צרור החיים (לונשטם) קי

נמצא מי שיודע להפטיר רק שלא ידע לקונן כנהוג דינא הכי, כ"מ בריב"ש שם, עכ"ל

הרי לפניך דמה שאמר הריב"ש: שאינו יודע להפטיר, דעתו שאינו יודע נגינות המפטיר, ומשום שלא יכול לומר בנגינה כנהוג, התיר שאחד מאותן שעלו כבר יעלה עוד הפעם ויברך תחילה וסוף, ואפילו בנגינה של חזון רצה לומר הכי, א"כ מוכח בבירור שסובר הריב"ש שצריך להיות נגינה לקריאה, ולא כל הרוצה לטול את השם יטול

ודע שהריב"ש הי' דר בברבריאה, ובכל זאת הקפיד אפי' על נגינת המפטיר, ואפי' על הנגינה המיוחדת לשבת של חזון, וק"ו לנגינת קריאת התורה. הרי הריב"ש ז"ל יעמוד לעדות על שק שקרי בעל הנוגה שאמר בפה מלא שבברבריאה, קוראים בנגינה רק כאשר ידבר איש על רעהו

ובעל הקנאה הביא ראיה חדשה, שהוא בעצמו (?) נהג כן, שלא הי' קורא בנגינה, רק הפסיק בתנועות הנאותו' כפי דרכי הלשון

צחוק עשה לנו האיש הזה. ומי יתן ושמעתי ממנו, איך הטעמים השלשת, הירח בן יומו, הגרשיים, הפזר, והתלשא, וכדומה, ומה חילוק הי' עושה ביניהם

סוף דבר נגינת הקריאה, נאמרה ע"י משה רבינו ע"ה ונשתנית ע"י אנשי כנה"ג, וצריך שיוכר מתוך הברת הנגינה, הטעמים של כל אות ואות, וכל עדת ישראל עושים אותו בכל מקום ומקום עיר ועיר מדינה ומדינה כפי טבע הנגינה שם, והקורא בלא נגינה זו עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים וכו'

והוא יתברך בחסדו יאר פניו אלינו, ילמדנו דעת ודרך תבונות יודיענו, אל ארץ מחכמת יושבי' ישיבנו, זמירות יהיו לנו חוקים בבית מגורינו, ונגינותינו ננגן על בית ד' כל ימי חיינו

ועל דבר מבטא הספרדית. אני אומר שאסור להתפלל במבטא ספרדית

וטעמא דידי, שמלבד מה שלפענ"ד א"א לאדם להכריע, איזה מהם יצדק, שעם שיש למבטא הספרדית מעלה על האשכנזית בחילוק הברת האותיות בין ע' לא', יש להאשכנזית מעלה על הספרדית (בפרט להאשכנזים שאינם רגילים במבטא הספרדית) בחילוק התנועות, כמו בין קמץ וחולם, ובין דגש לרפה. וכל הסברות שנאמרו ונשנו בענין זה, אינן מפיקים רצון אוהב האמת, עד שילך בטח לבחור באחת ולהניח חברתה. מלבד זה אני אומר שאי אפשר כלל לילידי אשכנז לכלכל דבריהם במבטא הספרדית

ידוע הוא שכל אום ואום יש להם הכרעות מיוחדות בלשוניהם, אשר לא יכון לדברם כהוגן, זולתי יליד ארצם, כמו שנרא' מלשון פולאניא, וצרפת, אינגלאטירא, והאללאנד, וכדומ', שמי שאינו נולד בארצם, יוכר מיד בדברו דבר, כי לא מעמיהם היא, שכפי שנתרגלו אנשי המדינו' לשמש במוצאיה' מנוער לבטא בשפתים, גם כי יזקינו לא יסורו ממנו, כי שימוש המוצאות אלה, אי אפשר להתלמד למי שכבר רגל מנוער לשמש במוצאותיו באופן אחר

והנה מקום הולדת אום הישראלית הי' ארץ כנען, והי' המבטא המיוחדת לעממי המזרחיים רגילה על לשונם, שעם שנשתנו מהם בלשוניהם, שהם היו מדברים בלה"ק, והמה מדברות שפת כנען, עם זה הכרעת מוצאי המבטא אשר הורגל עלי אזן הילד לשמוע והפה לדבר, הי' אחד. גם הי' ללשונות המזרחיים השתוות עצום אל