צרור החיים (לונשטם) קלג

על הגאולה אשר תבוא אחרי התשובה, לא נתייחס שום פעולת הגאולה לבני אדם, בלתי לד' לבדו ושב ד' אלדיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמי'. אם יהי' נדחך בקצה השמים משם יקבצך ד' אלדיך. ואמר עוד בשירת האזינו כי ידין ד' עמו ועל עבדיו יתנחם, כי יראה וכו' ואמר וכו' יקומו ויעזרוכם וכו' ראו עתה כי אני אני הוא וכו' וכל הפרשה כולה הרי שנתייחסה הגאולה בכל מקום אך ליכולת השי"בה לא לבני אדם

מן הקבלה שגם בכל הנביאים לא נתייחס ענין הגאולה, זולתי לשמו הגדול והקדוש, בלתי שיהי' יד ישראל באמצע, ואין מן הצורך להביא כל היעודים, אשר יוכל כל איש ללקטם אחת אחת מדברי הנביאים, גם יאריך זכרם מאד וימלאו גליונות רבות וירמי' הנביא הוסיף עוד בצותו לאנשי הגולה שיתפללו בעד שלום אדוני ארצם אל ד', כמה שכתוב שם (קאפיטל ך"ב פ' ז') ואלה דברי הספר אשר שלא ירמי' וכו', ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ד' כי בשלומה יהי' לכם שלום. הנה הזהירם הנביא על שני דברים, האחד, ודרשו את שלום העיר וכו' כלומר שלא תהי' דרישתם ומחשבותם למלחמה עלי', או להתקשר במרד, או להשתדל בשום דבר לרעתם, אבל דרשו את שלום העיר, שתהי' כל דרישת לשלומה ולתועלתה השני, שלא תאמרו אם לא נעשה דבר לרעתה לא בפועל ולא במחשבה מצדנו, נתפלל אל ד' שהוא לבדו יעשה בידו החזקה לגדע קרנה ולהשפילה, גם זאת לא תהי' אמר ד', אבל והתפללו בעדה אל ד' וכו', ואל תאמרו אם נתפלל עלי' אל ד' להתמיד שלומה, א"כ תהי' הגאולה מתחת ידיהם, נמנע, לא כן הוא, כי בשלמה יהי' לכם שלום כלומר לא שיבת שלומכם תלוי בהשבתת שלומה, אבל גם בשלומה יהי' לכם שלום שהשם יכול להשפיע עליכם השלום המקווה אף בהיות גם לה שלום לכן לא תחדלו מדרוש בעדה אל ד', ולהיטיב דרכיכם ומעלליכם ויהי' גם לה גם לכם שלום

מן הגמרא דאמרינן בכתובות (דף קי"א ע"א) על שלש פעמים השבעתי דכתיב בשיר השירים: אמר ר' יוסי בר חנינא שלש שבועות הללו למה ל אחת שלא יעלו ישראל בחומה, פירש"י: בחומה, יחד ביד חזקה, ואחת שלא ימרודו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את אומות העולם, שלא ישתעבדו בישראל יותר מדאי. ואמרו עוד שם: בצבאות או באילות השדה, אמר הקב"ה לישראל אם מקיימים אתם את השבועה מוטב, ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה

מן הסברא, הנה ארבע מאות שנה, ולפי דברי חכמינו ז"ל (שעמם מסכימים גם ספורי העמים) מאתים ועשר שנה, נתגלגלו אבותינו במצרים. ולא היו מפוזרים ומפורדים כמונו, אבל כולם היו יושבים יחד בפלך אחד בארץ צוען אשר נתן להם פרעה, באופן שהי' הדבר נקל להם להמתיק סוד ולהתייעץ יחד על איזה ענין מרד וכדומה, ושהי' בהן מן הגבורה ובלבם מן ההכנה ללחום מלחמה ולעשות חיל ביום קרב, נראה מן המלחמות העצומות שהי' להם אח"כ בעמלק ובסיחון ועוג ויתר מלכי כנען כי גם עם הרפאים נלחמו, ומהענקים לא ידעי חתת, ועם זה לא עלה על לבם בכל אותן הימים שהיו במצרים, עם העבודה הקשה אשר עובד בם, לחשוב מחשבות לפעול בזרוע כחם להוציא ממסגר אסיר, וצאת חפשי מבית עבדים, זולתי אנשי אפרים שמהרו את הקץ, ורצו לצאת בחזקה, ונענשו על זה ונפלו חללים לפני אנשי גת, וברור הוא שלא נטלו שאר השבטים שום חלק בקשר זה, כי אם גם ידם היתה במעל לא היו חדלים המצריים, כפי טבע אכזריות' לנקום נקם רב מהנשארים, וזה לא שמענו ואבותינו לא ספרו לנו. אבל גם בסבל עבודת נוגשיהם הראו גבורת לבם. כי