צרור החיים (לונשטם) קכג

תיתי לי דקיימית עיון תפלה, ורב ששת דאמר דקיימית מצות תפילין, כולם לא יהיו אלא מילי דחסידותא. וזה דבר שא"א לאומרו, היעלה על לב דשלש סעודות בשבת לא יהי' מצוה, ועיון תפלה לא יהי' מצוה, שיתפלל בלי שום מחשבה זרה, ומצות תפילין ומצות ציצית שלא יהיו מצות שיהיו עליו כל היום, כאשר היו נהוגים בימי חכמי הש"ס, רק שבזמננו מחמת שאין אנו יכולין להזהר מנקיות ומהיסח הדעת נחשבנו כאונסים מלקיים המצוה כתיקונה, אבל ודאי שלא יעלה על לב שום מורה לפסוק שאין צריך לעשות ג' סעודות בשבת מדינא, או שיהי' רשאי מדינא לחשוב מחשבות זרות בשעת התפלה, או שאין צריך מדינא להיות זהיר הרבה במצות תפילין וציצית. אלא ודאי דהנהו גדולים אמרו כל חד וחד באיזה מצוה היו זהירים ביותר עם שרוב האדם אינן יכולין להזהר בהן כל כך, והמה עשו המצוה בשלמות, וכן כתב רש"י בשבת ריש דף קי"ט תיתי לי, ישולם שכרי עכ"ל, ושכר אין שייך אלא בעושה מצוה המוטלת עליו

ומצאתי בבכורות דף ב' ע"ב אהא דאמר אבוה דשמואל אסור לאדם לעשות שותפת עם הנכרי שמא יתחייב לו הנכרי שבועה והתורה אמרה וכו' כתבו התוס' בד"ה יתחייב וז"ל, עוד מייתי ר"ת ז"ל ראי' מפרק בתרא דמגילה דאמר אבוה בר איהי תיתי לי דלא עבדי שותפת עם נכרי ואי אסור מאי רבותי', וכן פי' ר"ת שלא היו נזהרין משלש סעודות מדאמר בפ' כל כתבי תיתי לי דקיימית שלש סעודות משמע שכולן לא היו נזהרין בהן עכ"ל

הנה על השותפת עם הנכרי כתב ר"ת ואי אסור מאי רבותי', אלא ש"מ דאין בו איסור כלל, ובשלש סעודות כתב שלא היו נזהרין מג' סעודות, משמע שהיו מחויבין לעשות אלא שלא היו נזהרין, והחילוק שבין שותפות עם הנכרי לשלש סעודות, הוא מובן על נקל. דבאמת עצם השותפות עם הנכרי אין בו איסור, וטעמא דאיסורא אינו אלא משום חששא שמא יתחייב וכו' וכיון דאבוה בר איהי אויר תיתי לי וכו', ש"מ דהוא הי' מדקדק לחוש על זה, אבל אין החששה זו מן החיוב כ"כ, וכיון שאין חיוב בחששה אין איסור בשותפות. אבל ג' סעודות הוא מצוה מדינא, אך העולם אינן נזהרין בו. והנה ר"ת בעצמו בפ' ערבי פסחים הביאוהו הטור בא"ח כתב שהנהיג לעשות ג' סעודות קודם מנחה, הרי שהחזיק שלש סעודות למצוה מדינא

ונראה שכן הוא סברת ר"ת ז"ל, דודאי כל אלו שאמרו בשבת תיתי לי וכו', המה חיובי מצות גמורים, אמנם עם היותן מצות, העובר עליהן אינו נענש כל כך, לפי שדרכי' דרכי נועם, ואי אפשר לרוב העולם ליזהר מהן, אבל ודאי מי שמקיים אותן המצות, הוא מקיים המצוה בשלמות, ומד' ישא ברכה

היוצא מכל הדברים האלו, דכל הנהו שאמרו בשבת תיתי לי וכו', מחיובים גמורים דברו ולא ממילי דחסידותא, כמו שאנו רואין שכתב הטור וש"ע, דין דג' סעודות, ועיון תפלה וכו' לחיובים גמורים, ולית מאן דסבירא ליה דלא ליהוי הנהו דינים אלא מילי דחסידותא

ועתה הלא יקשה מאד על כל הגאונים הנ"ל שאמרו שענין גילוי הראש אינו אלא ממילי דחסידותא, איך אפשר לומר דהאי דאמר רב הונא תיתי לי דלא מסגינא ארבע אמות בגילוי הראש, יוצא מכלל כל שאר האמוראים שם, דלא להוי רק מילי דחסידותא ולא ענין חיוב כלל, ובפרט דהוכחנו מלשון רש"י ז"ל דלשון תיתי לי לא שייך אלא על התמלאות שלמות חיובו במצוה. זה ודאי דבר תמוה מאד על הגאונים הנ"ל

ומה אעשה אם לפי עניות דעתי הקלוש', אין כאן קושי של כלום, ודברי רבינו הטור באים מכונים כראוי לו, ודברי מהרא"י ז"ל עולים כהוגן דלא לסתרי