צרור החיים (לונשטם) קכב

ובש"ע סי' ב' כתב המחבר: אסור לילך בקומה זקופה, ולא ילך ד' אמות בגילוי הראש עכ"ל. וכתב עליו המ"א ס"ק ו' וזה לשונו: ד' אמות, ומדת חסידות אפילו פחות מד"א, ועיי' תשובת רש"ל סי' ע"ב, ועיי' בפסקי מהר"אי סי' ך"ג (צ"ל ר"ג) ובנדרים משמע דקטנים דרכם לילך בגילוי הראש וכו' עכ"ל

ובסי' ח' כתב הש"ע ס"ב: סדר עטיפתו וכו' ונכון שיכסה ראשו בטלית עכ"ל, וכתב עליו הט"ז ס"ק ג' וז"ל: בטור כתב ומכסה ראשו שלא יהי' בגילוי הראש, ופי' בו הב"י שלא יהי' בגילוי הראש מטלית של מצוה, וכתב הד"מ אף כי מצוה לשמוע וכו' (העתקנו דבריו בסמוך) ולענ"ד דאדרב' בא רבינו להזהיר דאפי' בשעה שהוא מעוטף בטלית של מצוה צריך שלא יזוז ממנו כסוי שעל ראשו דטלית של מצוה פעמים שהוא מסולק מעל ראשו כמ"ש בעל העיטור וכו' ובעיקר הדבר פסק רש"ל בתשובה סי' ע"ב דאין איסור מדינא דלא כמהרא"י (בסי' י' הנ"ל) וכתב עוד דמדת חסידות הוא לבד מה שאמר רב הונא תיתי לי וכו' ומ"מ אפי' בלא תפלה יש ליזהר מאחר שהעם תופסין אותו לקלות ופריצות ונ"ל שיש איסור גמור דהיינו כיון שחוק הוא עכשיו בין העמים שעושין כן תמיד תיכף כשיושבין פורקין מעליהן הכובע וא"כ זה נכלל בכלל ובחוקותיה' לא תלכו וכו' עכ"ל

ובסי' צ"א כתב הש"ע והעתקנוהו כבר לעיל) י"א שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה וי"א שיש למחות שלא לכנוס לבית הכנסת בראש מגילה. וכתב המ"א שם ס"ק ג', בגילוי הראש, ומ"ש בסי' ב' שלא ילך ד' אמות בגילוי הראש מדת חסידות, ב"י רי"ו, עכ"ל

ואם כי קטן ודל אנכי מלרמוס בהיכלי מלכים האלה, עם זה כלכל לא אוכל מלחות דעתי בענין זה, אחרי אשר כהו עיני מראות באור נוגה חכמתם העצומה, תורה היא וללמוד אני צריך

הנה מה שכתב מרן הב"י ז"ל בפי' דברי הטור בסי' ח', שמה שכתב הטור ומכסה ראשו שלא יהי' בגילוי הראש, שפירושו שיכסה בטלית את ראשו שכבר הוא מכוסה, נראה דוחק גדול, שיהי' נקרא מה שהולך בלא כסוי הטלית, גילוי הראש. גם מה שכתב הט"ז ז"ל שיכסה ראשו תחת הטלית, אף שהטלית על ראשו, אולי יפול הטלית, הוא יותר דחוק, דאם יודע שאין ראשו מכוסה, ישמור את הטלית שלא יפול, ובעל העיטור לא קאמר אלא דמדינא א"צ שיהי' הטלית על ראשו כל שעה, כמבואר בטור שם, אבל ודאי יכול הוא להשמר שלא יפול הטלית מעל ראשו

גם מה שכתב הד"מ שם שמה שכתב הטור: ומכסה ראשו, הוא כפשוטו, כי בלא ציצית אין איסור לילך בגילוי הראש רק ממדת חסידות וכן פי' למעלה בסי' ב' הוא תמוה. דהא כתב הטור לעיל סי' ב' בזה"ל: ויקום וילך בכפיפת קומה כדאי' בפ"ק דקדושין וכו' ויכסה ראשו כדאיתא נמי התם וכו', הנה כתב דינא דכסוי הראש ממש בההיא לישנא דכתב דינא דכפיפת קומה, ובכפיפת קומה ודאי דעת הטור דמדינא אסור מדהביא דברי ריב"ל אסור לילך בקומה זקופה, וכיון דלא שני לישני' כלל בההיא דסמך וכתב: ומכסה ראשו כדאמר נמי התם וכו', נראה דעתו ברור דהנהו תרי ענינים, כפיפת ראש וגילוי ראש, שוים בחיובייהו, דאל"ה לאו בחדא מחתא הוי מחתינהו. וכיון דלעיל בסי' ב' לא מיירי ממדת חסידות אלא מדינא, אין שייך לומר דכאן בסי' ח' חזר מדבריו וסבר דמדינא מותר לילך בגילוי הראש ואינו אלא מדת חסידות

ובעיקר הדבר קשיא לי טובא, דאיך אפשר לומר דהא דאמר רב הונא תיתי לי דלא מסגינא ד' אמות בגילוי הראש, הוא רק ממדת חסידות. דא"כ הא דא"ר נחמן שם תיתי לי דקיימית שלש סעודות ומצות ציצית, ורב יהודא דאמר