צרור החיים (לונשטם) קז

שבאמשטרדם ושבהמבורג, מפני שהי' ירא שיתגלה שקרותו, אבל לא הועיל לו, שגם המדינות האלה שהזכיר עם רוחקיהם, אנשיהם, פעמים רבות קרובים אצלינו, ושפת שקר לא תכון לנגד עינינו

והנני מביא לך ראי' ברורה על חיוב נגינת הקריאה. דאמרי' בנדרים במתני' דף ל"ה ע"ב אבל לא ילמדנו מקרא (פי', מי שמודר הנאתו על חבירו) ומוקי לה שם בגמ' (דף ל"ו ע"א) במקום שנוטלין שכר על המקרא, ועל היתר השכר הזה פליגי שם בגמ' רב ור' יוחנן, דר' יוחנן אמר שכר שימור (פי' שימור הבנים שלא יצאו לחוץ, ויעסקו בדברים בטלים) ורב אמר שכר פיסוק טעמים, ואמרי' שם ע"ב ולמאן דאמר שכר שימור מ"ט לא אמר שכר פיסוק טעמים, קסבר פיסוק טעמים דאורייתא דאמר רב איקא בר חמא א"ר חננאל אמר רב מאי דכתיב ויקראו בספר תורת אלדי"ם וכו' ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים, ע"כ. הנה ראינו מזה שמ"ד שכר פסוק טעמים היינו אותן טעמי המקראות שלנו, שאמרו עליהם ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים. ואס"ד דענין פיסוק הטעמי' האלו אינו אלא לומר אותן באותה נגינה ובאותן הפסקות שינהגו בני אדם כשמדברין איש לרעהו, אם כן מה שכר שייך על זה, ומהו הלימוד שבו עד שיכול ליקח עליו שכר. הא על לימוד פירוש המקרא אסור ליטול שכר, וכיון שידע פירוש המקרא. הנה הוא יודע גם הנגינה, שהיא אותה הנגינה ופיסוק כאשר ידבר בלשונו אל אחיו, אלא ודאי יש נגינה מיוחדת לפסקי הטעמים האלו כאשר אנו נוהגים וזה צריך לימוד, ועליו שייך שיטול שכר. (ובאמת קשה לי לכאורה מאד שרב הוא דאמר שם שכר פיסוק טעמים, א"כ ע"כ סבר פיסוק טעמים לאו דאורייתא, והנה רב הוא מרי' דההיא שמעתתא דא"ר איקא וכו' ויקראו וכו' ויבינו במקרא אלו פסקי טעמים, שמזה הוציא ר' יוחנן דפיסוק טעמים דאורייתא)

ומ"ש, מי שמע קול משה רבינו באיזה ניגון ניגן זרקא וכו', גם בזה טעה, שמרע"ה לא תיקן פסקי טעמים אלא אנשי כנה"ג תקנום. וראי' לזה דשם בנדרים אחר שהביא האי דר' איקא דויבינו במקרא אלו פיסקי טעמים, איתא א"ר יצחק מקרא סופרים ועטור סופרים וכו' הלמ"מ, ופירשו שם כל המפרשים מה הן מקרא סופרים ועטור סופרים, יעו"ש, אבל לדברי כולם אינם האי דפסקי טעמים, ומדלא אמר דגם פסקי טעמים הלמ"מ, ש"מ דלאו הל"מ הם, וראשית תקנתם הי' מאנשי כנה"ג. וגם שללשון אחר שהביא הר"ן ז"ל שם בשם מורו עטור סופרים הן האתנחתות, מ"מ שאר פסקי טעמים מנ"ל, וגם נראה מכל המפרשים שם דדעה זו יחידאה היא

שוב נתיישבתי דע"כ הי' נגינת הטעמים מימות מרע"ה דאי' במגילה דף כ"ב ע"א גבי קריאה דר"ה רב אמר דולג ושמואל אמר פוסק מאן דאמר דולג מ"ט לא אמר פוסק, כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן והכי אמרינן בברכות דף י"ב ע"ב, ולכאורה יקשה דמהתם חזינן דמימות משה כבר היו פסקי המקראות, והכא אמרינן ושם שכל אלו הפסוקים, א"כ אנשי כנה"ג תקנום. אבל האמת הוא כן, דאנשי כנה"ג לא חדשו דבר בתורה כדאמרינן ריש מגילה, אלא המצות שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, ומרע"ה כשנתן התורה לישראל, כבר הי' אומר אותה פסוקי פסוקי, וכפי שהיו מקובלים ממנו לפסוק הענינים, כן היו לומדים התורה דור אחר דור, אבל לא הי' להם סמניות על מקומות ההפסקות, וכל מי שלא למדם מרבו לא הי' יכול לקרות בתורה כלל. עד שבאו אנשי כנה"ג ותקנו נקודות אשר יסמנו ההפסקות, וכן פי' הר"ן ז"ל על אלו הפסוקים, הנקודות שבין פסוק לפסוק. וכן הוא הענין גבי פסקי טעמים, שודאי מרע"ה אמר לנו תורתו עם נגינת הטעם על כל מלה ומלה, בהיותם