צרור החיים (לונשטם) קיב

לא נמצאת מחרף ומגדף (משום דר"ח קורא לחתין ההין, רש"י) ע"כ

ולמדנו מגמ' זו שני דברים, א', דאף במקום שקורין לאלפין אלפין ולעיינין עיינין, לא אסרינן למי שקורא לאלפין עיינין, אלא לעבור לפני התיבה, אבל להתפלל יחידי לא נאסר, ואין אומרי' לו שיעשה תנועה אחרת שלא יהי' נשמע לא אל"ף ולא עי"ן, ואפי' במקום שנראה כמחרף. דהא רבי אמר לר' חייא דקרא לחת"ין הה"ין, כ"ש כשאתה מגיע לוחכית לד', לא נמצאת מחרף ומגדף, ולא אמר לו שיעשה הברת תנועה אחרת שלא יהי' נרא' כמחרף. ב', דאפי' לעבור לפני התיבה לא נאסר, אלא שבמקום שקורין לאלפין אלפין, לא ירד לפני התיבה מי שקורא לאלפין עיינין, אבל במקום שדרכן כך לקרות: לאלפין עיינין מותר מי שקורא לאלפין עיינין אפי' לעבור לפני התיבה, דהא אמרינן בבריתא אין מורידין לפני התיבה לא אנשי בית שאין וכו' מפני שקורין לאלפין עיינין, פי' דמדינת בית שאן ובית חיפה היו קורין לאלפין ולההין בהברה אחת כמו שאנו קורין, וקאמר שאנשי אותן המדינות אין מורידין לפני התיבה במקום שקורין לאלפין ולההין כהלכתן, אבל לא אמר דבבית שאן ובבית חיפה אין יורדין לפני התיבה, אלא ודאי דבמקומות שרגילין לקרות לאלפין עיינין יורדין לפני התיבה אף שנראין לפעמים מחרפים, ולא אמרינן שישתנו תנועותיהם לאופן שאינו לא אל"ף ולא עי"ן

וטעמא דמילתא היא מבואר מעצמו, כלל גדול מסרו לנו חז"ל: אונס רחמנא פטרי', וכיון שהוטבע באדם שלילות היכולת להכריע מוצאיו על השינוי שבין אל"ף לעי"ן הרי הוא אנוס בדבר זה, והיא הבוחן עשתונות יודע רצונו, ולא יפסיד לעלוג לשונו טוב כונתו, ולגלוגו עליו ההנה כן הוא ביחיד המתפלל, וכן הוא בצבור כולו, אשר לא יכונו שפתותיהם לעמוד למליץ בינו יתברך ובין לבביהם, הוא יתברך יודע אנסם, ורואה מצפוני קרבם, ונעתר להם ורפאם. ולא נאסר אלא במקום שיודעים לחלק הברת האותיות, שכיון שאינם אנוסים, אינם דשאים לדבר בלעגי שפה לפני מלך יושב על כסא רם ונשא. אבל אם אותן שאינן יכולין לחלק בין אל"ף לע"ין, ישנו הברתם כפי רצונם באופן שיצא הברה נהרי' שאיננה מורגלת על לשון שום אדם, א"כ הרי הם מזידים בעלוג לשונם. ולח בחר ד' באלה. והוא פשוט ונכון

נמצא אנו האשכנזים, הרי אנו ממש כאנשי בית שאן ואנשי בית חיפא שהיו קורין לאלפי"ן עייני"ן ולחתי"ן ההי"ן. וא"כ אצל הספרדים או אנשי המזרח שיכולין להפריד בין אל"ף לעי"ן ובין חי"ת לה"א, אסור אחד מאתנו לירד לפני התיבה, אבל אצלינו שכפי טבע המדינות שאנו בם, אין אנו יודעין להפריד בין האותיות האלו, לית כאן בית מיחוש כלל, להתפלל כמו שאנו רגילין, אבל לשנות מבטא שפתינו ולהוציא מפינו האותיות האלו באופן שאינן נשמעין לא לאל"ף ולא לעיי"ן כדומה, כי לא סגי בלאו הכי, כאשר בררנו זה ודאי אסור

אחר שכתבתי דברי אלה, האח! חמותי ראיתי אור תורת הגאון הרדב"ז ז"ל מאיר ובא ממש על הדרך שדרכנו. ושמחנו בראותנו ב"ה מסילתנו מסילה ישרה, כי בעקבות אבותינו הלכנו

וזה. לשון הרדב"ז ז"ל בתשובותיו השניות דפוס וויניציא שנת ביום ההוא יהי' ד' אחד ושמו אחד, בסימן שצ"ד. שאלת ממנו אודיעך דעתי באלו הכהנים הבאים מארץ יון שאינן יכולין להוציא מבטא החי"ת כלל, וקורין ויהונך במקום ויחונך מהו שיעלו לדוכן. תשובה לא ידעתי מה מקום יש לשאלה זו, שהרי כתבו הפוסקים: העלגים שאינן מוציאין את האותיות כתיקונן, כגון שקורין לאל"פין עיי"נין