צרור החיים (לונשטם) קיט

אבל האמת יעשה דרכו, שלא עלה זאת על דעת התוס' מעולם, שעמדו הכהנים בשעת הפיוס בגילוי הראש ואפי' חוץ לעזרה, אבל כשהי' הכהן נוטל המצנפת מעל ראש הכהן, הי' נותן במקום המצנפת כובע אחר על ראשו, או הי' נותן ידו על ראשו שגם זה מועיל כמבואר בסי' צ"א שכתבנו למעלה, אבל ודאי לא עמדו הכהני' בשעת הפיוס בגילוי הראש. ולכן שפיר הקשו התוס' למה לא היו עושין הפייס בעזרה, ומדוקדק דברי ר"ת בתירוצו יפה יפה: כיון דנוטל מצנפתו של אחד מהם, גנאי הי' לעמוד בלא מצנפת, לא אמר גנאי הי' לעמוד בגילוי ראש, שודאי לא היו עומדים בגילוי הראש, אבל בעזרה גנאי הי' לעמוד בלא מצנפת, אלא בכובע אחר שאינו מבגדי כהונה. וסברא זו לא סבר לה מהר"י בר ברוך, דכיון דשלא בשעת עבודה לא הי' צריך לעמוד בעזרה בבגדי כהונה דוקא, לכן תירץ תירץ אחר. והוא ברור ופשוט

נמצא דלא מיירי התו' כלל מענין גילוי הראש, ולא נמצא שום חולק בדבר, דלהתפלל או לעמוד בבית הכנסת או לעשות מצוה בגילוי הראש, אסור

שוב הראני אחד המיוחד שבאוהבי כתוב בחוקותיהם, שאחד מגדולי נותני דתם צוה להם לבל יתפללו או יתנבאו בלתי בגילוי הראש, וכיון שראיתי זאת, אמרתי אם כן ודאי דאסור מדאורייתא להתפלל או לעשות שום דבר שבקדושה בגילוי הראש, והוא איסור לאו גמור משום ובחוקותיהם לא תלכו, שהוא עשוי ומיוסד לחוק לע"ז, ועיי' בש"ע י"ד סי' קע"ט בהג"ה בשם מהרי"ק דכל שהוא חק לע"ז אסור משום חוקות העמים, ועיין לעיל בתשובתנו קול השיר. ואלו ראו כל הגדולים דבר זה היות גילוי הראש חק לעבודה שלהם, ודאי לא הוו שתקי למימר היותו איסור גמור מדאוריית'

ועתה נשים פנינו לענין גילוי הראש לדבר הרשות ובאמת נודעו הדיני' המבוארים בש"ע בענין זה לכל יודעי ספר בכל זאת אמרתי לקבץ הענינים מכל המקומו' הנודעים לי, למען יהיו לנגד עינינו, ויהו ניח לנו לבוא לידי בירור, ואין בית המדרש בלא חידוש

איתא במשנה (נדרים דף ל' ע"ב) הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעל שיבה ומותר בנשים ובקטנים שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים, ובגמ' מ"ט אנשים זמנין דמיכסי רישייהו וזמנין מגלו רישייהו אבל נשים לעולם מיכסי וקטנים לעולם מיגלו ע"כ. ופירש הר"ן ז"ל וזה לשונו: דכי קאמר שחורי הראש לאותן שאדם מתאר אותן בשחורי הראש נתכוון דהיינו אנשים, דמשום דזימנין דמיכסי רישיהון וזמנין מגלו, אי אפשר לתאר אותם לא במכוסי ראש ולא במגולי הראש ונקראין שחורי הראש לפי שרובן של אנשים ראשם שחור, אבל נשים כיון דלעולם, מיכסי, במכוסי ראש אדם מתאר אותם, וקטנים כיון דלעולם מיגלו במגולי הראש אדם מתאר אותן עכ"ל הר"ן. ועיי' בפ"י המפרש והרא"ש שם דפירשו טעמא דהיתר הקטנים בענין אחר, אבל בטעמא דאנשים כולם שוין

הנה מדקאמר: אנשים זמנין דמיכסי רישיהון וזמנין מגלו, משמע בפירוש דמותר בגילוי הראש

ואין לומר דמהתם אין ראי', דאף אם גילוי הראש אסור יש חילוק בין אנשים לנשים, דנשים חייבין לכסות ראשן עד שלא יהי' נראה שום שער ואין נכר שחרות ראשן, אבל אנשים אף דמכסי רישייהו, לא בכל פעם מכסין גם השערות שלא יצאו חוץ לכובע וניכר שחרותם גם כשהם מכוסי הראש

הא ליתא, דמדקאמר אנשים זמנין דמכסי רישייהו וזמנין מגלו רישייהו וקטנים לעולם מיגלי, ואי אשערות קאי, אין חילוק כלל בין אנשים לקטנים דתרווייהו לעולם מגלי, כי מי יקפיד לכסות ראשו עד שלא יהי' נראה שום שער, ואם על צד