צרור החיים (לונשטם) קכח

חכמת הקבלה היתה צרורה בצרור התעלומה

אמנם הרב הברטנורא כתב בפירוש המשנה סתם וז"ל: וההוגה את השם, של ד' אותיות כמו שהוא נכתב. הנה לדעתו כשהוגה את השם כשהוא נכתב לפנינו, עונשו מרובה מאד ואין לו חלק לעולם הבא

ובע"ז דף י"ח ע"א על מה שאמרו שם שר' חנניא בן תרדון נענש מפני שהי' הוגה את השם באותיותיו, פירש"י, דורשו בארבעים ושתים אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ. וכתבו התו' בד"ה הוגה וכו' וז"ל פירש"י שדורשו בן מ"ב אותיות ועושה בו מה שהוא חפץ, ורוב העולם מפרשים שהי' קורא בפירוש אותיות של שם המיוחד באותיות של שאר התיבות וכו' עכ"ל. והאי רוב העולם שכתבו התו' אין דעתם על רוב ההמוניים, שלא מהם יביאו ראי' נגד רש"י ז"ל, אלא על רוב החכמים שבדור, והנך רואה הרב הברטנורא הי' אחד מרוב העולם שזכרו התו'

נמצא שלפי דעת רוב הגדולים שהתוס' והברטנורא מכללם אין שיעור לגודל ענשו של ההוגה את שם הוי' ב"ה הכתוב לפנינו באותיותיו, רחמנא ליצלן

אבל עם שדעת רש"י ז"ל אינה מסכמת על פירושא דמתני' דהוגה את השם באותיותיו, בהאי כולי עלמא מודי, דאסור לקרות שם של ד' אותיות הוי ככתבו. דגמרא ערוכה היא בפסחים (דף נ' ע"א והובא בתוס' בע"ז הנ"ל, ר' אבינא רמי כתוב זה שמי לעולם (בהעלמה, רש"י) זה זכרי לדור דור אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא אני באל"ף דלת, ופירש"י: לא כשאני נכתב, שני שמות למדו שם הכתיבה ושם הקריאה, עכ"ל. וכיון שאין חולק על גמרא זו, ודאי דאיסור גמור להגות שם של הו"י ב"ה באותיותיו, וטעמא דלא כתבי' הרמב"ם ז"ל לא ידענא

ומלבד זה נראה לפענ"ד עוד ראי' ברורה על איסור הגות את השם הנכבד בן ד' אותיות ככתבו דכשנתבונן בכל ספרי התנ"ך, נמצא שאין לשם הוי' ב"ה שום נקודה לעצמו, אלא אי עומד לעצמו הוא מנוקד בנקודת של שם אדני, וכשנכתב אצל שם של א"ד שאנו מלבישים אותו בשם אלד"ים, הוא נקוד בנקודות אלדי"ם (אמנם כשנכתב לעצמו, נראה השינוי הזה, שתחת שנכתב תחת הא"לף של א"ד חטף שבא, נכתב כאן תחת היו"ד, שבא והוא נכון מאד שבאמת דינה של הא הא"לף להנקד בשוא אך לפי שאותיות אחה"ע אינן מקבלין שבא כי אם חטופה, נכתב חטף שבא אבל כאן בשם הוי', כתוב כדינו שבא תחת הי', משא"כ בשם אלקי"ם דינו של האל"ף בחטף סגול, לכן נקוד גם היו"ד של הוי' כן. זה נכון ואין כאן מקומו לברר יותר) ואי ס"ד שיהי' מותר להגות את שם הוי' ב"ה באותיותיו, הי' צריך להיות לו נקודה לעצמו, כדי שנדע איך יקראוהו. וזו היא ראי' ברורה לדעתי

בין כך ברור הוא שמי שמוציא את השם המיוחד מפיו ככתבו, טועה הוא, ועבירה גדולה הוא עושה, ואליבא דרוב הגדולים, נפשו לא חי' לעו"הב. ואנחנו בשם אלד"ינו נזכיר כאשר ציה לנו משה מורשה, על פי חכמינו בעלי התלמוד לנו מפורשה ותהי נפשותינו צרורות בצרור החיים לפני מלך חיים אשר עשה את הים ואת היבשה.