צרור החיים (לונשטם) קלב

יאמר ד' ויהי אור. ומה שאמר זכרי' (שם פסוק ט') והי' ד' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד

אז כאשר יבקיעו ניצוצי האור הגדול הזה בלב כל מין האישים ותזרח לו השמש, אז יבקע כשחר אורינו וארוכתנו מהרה תצמח, כי יבא כנהר איש אשר רוח ד' נוססה בו, אשר ניבא עליו ישעי' הנביא: ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח ד', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד', והי' צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו. וניבא עוד על השלום שבימיו: וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדיו, ונער קטן נוהג בם. פי', שכל האומות החזקות אשר התגברו על החלשים, בנוה שלום ובמנוחות שאננות יחדיו ירבצו, ונער קטן, ר"ל ישראל שחשבוהו כנער קטן, כי במה נחשב הוא (ואפשר יתאר את ישראל נער כמ"ש הושע: כי נער ישראל ואהבהו) אותו נער קטן ינהגם בחכמתו. הוא האיש אשר אמר ד' להלבישו חכמה ומדע כשריון, וילבש בגדי חן והדר תלבושת, ויעט כמעיל ענוה, ויצוק שמן משחת חכמתו על ראש כל בני דורו, יראוהו מלכים ויאשרוהו, ישמעוהו לאומים ויתמהו מגערתו, ובלב אחת ונפש אחת עדי הממלכה יענדוהו, ויאמרו לזית מלכה עלינו

לא ידי איש ישלטו במפעלות מפלאות התהפכות הגדול הזה, לא מעצמם ישברו עול יעברו חק אדניהם, חלילה! אבל, אך יד ד' לבדה תפעל כל אלה, הוא אשר ברא את האדם, ואשר יצר את לב האישים ומעשה ידיהו כוננהו אל ההתנגדו' במפעלותיו ומחשבותיו, הוא לבדו בכח יכולתו שלולי השיעור יפליא לעשות בעת ההיא (איככה? וע"י איזה סבה? נפלאת היא בעינינו) לטהר לבות כל עמי הארץ, לאחדם אל מטרת כונה אחת, לקרא כולם בשם ד', לרומם קרן עמו, נתת את הנזר ואת העדות על ראש בן ישי בחירו, לקרא לירושלים כסא די, ובית אלוד' יעקב, גאון עולם משוש דור ודור, כמה שאמר ישעי' (קאפיטל הנ"ל) והי' ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד. ופי' העקרים (במעט הספת נופך משלי) שלא יהי' כשאר המלכים שנוחלים כבוד ברבוי מלחמות וכבוש ארצות ברב חיל, ועם כבד, לא כן משיח ד' ועדתו, כי לא ביד יקחו ארצות ויכבשו עממים, אבל כאשר כל העמים יכירו וידעו את גדלו וישמעו את חכמתו, ירוממוהו בקהל עם, ויתכבדו ברצותו להיות עליון עליהם, זה שאמר והי' ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים, ר"ל שיהי' מנוסס ומפואר על כל העמים, לא ביד חזקה ימלוך עליהם, אבל, אליו גוים ידרושו, הגוים ידרושו: מעצמם לבוא אליו ולהתנהג תחת שבטו, באופן שתחת היות כבוד מלכים רבוי המלחמו', ושלילות המנוחה, הוא ינחל כבודו במנוחתו, והי' מנוחתו כבוד

ואמר עוד (קאפיטל י"ח) ביום ההוא יובל שי לד' צבאות עם ממושך ומורט ומעם נורא מן הוא והלאה. גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו אל מקום שם ד' צבאות הר, ציון פי', עם ממושך ומורט, שנשתנה מעם נורא מיום היותו והלאה, להיות עתה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו, העם הזה יובל שי לד' צבאות אל מקום שם ד' צבאות הר ציון. ואמר ירמיה (קאפיטל ג' פסוק י"ז) בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ד' ונקוו אלי' כל הגוים לשם ד' לירושלים. ועוד כמה וכמה מקראי קדש מעידים על כל זה הענין, ותקצר היריעה מהכילם

אמנם היותנו מצוים לבלתי שלוח יד בשום אופן ובשום זמן למהר גאולתנו על ידי איזה פעולה מצדנו והיותנו מצוים לעבוד את אדוני הארץ בכל לבבנו ובכל נפשנו, מבואר מן המקרא, ומן הגמרא ומן הקבלה, ומן הסברא, ומן הנסיון

מן המקרא, שכל הכתובים שבתורה שבאו