צרור החיים (לונשטם) קא

כבשי תמידין, ופרי וכבשי ושעירי המוספין, הם היו קבועים תמיד, ולא נשתנו לעולם. קרבנות חובות הפרטים, מהן קבועין, כמו החטאת והאשמות, ומהן אינן קבועין כמו קרבנות עולה ויורד. אבל הקרבנות נדבה כולם אינן קבועין: אבל איש כברכת ד' עליו, וכפי טוהר נדבת לבו, כפיהו תגדל או תקטן נדבתו, וכפי הרבותו הראות נדבת לבו בקרבנו, כן יוסיף למצא חן בעיני ד'

ואם יאמר האומר, אחרי אשר אני רואה בקרבנות נדבה שהבאת הפר הוא יותר משובח בעיני ד' מהבאת הכבש או השעיר, א"כ תחת כבש התמיד אשר אני מביא בבוקר ובערב, אביא פר בן בקר היותר חשוב ויקר: אנו אומרים לו טועה אתה. דאם נאמר בקרבן נדבה שאינו מחויב בו כלל, רק נדבת לבו תעוררהו עליו, וכפי גודל הקרבן יראה גודל נדבת לבו, וכפי גודל נדבת לבו, תגדל יקרתו בעיני ד', לא נאמר כן בקרבנות חובה, שאינם תלוים ברצוננו כלל, אבל מוטלים עלינו מגזרתו יתברך, והוא אשר הטילם עלינו חובה, ואמר לנו, כזאת וכזאת אני מטיל עליך שתעבדני בו בכל יום, פעם בכבש, ופעם בשעיר, ופעם בפר וכדומה. באלה, אשר נלאה כל אדם להשיג כונות אלה הקביעות, אין מקום להראות בם נדבת לבו ולשנות מאשר הושם עלינו מאתו יתברך לחק אשר לא יעבור. ועל זה נאמר: הנה שמוע מזבח טוב וכו'

בענין הקרבנות האלה, כן הוא ענין תפלתנו, ודאי אין מי שיכחיש שהוא המביט ובוחן רגשת כל לב, הנוטה אזן לאנחת כל קרב, אשר צפרים עפות, בהמות שדו וחיתו יער, עם כי אין מלה בלשונם יודו וירננו לשמו, כי תקרב אליו רינתנו, כאשר בלשוננו נשפוך שיח להתחנן לפניו או להודות לו, בלי שיקפיד על מוצא השפתים, אם בלשון זה או באחרת יתנועעו, כי אך שרעפי לבב יבחן, וידע אם זך ואם ישר פעלו

אמנם כל זה הוא בתפלת נדבה, לפי שהם תלוים ברצון איש ואיש, ואם לא ינדבנו רוחו להתפלל או לברך, אין חובה עליו. וכיון שהתפלה או הודאה זו אינה באה רק לרצון לבבו, כל עוד שיוסיף להראות נדבת לבו וירבה כונותיו בתפלתו, יהי' באיזה לשון שיהי', ייטב בעיני ד'. ולא שייך בזה לומר שיש שינוי במטבע, כי אין בזה שום נוסח ומטבע, כי הם ילדי רצון ונדבה ובאיזה לבוש שיהי', יעלו אל על, יתראו אל אביהם שבשמים, ויכונו אל המטרה ולא יחטיאו

לא כאלה, התפלות והברכות שתקנו חכמינו ונביאנו אנשי כנסת הגדולה ז"ל. התפלות האלו נתקנו כנגד התמידים והמוספים אשר הקרבנו בזמן שהי' בית המקדש קיים. כי אלה הנביאים הקדושים אשר באו בסוד ד', נודע להם סוד הקרבנות וקביעותם, וישיגו ברוח קדשם איך על ידם נשתלשלה ההתפעלות בעליונית להיות לרצון לפניו יתברך, ולהוריד שפע הקדושה מאת רוכב בשמי שמי קדם, על פני תבל ארצה. וכאשר בקדושת חכמתם העצומה, נפתחו עיניהם ויראו ממלכת בית דוד כי נפלה ואין מקימה עוד בימי הבית השני, וישראל ישוב יגלה מעל אדמתו, ולא ישוב עד יום השלישי שבו יקימנו ונהי' לפניו: ועמדו ותקנו לנו אלה התפלות והברכות אשר יאמרו בעת קביעת התמידים והמוספים, ורוח ד' אשר נוססה בם, למדום כון ערך מלותיהם באופן שתהיה פנימיותם עלול להתפעל בעולם העליון, מעין התפעלות התמידים והמוספי' וחוציותם תפלות נעימות, צחות וקצרות, והודאות ושבחות, רמות ונשגבות, ליושב בשמים ורוכב ערבות. באופן שלא תכבד עול גליות ישראל, זולתי על גויותיהם, לא נפשותיהם תהיינה צרורות בחבלי אדם, אשר ימניעו על ידי חורבן הבית הורדת שפע האלדי אשר נשפע עליהן באמצעות סוד הקרבנות: כי אם ירצו להתפלל התפלות האלה בכונה