צרור החיים (לונשטם) קכה

כדרכו. שכתב בסי' ב' על הא דכתב המחבר ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש, ח"ל: ומדת חסידות אפי' פחות מד"א וכו' ובנדרי' משמע דקטנים דרכן לילך בגילוי הראש עכ"ל. הנה כתב דמדת חסידות אפי' פחות מד"א, משמע אבל ד' אמות אינו ממדות חסידות אלא מדינא, וכתב עוד דבנדרים משמע דקטנים דרכן לילך בגילוי הראש, ולא כתב דשם משמע דאפי' גדולים דרכן לילך בגילוי הראש, דהא קאמר התם אנשי' זמנין דמגלו רישייהו, אלא משום דאנשים לא מגלו רישייהו אלא בעמידתן וישיבתן שאין בו איסור, אבל קטנים שאינן בני מצות לעולם מגלי, והוא ממש כפי הדברי' שכתבנו

אולם להתפלל או לכנוס לביה"כ בגילוי הראש מזה לא דברו בגמ' כלל, והוא ענין אחר יותר חמור אפי' מהילוך ד' אמות, וראי' לזה דהרמב"ם דלא כתב כלל האי דינא דלא ילך ד' אמות בגילוי הראש, ואפי' בהלכות דעות גבי הנהגת ח"ח לא כתב האי דינא ולא ידעתי למה ושמא הי' לו איזה גירסא אחרת), והאי דאסור לילך בראש מגולה בתפלה כתב לחיוב גמור בפ"ה מהלכות תפלה גבי שאר חיובי תיקון התפלה, כמו כיון רגליו, ועמידה נוכח ירושלים, ודכוותייהו, דכל הנהו חיובים גמורים נינהו. והיינו משום דפלוגתא היא בהדיא במס' סופרים כמ"ש הב"י בסי' צ"א, ונקטינן לחומרא..

והנה ממה שכתב הטור בסי' צ"א: ויכס' ראשו, וכתב מיד דברי הרמב"ם אלו, נראה ברור שגם הוא ז"ל סבר שהוא איסור גמור להתפלל בראש מגולה, וכמ"ש בפירוש במס' סופרים להאי דמחמיר, ולא בראש מגולה אינו רשאי להוציא אזכרת השם מפיו. ואין כאן שום חילוק בין אם הולך ד' אמות או לא, דאפי' עומד במקומו אסור להזכיר את השם בראש מגולה:, דסתמא אמרו במס' סופרים: אינו רשאי להוציא אזכרת השם מפיו, לא שנא עומד ולא שנא הולך, ולשון הרמב"ם, לא יעמוד בראש מגולה, ובפרט דמיירי שם מתפלה דצריך עכ"פ לעמוד בה

והשתא לא צריכנן לכל הנהו דחוקי בדברי הטור סימן ח', דבסי' ב' מיירי הטור מענין לבישת האדם בקומו כי ילך ויתהלך בשוק, אמר מדינא ויכסה ראשו למען שכשילך לא ילך ד' אמות בגילוי הראש שהוא אסור כפי החיוב האמתי, אבל כשעומד במקומו, אין עליו חיוב אלא ממילי דחסידותא מהא דר"נ, וממילי דחסידותא לא איירי הטור. לפיכך כאן בסי' ח' דמיירי כשעומד להתעטף בציצית, אם לא הי' לובש ציצית. הי' יכול לעמוד מדינא בלא כסוי הראש, אלא מפני שלובש ציצית וצריך לברך עליהן, והברכה אסורה בגילוי הראש אפי' כשעומד במקומו, לכן צריך לכסות ראשו. ואם כן זה המשך דבריו ז"ל: ומחזיר שתי ציצית וכו' ויכסה ראשו ויברך להתעטף בציצית, אבל כשאינו מכסה ראשו אינו יכול לברך, ואם לא הי' מברך לא הי' צריך לכסות כיון שעומד במקומו. נמצא שאין כאן שום סתירה ולא קושי בדברי הטור, ובכל מקום מיירי רק מדינא ולא משום מילי דחסידותא

והנה התרומת הדשן לא מיירי כלל מאיסור הליכת ארבע אמות, אבל באו שאלותיו בענין תפלה והזכרת השם בגילוי הראש, לכן בתשובותיו בסי' י' נשא ונתן בפשיטות שאסור להתפלל או לכנוס לביה"כ בגילוי הראש, והוא מדינא, דנקטינן להחמיר כההיא מאן דאסור במס' סופרים

אבל בסי' ר"ג בכתביו דמיירי מדין אי יהרג ואל יעבור על העמיד' לישבע בשם בגילוי הראש, שפיר כתב ובגילוי הראש לא אשכחן קפידא בהדיא לאיסורא, כלומר דבגמ' דידן לא אשכחן האי דינא כלל, דאסור להזכיר את השם בגילוי הראש אם אינו הולך ארבע אמות, ובמס' סופרי' פלוגתא היא, ואף דנקטינן להחמיר, כאן ספק נפשות הוא וספק נפשות להקל הנך רואה בעיניך שהדברים האלה