צרור החיים (לונשטם) קד

והנדיבות היתרה, לא תרשינו לעבור חוקו: כן אנו אומרים בעניננו, שכמו שאנו רואים בכבשי תמיד שעם שאין חילוק אצל המזבח בין כבש כחוש שבכחושים לשמן שבשמנים שניהם עולים לשם חובה, ויוכל להקריב לכתחילה הכחוש כמו השמן, עם זה החרד לדבר ד' ומתיקר בכבודו, ידקדק בכל מה שיוכל להביא כבש בריא טוב ושמן להקריב אשה לד', וייטב בעיניו יתברך, מפני שאף שלענין התמלאות חובתו, אין מעלה מבשמן יותר בכחוש, מ"מ כיון שהוא מראה תום דרכו ונדבת לבו לעבוד את ד' באהבה, באופן שאיננו צריך לעבור על מצותיו ולשנות את תפקידו, ייטבו דרכיו מאד בעיניו יתברך ויחשב לו לצדקה

כן הדבר הזה, כיון שאמרנו שהמתפלל בלה"ק ואינו מבין, והמתפלל בלשון אחר שמכוון ממש עם נוסחת לה"ק, שמבין, שניהם שוים בהוציאם אותו ידי חובתו. א"כ כיון ששניהם שוים בזה, הנה זה המתפלל בלשון אחר הממלא חובת תפלתו ממש כמו זה שמתפלל בלה"ק ואינו מבין, עם שבענין התמלאות חובתו, אין לו שום יתרון על המתפלל בלה"ק ואינו מבין, בזה יש לו יתרון שעם עשותו המוטל עליו חובה, יתראה ג"כ טוב לבו, ורגשת נפשו, ונדיבת רוחו, להתפלל בפיו ובלבבו, באופן שאינו משנה דבר מאשר הטילו אנשי כנה"ג ז"ל עליו חובה, ולא יעבור חוק

והוא הדבר אשר הבטחתי להמליץ בעד הרב החסיד בעל ספר חסידים ז"ל, שכתב שמוטב להתפלל, בלשון שמבין מלהתפלל בלה"ק שאינו מבין. וראה עתה איך מדוקדקים דבריו ז"ל, שלא אמר, יש להתפלל בלשון שמבין ולא בלה"ק שאינו מבין, מפני שבאמת בענין התפלה זו הקבוע עלינו חובה, אין שום חילוק ביניהם, ואם יבא אלינו לשאול: באיזה תפלה אני יוצא יותר ידי חובתי, בלה"ק שאיני מבין, או בלשון אחר שאני מבין? אנו אומרים לו: כחפצך עשה, כי הנך יוצא בזו ממש כמו בזו. לכן כתב החסיד בלשונו הזך והמדוקדק טוב להתפלל וכו', כלומר עם ששניהם שוין בענין חובת התפלה, מ"מ טוב יותר להתפלל בלשון שמבין, לפי שתצמח מזה פעולה טובה מן הצד, מה שאינו נוגע לענין חובת התפלה הקבועה, דהיינו שתהי' בה גם מעין תפלת נדבה וכנ"ל

אבל, כמו שהכבש הכחוש עם כחישותו, הוא מקריבו לכתחילה ומקיים בו מצותו, והכבש השמן והטוב, כי יהי' בו מום, אפי' בדוקין שבעין, עם רוב שמנוניתו ויופיו, לא ירצה לפני ד', והיא עבודה פסולה, כן המתפלל בלה"ק שאינו מבין, כיון שאי אפשר בענין אחר, מתפלל ומברך בו לכתחילה, ויוצא בה ידי חובת תפלה: וברכה. אבל המתפלל בלשון אחר נאה ויאה בכל מליצותיו, כי יהי' משובש בענין נוסח התפלה והברכות, כאשר הנה הנם כל ההעתקות שבלשונותינו, עם כל יפים וצחותם, פיגול המה לא ירצו לפני ד', כי את קדש ד' חלל, והעבודה עבודה פסולה ופגולה

מהר יקוים בנו כי לך יקרא חפצי בה ולארצך בעולה. לא תהי' עוד שרי עקרה, ורבתי עם לא תהי' עוד גלמודה ושכולה. אז שפה העברי נשכחת מבני' וביון מצולה היא צלולה, תשוב תרום ראש עת שפה אחרת ודברים אחדים ירונו בגאון ד' בשפה ברורה וצלולה. כי תבנה העיר על תלה, וד' יהי' לה לאור עולם. ובהיכלה כבוד אומר כולה. אמן.