה ויהי לו לבן, בהעותו, הכהו. שב וירפאהו. הוא לבדו אסר את ידם בזיקי סבלות מצרים, וחמתו השפוכה בצדק על בנו הסורר, הוא לבדו החליף כח צורריו לגרשהו מנחלתו, לייסרו ולענותו

לו היו ישראל עוזרים את עצמם כמעט בשוב ד' את שביתם, היו אומרים אנחנו אזרנו חיל, וזרועינו הושיעה לנו, ולא היו יודעים את ד' ולא הכירו את גדלו ואת גבורתו, באופן שלא הי' עולה מגלותם התועלת המכוון להשיב לב הבנים אל אביהם שבשמים. לא כן צוה ד'. אבל איש לא ירים את ידו ואת רגלו, כל ימי היותם בשבי. וכאשר ייטב בעיני ד', הוא לבדו כאב רחמן באהבתו ובחמלתו ישוב ירחמנו. אלה המכות אשר הוכתי בית מאהבי' הוא לבדו ירפאם, אלה המוסרות אשר בם יסור יסרני ד',. הוא לבדו יסירם מעלי. ישבו בני ידמו אמר ד', והמוסרות ימאסו כמו מים, יחדו בשמחה וינצחו שיר, ואויביהם תרעץ ימיני, למען ידע ישראל כי לא אלמן הוא מאלדיו ידו הכאיבם וימינו יחבשם, הכם ורפאם, יכירו כל העמים כי בני אל חי המה ומי אביהם, ושב ישראל אל עושהו, ישוב יטה אזנו אל מצות אלוד' אבותיו, ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד

ועתה, אחרי אשר יודעים אנחנו מפי כל הנביאים האמתיים, את אשר תהי' הגאולה האחרונה העתידה, בשיעור מן השלמות היותר אפשר, ובאופן היותר נפלא אשר כמוה לא נהייתה, עד שאמר ירמי' הנביא (קאפיטל ט"ז פסוק י"ד וט"ו) הנה ימים באים ולא יאמרו עוד חי ד' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ד' אשר העלה את בני יש אל מארץ צפון ומכל המקומות אשר הדחתי אתכם שמה האם לא תגיד לנו הסברא הישרה, שאם הגאולות הראשונות הנה באו בלי שום עזר וסעד מצדנו, בלי שום מרד ומעל במלכים אשר ישבנו תחת שבט התנהגותם, עם היותם משימים עלינו עול ברזל כבד עלינו מנשוא, כאשר אמר ישעיה (קאפיטל מ"ז ח') קצפתי על עמי חללתי נהלתי לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד. על אחת כמה וכמה הגאולה האחרונה שאנו מקוים ב"ב, אשר כפי הבטחתנו מפי כל נביאי ד', היו תהי' רבת השלמות הרבה מאותה שבבבל, עצומת הפלאות מאותה שבמצרים, והאומות אשר אנחנו תחת שבטם, מחסד ד' יתעלה מתחסדים עמנו הרבה, ומקילין עולינו הרבה, ועיניהם נשואות עלינו ועל טובות כללותינו ופרטותינו כעל שאר עמי הארץ במקומותם למושבותם, על אחת כמה וכמה שלא תשלוט ידינו במעשה ד' הגדול והנורא