צרור החיים (לונשטם) קה

ונגינותי ננגן בו יבואר, (א) חיוב קריאת התורה בנגינות וטעמים כמנהגנו. (ב) שאוסרין האשכנזים לשנות מבטא שלהם לספרדית וספרדים לאשכנזית. (ג) חיוב הקריאה לס"ת בשמו ושם אביו: כל זיו חלד ישתחוה לך. הודך ישמיע. לך אלהי תהלתי אשר בידך עתותי. אף אני בכור נתתני. זמירות לך אריע. הן לי תתה מצותי חקותי ותורותי: אני חלקך. גפן ממצרים תסיע בדבר שפתיך. הן תעלוזנה כליותי. במקהלות לכן אודך. דתך אביע. חוקיך לי זמירות. למנצח בנגינותי. ונגיגותי ננגן

שאלה החייב אדם לקרות בס"ת בנגינת הטעמים או לא? ואם מותר לשנות דרך הברת האותיות והנקודות שאנו נוהגין בו, לדרך הספרדים או לא

? ואם החיוב עלינו לקרות לס"ת בשם העולה, או לא

? תשובה. הנני משיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון

והנה, בענין נגינת הקריאה, אומר אני שהחיוב לקרות כל טעם וטעם בנגינתו, ואין מן הצורך להאריך בראיות בענינים הקלים האלו, רק הראיות והסברות שהביאו בעל הקנאה ובעל הנוגה נציג לנגד עינינו. ונשקף עליהם בעין הבחינה, לראות היעמדו דבריהם אם לא. והנני מעתיק בזה דברי בעל הנוגה מלה במלה (כי בדברי בעל הקנאה אך אומר ודברים, בלי שום ראי' וסברא) למען נוכל להשיב על כל דבר כראוי. וזה לשונו

"בנדון קריאת ס"ת בלא טעמים, אחת אשאל אותה אבקש לדעת: מי שמע קול מרע"ה באיזה ניגון ניגן זרקא, סגול. וכדומה, או אם צוה לשום אדם: כך תנגן זקף קטן וכך זקף גדול? רק חז"ל דרשו מהפסוק, ויבינו במקרא אלו פסקי