צרור החיים (לונשטם) קכד

תשובותיו בסי' י' וכתביו בסי' ר"ג, וגם דברי הגמ' בנדרים עולים יפה ומכונים עם אלה דברי הגמ' המחמירם בגילוי הראש

דודאי הא דאמר רב הונא תיתי לי דלא מסגינא ד' אמות בגילוי הראש, לא מילי דחסידותא הוא, אלא חיוב גמור ככל הנהו מ"ד דאמרי שם תיתי לי, והוא מכבוד שמים דכתיב בי' מלא כל הארץ כבודו שיכסה ראשו בכל עת מאימתו ומכבודו יתברך, אך שהעובר על מצוה זו אין עונשו מרובה כל כך כנ"ל. ואין איסור גילוי הראש פחות מאיסור זקופה קומה שניהם ענין אחד הם, והא דאמר ריב"ל א אסור לילך בקומה זקופה, דמשמע דהוא איסור, ועל גילוי הראש לא אמר שם אלא רב הונא לא הוי מסגי בגילוי הראש, נראה שהוא עביד הכי מחסידותא יתירתא אבל חיובא ליכא. הנה בברכות דף ל"ג ע"ב תנינא להא דר דר"יבל. לאחת ממדות תלמידי חכמים וקאמר עלה לא יהלך בקומה זקופה דאמר מר המהלך בקומה זקופה אפי' ד' אמות כאלו דוחק רגלי השכינה דכתיב מלא כל הארץ כבודו. וגם האי דאמר בר איהי במגילה (דף ל"ב ע"א) תיתי לי דלא עבדי שותפות עם הנכרי, וקדייק מיני' ר"ת בבכורות דאיסורא ליכא כנ"ל, האי גופא קאמר התם בבכורות בלשון איסור, דאמר התם אמר אבוה דשמואל אסור לאדם לעשות שותפות עם הנכרי שמא יתחייב לו שבועה והתורה אמרה וכו'. שמעינן מהא דכל הנהו דינים מסוג אחד, כולם המה חיובים גמורים על האדם, אבל מפני שא"א לרוב האדם להזהר מהן, אין עונש העובר עליהן מרובה (זולת מה שר"ת אומר שאין עצם השותפות אסור רק מחששה יתרה כאשר אמרו בסמוך, ובאמת אין אנו אחראין לפירושנו זה, עם שנראה נכון, אחרי שאינו נוגע לדינא)

ולכן, הטור בסי' ב' שהגיד לנו איך יתנהג האדם בקומו כפי הצדק והיושר, כתב לנו שני הדינים האלו בסוג אחד לחיובים גמורים: ויכוף ראשו מההיא דר"יבל, ויכסה ראשו מהאי דרב הונא, ותרווייהו לאו ממילי דחסידותא הן, אלא מדין גמור משום מלא כל הארץ כבודו

אמנם כל איסור זה דגילוי הראש לא מצאנו אלא בהולך ד' אמות, והטור שכתב סתם ויכסה ראשו, הוא לפי שמיירי שם מקימת האדם בבוקר ומלבישתו וכדומה, לזה כתב ויכסה ראשו כדי שיוכל לילך, אבל כשעומד במקומו או כשאינו הולך ד' אמות, מזה לא דיבר רב הונא ולא הטור ואין אסור כלל מדינא, אלא מחסידותא יתירתא, כההיא דאמי' דרב נחמן, דלא הוה שבקת גילוי רישי', משמע דלא היתה מניחתו לילך אפי' רגע אחת בגילוי הראש. אבל רב הונא דמיירי מדינא, ודאי לא איירי אלא מהלוך ד' אמות דוקא, דאין לומר דלאו דוקא אמרו אלא אפי' פחות מד' אמות אמות הוי זהירי, דמנלן הא דלא נימא הדברים כפשטן, דדוקא הלוך אסור ולא עמידה, ופחות מד' אמות לא מקום מקרו כידוע גבי דיני שבת. ועוד דא"כ הוי ליה למימר בקיצור, תיתי לי דלא גלינא רישא, ובברכות ג"כ הל"ל בקיצור רב הונא לא הוי גלי רישא, אלא ודאי דדוקא ד' אמות אמרו שהוא מדינא אסור כנ"ל, אבל פחות מד"א, או עמידה במקום אחד, מזה לא דיבר רב הונא, רק הוא מילי דחסידותא מהאי דר"נ כנ"ל. והיא גופא חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה

ובדברים האלו ניחא שפיר, האי דאמרו בנדרים בפשיטות: אנשים זמנין דמכסי רישייהו וזמנין מגלו רישייהו כאלו אין בו שום נדנוד איסור, ובדברינו ניחא ב"ה, דהא דאמר זמנין דמגלו רישייהו, היינו כשעומדין או כשיושבין או כשזזין מעט ממקומם ואינן הולכין ד' אמות, דבזה אין איסור מדינא, רק ממילי דחסידות', ורובא דעלמא אינם זהירים בהכי

וכל הדברים האלה ראה הגאון מג"א ז"ל ואמרה לנו בגודל קיצור לשונו