צרור החיים (לונשטם) קיד

סוף דבר האשכנזי המתפלל במבטא ספרדית, כאיש טרם אשר בנה בית חדש, הישן ישבר. צחוק לרעהו יהי' בכל תנועה אשר ישמיע, ובכל מלה אשר יחבר. כי בלעגי שפה ובלשון אחרת ידבר. אל העם הזה מהר יאמר זאת המנוחה הניחו לעוף הזה המרגעה. בורא ניב שפתים, שפת אמת יכון בעיר תשואות מלאה. בעיר שלם, שלום רבה צבאיך יצאה. ושפה אחת לכולם הבין שמועה יורה דעה

ועל דבר הקריאה לס"ת בשם. ודאי שחיוב גמור עלינו לקרוא בס"ת כל איש בשמו ושם אביו

ומה שהביא בעל הנוגה שמצא בתשובת.... גם בכנה"ג שנהגו כך. ודאי במקום שנהגו שלא לקרות בשם, אינם רשאים לשנות ולקרות, אבל אנו ההולכים בעקבות מורינו ומאורינו שני צנתרות הזהב המחבר הב"י והרב רמ"א ז"ל, על פיהם אנו צריכין לנהוג, ולא נסור מן הדרך אשר יגידו לנו ימין ושמאל

והנה המחבר כתב בש"ע א"ח סי' קל"ה סי"א, יש מי שאומר שאם קרא החזן כהן או לוי, ואינו שם לא יקרא אחר בשם משום פגמו של ראשון, אלא אחר יעלה בעצמו, עכ"ל, וכתב עליו ההגה: וכן נהגו אם כן, אנו רואים, שלולי זה שיש לחוש משום פגמו, הי' צריך לקרות אותו בשם

ובסי' קל"ט על מה שכתב המחבר בס"ג: ונהגו ששליח צבור כשרוצה מברך וקורא (אעפ"י שלא אמרו לו לעלות) כתב ההגה וזה לשונו: ובמדינות אלו אין נוהגין כן, רק כשהסגן אומר לו לעלות, אבל אין קורין אותו בשמו כמו שאר העולים שקוראים אותם בשמם פלוני בר פלוני, ומי שאביו מומר לעכום קורין אותו בשם אבי אביו, וכו', ואסופי ושתוקי קורין אותן בשם אבי אמו, ואם אינו ידוע קורין אותו בשם אברהם כמו לגר עכ"ל, וכל דינים אלו לקחום הרב והמחבר מגדולי הפוסקים מוסברת עצמם הגדולה כמבואר שם

הרי שכתבו כמה חילוקי דינים בנדון הקריאה בשם. ומי זה יערב את לבו להרוס מנהג זה אשר יסדו הגאונים הותיקין האלו

אבל גם במקום שנהגו שלא לקרות בשם אינם רשאים לשנות. וראה כמה שינויי המנהגים הביא הריב"ש בתשובתו סי' תי"ד בענין עלית ס"ת והקדשים, הביאם הב"י בסי' הנ"ל, ואין מן הצורך להאריך בהעתקתם, וכל עדה ועדה אוחזת במנהג שלה ולא ישנו את תפקידם. כי כל אלה המנהגים עשוין עפ"י ותיקין, כל מקום ומקום כפי דעת הגדולים הראשונים אשר הסכימו חכמי קדם לסמוך עליהם ועל סברתם, וכיון שקבלו עליהם מנהגם אסורין לשנות ממנהגיהם. ואין צריך לגלגל את הישנות הנודע לכל מה שנאמרה ונשנית כמה פעמים בש"ס ובפוסקים מענין המנהגי' שאסורין לשנות מאשר קבלו עליהם ועל זרעם מימי עולם וכן המה חילוקי המנהגים בין הספרדים והאשכנזים ובין יושבי ק"ק לעמבורג ועיבורה וכדומה שהביאם בעל הנוגה, כולם תקנות גדולות המה. מאבותיהם ואבות אבותיהם, ואסורין לשנות ממנהגיהם

ועל אלו וכיוצא באלו אמר המלך החכם משלי ך"ב פ' ך"ח אל תסג גבול עולם אשר עשו אבותיך, והפירוש הפשוט, הגבול אשר עשו אבותיך מעולם בהנהגתיך אל תסגהו, כלומר אל תשנהו, אף בהיות נראה לעיניך ראוי לשנותו, שאחרי היות הגבול הזה מעולם, ועיניך לא ראו מה הסב את לבם הצג לך הגבול הזה, אין