צרור החיים (לונשטם) קכו

ברורים לפנינו כשמלה, דלילך ארבע אמות בגילוי הראש אסור מדינא אפי' לדבר הרשות. ולהתפלל או להזכיר את השם בגילוי הראש, אפי' כשיעמוד במקומו, ג"כ אסור מדינא, ולעמוד או לישב במקומו או לילך פחות מד' אמות לדבר הרשות, מדינא אין כאן איסור, אבל ממילי דחסידותא שלא לגלות ראשו אפי' שעה אחת

והמגן אברהם ז"ל בסי' צ"ג ס"ק ג' כתב על האי דכתב המחבר שלא לכנוס לביה"כ בגילוי הראש וז"ל: ומ"ש בסי' ג' שלא ילך ד"א בגילוי הראש הוא ממדת חסידות. ואגב חורפי' לא ראה שהוא סותר דברי עצמו שכתב לעיל ס"ב על האי שלא ילך ד' אמות: ומדת חסידות אף בלא ד"א עכ"ל, ש"מ דס"ל דד"א מדינא אסור ולא ממדת חסידות. ובאמת לפי מה שאמרנו לא שייכי הנהו דיני להדדי כלל, דלעיל מיירי בהולך ד' אמות, וזה אסור מדינא אפי' לדבר הרשות. אבל כאן מיירי לכנוס לביה"כ או להזכיר השם דאסור מדינא אפי' בלא הילוך ד' אמות ואפי' עומד במקומו, משא"כ לדבר הרשות מותר באינו הולך ד"א

גם מה שכתב הט"ז ז"ל סי' ח', שנראה לו איסור גמור כיון שחק הוא עכשיו בין העמים, תיכף כשיושבין פורקין מעליהן הכובע, ואם כן זה נכלל בכלל ובחוקותיהם לא תלכו, דבר זה לא ידעתי להולמו, דהא בפירוש כתב מהרי"ק והובא בש"ע בהגה"ה סי' קע"ט בי"ד, וכבר הזכרנוהו כמה פעמים, דאין איסור משום ובחוקיתיהם לא תלכו אלא מה שעושין משום פריצות חק לע"ז, והאי דמסירין הכובע בשעת חבורתם אין בו אחד מכל אלו. ואף לפי מה שהבאנו למעלה שגילוי ראש בהזכרת השם הוא חק העכום גמור, לפי שהם מצוים על זה לגלות ראשם בשעת תפלתם. לא משום זה יהי' אסור לדבר הרשות שאין עליהם שום חק, ומה שעושים כן, רק לכבוד עצמם הם עושין, כאשר אנחנו רואים בזמנינו כמה מקומות שבטלו המנהג הזה לגלות ראשם בעת יפגשו איש את רעהו

ולפי מה שבררנו הדברים הכל יבא על מכונו ברור יפה ומכוון ב"ה בלי שנצטרך לשום דוחק. ואולי מקום הניחו לנו מן השמים בזה הענין הרגיל בכל יום, להתגדר בו שא

ואולם אף שאמרנו שהעמידה בגילוי הראש הוא רק ממדות חסידות, ואינו אסור מדינא אם אינו הולך ד' אמות בגילוי הראש, מ"מ היטב אשר דבר הגאון מהרש"ל ז"ל (הביאו הט"ז שהעתקנו למעלה) דעכשיו שכבר הורגלו ישראל על כך שקיימו וקבלו עליהם מדת חסידות הזה לחק, לבל יגלו ראשם בשום פעם, ויחשבו הגילוי ראש לקלות ראש נגדו יתברך, ודאי המרים ראש להקל בדבר זה במקום שנוהגים איסור, הוא חציפות ואפקירותא, דהוי כאלו אמר, הם חששו להקל ראש נגדו יתברך, אני לא אחוש. ומנהג כזה ודאי הוא מנהג ותיקין, והעובר נקרא פורץ גדר, ועובר בלאו דלא תתגודדו

אבל במקום שיש לחוש לפיקוח פרנסה, בהבדל משאר העמים בעת עסקם, בפרנסתם, נראה דיש לצדד להיתר. דאדעתא: דהכי לא קבילו עלייהו, ובפרט שמצינו כמה דברים שהתירו משום הפסד ממון אפי' בשבת החמורה במילי דהן דרבנן. גם במקום שיש לחוש לחוכא ואיטלולא מהנכרי' אין להחמיר, כמו שמצינו בנעילת הסנדל בט"ב שאסור מדינא, ומ"מ התיר הטור והרמ"א בהגהותיו בסי' תקנ"ד בא"ח ס"ז שמקום שדרים בין העכ"ום לא יחלוץ אלא ברחוב היהודים אבל כשיושב בביתו ואין לו עסק עמהם, או במקום שאין לחוש להפסד ממון או לחוכא ואיטלולא, ודאי דאסור לישב בגילוי הראש, ואין כאן ממדות חסידות, רק מדינא אסור שכבר קבלוהו חובה

אבל לילך ד' אמות בגילוי הראש, ודאי אסור מדינא דגמרא, ובפרט כפי שאנחנו נוהגין להחמיר אפי לישב או לעמוד במקומו בגילוי הראש, הילוך ד' אמות בראש מגולה ודאי דאין להתיר בשום אופן, ועונש העוברו כעונש העובר על דברי חכמים