צרור החיים (לונשטם) קג

עם זה יקר בעיני ד' אם יתראה האדם לפניו מנדבת לבו ובר רוחו, להתפלל לפניו בעת צר לו, ולהודות לו בעת טוב לו מרצון ונדבת לבבו, ומענה רוחו יביעון שפתותיו, ועל לשונו צירי עשתנותיו, ותכן לבות ד' יראה ויקבל ברצון נדבת קרבנותיו

לכן זאת העצה היעוצה אל כל איש ירא ד'. שמלבד אותן התפלות והברכות וההודאות הקבועות, אשר צריך לאמרם דוקא בלשון הקדש, יוסיף להתחנן לפני ד' ולהתנפל לפני כסא כבודו, באמורה שלמה על היותו קרוב לכל אשר יקראוהו באמת, ולבקש ממנו יתברך צרכיו הפרטיות, או יודהו על טובה מן הטובות אשר עבר עליו. וזאת התפלה או הודאה היו תהי' כפי העולה על רוחו, וכפי אשר יעוררהו לבבו בנוסחא מן הנוסחאות אשר יבחר, רק שתהי' בלשון צח ונקי, ולא בלעגי שפה כאשר לא ידבר לפני מלך בשר ודם, ידבר לפני ממ"ה הקב"ה. ותפלה או הודאה כזו, ודאי צריך לאמרה בלשון שמבין דוקא, ולא בלשון שאינו מבין אפילו בלה"ק. ואין חילוק בין אם מבין בלה"ק ואמרם בלה"ק או אם אמרה בכל לשון שהוא מבין, וכפי מסקנת הרא"ש ז"ל, שהיא הסברא הנכונה, שיוכל להתפלל בכל לשון חוץ מבלשון ארמי (ויש לנו בענין איסור לשון ארמי כמה עיונים ואין רצוננו להאריך בהם) זולתי שהתפלות אשר יאמר בלה"ק יכול להכניסם בתוך התפלות הקבועות או בברכת שומע תפלה, אבל אם ירצה לאמרם בלשון אחר, אינו רשאי לאמרם בתוך התפלה, כי היא צריכ' להיות דוקא בלשון אחד, כמו שכתב הרמב"ם בריש הלכות תפלה בפירוש (והביאו גם בעל הנוגה): ומפני זה כשהי' אחד מהן מתפלל תקצר לשונו לשאול חפציו או להגיד שבח הקב"ה בלה"ק עד שיערבו עמה לשונות אחרות, וכיון שראו עזרא ובית דינו כך עמדו ותקנו ע"כ" אבל יכול לאמרם כשירצה אחר תפלתו, וד' אלדיו ירצהו

ולכן, מה שרצה בעל הקנאה לעשות פשר דבר, שיאמרו ברכת הק"ש והק"ש והתפלה בלה"ק והשאר בלשון אחר כרצון איש ואיש, או עדה ועדה, הבל יפצה פיהו, ושבוש גמור הוא. שמלבד שכל סדור התפלה כאשר הוא לפנינו אנשי כנסת הגדולה תקנום, וגם פסוקי דזמרה דהע"ה ברוח קדשו יסדום, והמה קבעום וסדרום בתפלה, וקבעו לפני' ברכת ברוך שאמר ואחרי' ברכת ישתבח. וכמה גדול כח סודותיהם, עד שנחלקו אבות העולם, שאם לא אמרום קודם התפלה אם רשאי לאמרם אחר התפלה. מלבד זה, הנה מדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל, נראה בפירוש שאין ראוי לערב בתפלה שני לשונות, והוא נגד שכל כל בר דעת, הקריבהו נא לפחתיך, התעמוד לפני מלך בשר ודם לבקש ממנו דבר, ותדבר חצי דבריך בלשון זה וחצים בלשון אחר, הירצך או הישא פניך

? לכן, ברור וצלול הוא, שמן אדון עולם עד אחר עלינו צריך לומר כל התפלות והברכות בלה"ק דוקא, ואחר זה אם ירצה לשפוך שיחו לפני ד' בלשון שמבין, שיהיו פיו ולשונו שוין בתפלתו ובהודאתו, תשואות חן חן לו, מה טוב חלקו ומה נעים גורלו. אמנם, אף שאמרנו והוכחנו בראיות ברורות ב"ה שהתפלה בלשון הקדש ממי שאינו מבין, היא רצוי' ומקובלת ממש, כמו התפלה בלשון אחר עם היותה מועתקת כראוי בכל נוסח התפלה וכונותי' בלי שום חסרון ויתרון, עם זה נראה לנו, שבאותן הלשונות שאפשר שתועתק אליהן התפלה בכל נוסתאותי', יותר טוב להתפלל בלשון אחר שמבין, מבלשון הקדש שאינו מבין. ומאותו הטעם עצמו שאמרנו. שכמו שאמרנו שהתפלה בנוסחא אחרת בין לה"ק ובין בלשון אחר, עם בואה ממקור הלבב, בכל זאת אינה ראוי' כי אם לתפלת נדבה, אבל לא לתפלת חובה, שאי אפשר לשנות נוסח התפלה כמו שאי אפשר לשנות קרבן התמיד הקבוע להקריב חלף הכבש הקטן, פר בן בקר, שבהיותו חוב קבוע, הרצון