צרור החיים (לונשטם) קיג

ול"עיינין אל'פין, אין נושאין את כפיהן, ומה לי קורין לאל"פין עיי"נין ומה לי לחת"ין הה"ין, אדרבה הא עדיף שנמצא מחרף כשמגיע לפסוק וחכיתי לו. וא"ת דלמא לא אמרינן הכי אלא במי שהוא עלג, אבל שאר העם קורין כתקנן, אבל בנ"ד כולם קורין ויהונך, לא קשיא דבשלמא במקומם איכא למימר האי טעמא שכולם כך הוא המבטא שלהם, אבל במקומותינו שכולם קורין ויחונך, הרי זה עלג ולא יעלה לדוכן, אלא מלמדין אותו שיאמר ויחונך, והכי אמרינן ב"פ יושב אמר רב אשי חיפני ובשיני לא ישא את כפיו, תניא נמי הכי אין מורידין לפני התיבה לא אנשי חיפא ולא אנשי בית שאן ולא אנשי צבעונין, מפני שקורין לאלפין עיי"נין ולעיי"נין אל"פין ע"כ. הרי לך בהדיא כי אנשי בית חיפא ואנשי בית שאן כולם היו קורין כך, ומ"מ אין עולין לדוכן. ובודאי כי באתרייהו היו עולין, דאי לא תימא הכי לא היו יורדין לפני התיבה ולא היו נושאין את כפיהם. וכתב היו מביאים חזנים וכהנים ממקומות אחרים, זה אינו במשמע, אלא ודאי במקומות אחרים קאמר דלגבי דידהו הוו עלגים, אבל לבני אתרייהו לא הוו עלגים וזה ברור מאד. עכ"ל

הרי שכוננו ב"ה לכל דברי הגאון ז"ל, מלבד מה שהסברנו הדברים מעט יותר כפי אשר נתן ד' בפינו. ואתה תבין מכל מה שכתבנו ומדברי רדב"ז הנ"ל, שבמקומות שקורין לאלפין עיינין, אפי' אם יכולין למצוא חזן או כהן שאינו קורא לאלפין עיינין, אינן חייבין לחזור אחריו אפי' לכתחילה. אחרי שלא מצינו בש"ס רק איסור אנשי חיפא וכמוהם במקומות אחרות, אבל מאנשי בית חיפא עצמם לא דברו כלל, ואינם נזהרים על לקיחת ש"ץ או כהן אחר אפי' לכתחילה. והנה באו ב"ה כל דברינו ברורים כשמש בצהרים

ומה שהעידו על הגאון החסיד מוהר"ר נתן אדליר ז"ל בפ"פ שהי' מתפלל ג"כ במבטא ספרדי. גם אני ידעתי, החשו. שבהיותו בימי בחרותי בק"ק פפ"דמ בבית אד"מו הגאון החסיד מוה"רר פנחס זצ"ל בעל ההפלאה והמקנה, התפללתי לפעמים ג"כ בבית הגאון החסיד מוהר"ר נתן זצ"ל הנ"ל, ושמעתיהו מתפלל במבטא ספרדית, וזכיתי להכיר את האיש ואת שיחו, יהי שמו לעולם זכור לטוב. אמנם הוגד לי מכמה מגידי אמת באמת, שהחסיד הנ"ל ז"ל התאכסן בביתו איש אחד מירושלים שנתים ימים או שלש, אך לתכלית זה, שילמוד ממנו מבטא הספרדית והכרעתה. ומי יכול לשפוט מהאדם הגדול בענקים הלזה ל ואם הוא ז"ל עם עוצם תשוקת נפשו הקדושה, ורב עצמה בכח חושיו, הזכרון והתפיסה, הי' צריך ללמוד על הכרעת המבטא הזו איזה שנים, כמה מן השנים נצטרך אנחנו, אשר איננו כדאים להיות מצע להדום רגלי החסיד שבחסידים הזה, ללמוד לדבר במבטא ספרדית

ומלבד זה הי' הרב החסיד מוה"רר נתן זצ"ל, יחידאה בעת הזאת בהנהגותיו נגד כל הני רבוואתה שהיו בעת הזאת בק"ק פפ"דמ, הן הנה הגאון החסיד בעל ההפלאה, שהיו גאון הגאוני', חסיד החסידים, מקובל שבמקובלים, והרב הגדול החסיד המפורסם מהור"ר זלמן חסיד זצ"ל, מלבד כמה גאוני הדור שהיו אז בק"ק הנ"ל, וכולם לא נהגו כהרב החסיד מהר"נ הנ"ל, אבל התפללו במבטא האשכנזית כמוני

והנה עינינו הרואות כת החסידים הנמצאים במדינת פולין ורוסיא לאלפים ולרבבות, אשר כולם נוהגים להתפלל על נוסח ומנהג ספרדית (ואיני מכריע במנהגם, היצדקו לא, חלילה!) ועם זה מוצא שפתותיהם לא ישנו, וכמוהם כמונו במבטא הרגילה בינינו, יתפללו. כי מה שתלוי במנהגם יוכלו לשנות כרצונם, אבל המבטא שהיא תלוי' בטבע המדינה שהאדם בה, הוא לא תשתנה כרצון איש ואיש.