צרור החיים (לונשטם) קלא

מאמין בתורתו וכיון שאינו מאמין בתורתו לא בשם ישראל אל יכונה עוד. באופן שהתמונה הזאת היא העיקר והשורש הגדול אשר יצטרך להאמין בו כל איש ישראלי

ואני מוסיף עוד, שאחרי שכפי האמור, הישראלי שאינו מאמין בביאת המשיח, הוא מעיז פניו לכפור בדבר אשר יודו בו כל אנשי הארץ, כישראלי כאשר איננו ישראלי, אם כן כיון שכפר בעיקר הזה, הוא מוציא עצמו מכלל כל מין האישים. ואינו ראוי שיקרא אתם בחברה אחת, על שם אדם, אבל עם היותו ממהלכי שתים, איננו אדם, אך נמשל כבהמות נדמה, אשר כל רוח אין בקרבו (מלבד אשר הוכחנו ה באריכות ובבירור רחב בסוף ספרנו קדש הלולים, שהישראלי שאינו מאמין בנבואת משרע"ה, אין לו שום יתרון על הבהמה, ואין ראוי להקרא אדם)

לא כאלה חלק יעקב, מאמינים בני מאמינים מעת היתה ישראל לגוי מעטים המה מאד מאד אשר ילכו וכשלו אחור ויפלו בפחת הכפירה העמוקה הלזו

ועתה אחי אשר אתם אומרים היות האמונה הלזו מתנגדת לחיוב אהבת האדם אל מלכו ואל ארצו איך תאמרו להראות בזה לעין כל, כי לא נופלים אתם מותר עמי הארץ באהבתכם אל אדוניכם במה שאתם משנים נוסח תפלתכ' וכמה מזמורי תהלים, לבל יעלה על שפתותיכ' שום ענין בקשה או הלול מענין המשיח וציון וירושלים, אחרי אשר כל רואיכם יכירוכם, כי בני אל חי אתם זרע אברהם אוהבו, אשר האמונה השלמה נטועה בלב איש ואיש ותשרש שרשי', ואם חדלתם להגיד דברים האלה בפה, לבבכם לא כן יחשוב, ובקרבכם עוד לא כבתה לפיד האמונה, הבוערת ואין מכבה בקרב איש ולב עמוק, כל עוד לא חדל האדם להיות אדם

? אמנם השקיטו אחי! הנכם תועים בדרך, המה האומרים לכם היות באמונה זו איזה התנגדות לאהבת אדוני הארץ, לא ידעו ולא יבינו ענין האמונה היקרה הלזו, ודרכי' מהם נעלמה, לכן יביעו ידברו על ד' ועל משיחו, ובלשונם יכזבו לו, אבל לא כן אחי! דרכי אמונתינו דרכי נועם,, ועם שלמות התמלאות חובת הישראלי ואהבתו אל אדון ארצו, יכול להשלים ג"כ חובת אמונתו לחכות כל יום על צמיחת קרן בן ישי אשר כל הארץ ישתחוו לו יזמרו שמו סלה

דע לך אחי! שהמשיח אשר לו אנו מקוים, ועינינו לו מיחלים, לא בסופה וסערה דרכו, לא רעש מלחמה ותרועת מנצחים בקרב, תסולל מסילתו, לא על גרם מעלות פגרי המנוצחים יכונן כסאו, ואנחות אלמנותיהם ויתומיהם, בנועם צלצלי שירי מהללו לא יתערבו. אבל טרם יצמח חוטר ישועה הלזה, כל לבבות ידרוש ד', ותופע עליהם נהרה, יטהרו הלבבות, ותפקחנה העינים. בעת ההיא יפתחו ארובות השמים ותגלה ותראה האמונה האמתית, באמתת בירורה לעיני כל ולעיני השמש. ויקויים מה שהבטיח הקב"ה ע"י נביאו צפני' (קאפטיל ג' פסוק ט'): כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה יחד לקרא כולם בשם ד' ולעבדו שכם אחד. ומה שאמר זכרי (קאפטיל י"ד פסוק ו' ז') והי' ביום ההוא לא יהי' אור יקרות וקפאון, והי' יום אחד הוא יודע לד' לא יום ולא לילה והי' לעת ערב יהי' אור, פי' שביום ההוא, ר"ל בעתים האחרונים, לא יהי' אור, פי', אור האמונה לא יהל בטוהרו אלא, יקרות וקפאון (דעממרונג אונד דונסס) פי', שתהי' אור האמונה נעכרת בכמה מינו דעות וספקות שאינן ישרות. והי' יום אחד הוא יודע לד', כ עת אחד שהוא יתברך לבדו ולא אחר יודע העת ההוא, לא יום ולא לילה, פי' שיהיו האנשים משוקעים בכמה מיני ספקות עד שלא יהי' יום, ר"ל אמונה גמורה, ולא לילה, ר"ל כפירה גמורה, והי לעת ערב יהי' אור, פי' לעת שכבר ידמה כי ינטו צללי ערב ושמש האמונה באה, פתאום