צרור החיים (לונשטם) קח

אבן פנה להבין מתוכם עמקי סתרי תורתנו הקדושה וכן היו מקובלים ממנו בע"פ והיו לומדים כן עם תלמידיהם, עד שבאו אנשי כנה"ג ותקנו לנו סמניות, זרקא, סגול וכו', והנה יחזקאל שאמר גם אני נתתי להם חוקים לא טובים וכו' שלמדו ממנו, כל הקורא בלא נגינה וכו' הי' קודם כנה"ג. א"ו הנגינה היתה מקובלת ממשה, והכנ"הג חדשו הסמניות. ומה שלא אמר ר' יצחק שהפסוקים והנגינה הם הלמ"מ, הוא לפי שהוא דבר פשוט, שבודאי כשאמר משה רבינו את תורתו, אמרה באופן שתהי' מובנת, וזה א"א בלתי ע"י הפסוקים והטעמים. אמנם מה שאני תמה על כל הראשונים ז"ל הוא, למה לא פירשו האי מקרא סופרים דא"ר יצחק אנקודות כגון קמץ ופתח וכדומה, דאי לאו דהלמ"מ הם מנין אנו יודעים אותן, אחרי שלא נמצא שאנשי כנה"ג תקנום. תש

אבל יהי' איך שיהי' במה שכתב מי שמע וכו' באיזה ניגון ניגן זרקא וכו', הבל יפצה פיהו, ועינו חזו מהתלות, ואנחנו אשר נוכח ד' דרכינו, לא יקשה עלינו דבר ב"ה. שודאי אנשי כנה"ג שתקנו פסקי הטעמים, לא תקנו הנגינה עליהם. אבל הם לא תקנו רק אלה האותות על כל מלה, למען יודע על ידם לשנות הברת כל מלה ומלה ולהבין במקרא, ואלה ההברות ישתנו בכל מדינה ומדינה כפי טבע ההברה שלה. אך בכולן צריכין להיות כל האותות האלה ניכרין איש ואיש כפי ההברה הנאות' לה, ועלינו הוא להעריך סדור הטעמים הללו כדי שיצא מכללם נגינה מסודרה, ובאופן היותר קלה כדי שתהי' נקל ללמד לכל אדם אף למי שאינו רגיל לשיר בשירים, והיו יכולים הכל לקרות בתורה באופן שיוכרו היטב בכל מלה פסקי הטעמים המסורים לנו ממשה רבינו ע"ה. ולכן אנחנו המערביים בחרנו לנו הנגינה הזאת, שהיא בערך הנגינה הרגילה על אזנינו, והמזרחיים הנגינה הרגילה על אזניהם, והצד השוה שבשניהם, שמסודרים בסדור נכון לפי דרכיהם, ובאופן שיוכלו להלמד לקטן כגדול, לבער כמבין, ליודע בשיר ולאשר איננו יודע

ומעתה, גם מה שכתב: ועוד אם הנגינה מאבותינו מעכבת, והיא חוקה כפרה אדומה, למה משנים אותה כמה פעמים בשנה, עכ"ל. והנך רואה בעיניך, כי יפה ויפה עשו קדמונינו הקדושים ז"ל, בשנותם את טעמי נגינת הקריאה לפי הזמן כגון בר"ה וביו"הכ, ובט"ב, וכדומה. לפי שנתברר מדברינו, שכל עיקר חיוב הנגינה היא להראות חילוקי פסקי הטעמים שבכל מלה ומלה, אבל לא שעצם הנגינה מחויבת ומקובלת לבל תשתנ' באחרת. לכן מחכמה גדולה עשו בימים. האלה הצריכין התעוררות הנפש לשנות נגינת הטעמים באופן שהוא ג"כ נקל להתלמד לכל, ולהכיר מתוכו שינוי הברת כל מלה ומלה לפי פסקי הטעמים, כדי שעל ידי השתנות שמע הנגינה יזכור האדם באיכות היום אשר הוא בו, אם לתשובה, ואם לעצב, ואם לשמחה. וידענא בנפשאי שכמה פעמים אשר שמעתי קול קורא נעים בר"ה ויו"הכ, ותרדנה עיני דמעה להתעוררות הנפש על ידי הכרעת נעימת הנגינה. גם לטעמי ההפטורה שינו הנגינה כדי לחלק בין קריאת ההפטרה דרבנן, לקריאת התורה דאורייתא

ומ"ש, "רק חז"ל דרשו מהפסוק ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים, ר"ל שהבינו פי' המקרא ע"י פסקי הטעמים. גם זה טעות שודאי נגינת הטעמים הי' מימות מרע"ה, אבל הם יסדו מתחילה הסמניות על הפסקי טעמים, כמו שיסדו: הסמניות על פסקי הפסוקים, וכאשר בררנו ב"ה

ומ"ש "ולזה נמסרו לנו הטעמים, שלא נקרא בתורה כקורא אגרת בהבלע' אחת בלי ריוח בין הענינים ובקול הברה בלי נעימה, כי אם לקרות בתורתנו הקדושה