צרור החיים (לונשטם) ק

תורגם הקדושה, והקדיש א"צ לתרגם, כי הוא עצמו לשון ארמי. אבל בלשונות אחרות, לפענ"ד מאן דמפרש לי קדיש וקדושה וברכו, מובילנא מנא אבתרי' לבי מסותא

ה) ומה שהביא בעל הנוגה בשם הרא"ש ברכות שכתב על האי דאמרינן תפלה בכל לשון ה"מ בצבור אבל ביחיד לא: והקשו הרי כיון שתפלת היחיד אינה נאמרת אלא בלה"ק, איך נהגו הנשי' להתפלל בשאר לשון, דהא אף הם חייבין בתפלה, ותירצו רבני צרפת ז"ל, שכיון שמתפללין התפלה הסדורה כצבור דמי, ול"נ דבכל הלשונות יכול להתפלל אף ביחיד, רק לא בלשון ארמי, עכ"ל

הנה בתשובתנו לשון אש הבאנו גוף הלשון של הרבינו יונה והרא"ש ז"ל, ופירשנו דבריהם יפה ב"ה, דכל דבריהם אינם אומרים אלא בזמניהם, שמי שלא הבין לשון הקדש לא הי' יודע לסדר הברכות בלה"ק, וכיון דלישטתם אין הנשים שאינן מבינין יוצאין בתפלת הבקי, לא הי' להם ברירה אחרת כי אם להתפלל בלשון שמביני', ואף אם לא היה בנוסח חכמים היו יוצאין בדיעבד, ואף שלא היו יוצאין כראוי י"ח אפי' בדיעבד, מפני השינוי שנמצא בפתיחה ובחתימה כנ"ל, מ"מ מוטב שיתפללו באופן זה משלא יתפללו כלל, כי לא הי' להם ברירה אחרת, אף גם שאף שחולקין על הרמב"ם בענין תפלת הנשים דלהרמב"ם הוי מ"ע שהזמן גרמא, ולדידהו חייבות אף הנשים, מ"מ אין התפלה חובה כל כך על הנשים מבאנשים. ומש"ה רק הנשים התפללו בלשון אחר, אבל לא האנשים אף הבורים שלא הי' מבינים שום לה"ק. אלא שהי' קשה להם איך הם רשאים והאמר רב יהודא אמר רב שאסור להתפלל בל' ארמי, ותירצו כל אחד לפי סברתו, שלא הי' איסור בתפלתן, אבל ודאי שלא היו יוצאין כראוי ידי חובתן, אבל לדידן דכל איש ואשה יכולין לסדר תפלתן בלשון הקדש, ודאי דצריכין להתפלל בלשון הקדש אף שאינן מבינין, ואם התפללו בלשון אחר לא יצאו ידי חובתן. ותדע שכן הוא, דהא כתב רבינו יונה (שהעתקנו לשונו בתשובה הנ"ל) והלא נוהגין בכל העולם שהנשים מתפללין בלשון שלהם וכו'. והנה בכל מקום שאנחנו יודעים הוא בהיפך, שהנשים כאנשים מתפללין בלה"ק. אלא ש"מ דדוקא בימיהם הותר להם להתפלל בלשון אחר, משא"כ בזמנינו חייבים כולם להתפלל בלשון הקדש, ובלשון אחר אינם יוצאים ידי חובתם. ועוד יש לנו ראיות ב"ה, אלא שרצוננו לקצר במקום שאין צריך להאריך, כי כל הדברים ברורי' כשמש ב"ה

אחר הדברים והאמת האלו, קול ענות אנכי שומע, שמעתי את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים על דברינו אלה, באמרם איך יעלה על הדעת, שהוא הבוחן תעלומות, הרואה סתרי קרב, הוא בהיותו אב רחמן אל כל יצורי כפיו, יקשיב ויאזין תנועת שפתים, אף אם בלא לב ידברו, וירצהו. ולתפלות נכונות הבאות ממעמקי קרב, אך בעבור זה יסתם אזניו משמוע, יען כי בלשון אחרת ידבר העם הזה

אם כה תחשבון על אחיכם, אותו לא הכרתם, ואת שיחו לא הבנתם. הדמיתם, כי נעלם ממנו את אשר אנו משלשים בתפלותינו יום יום דברי המלך החסיד שהבטיחנו: קרוב ד' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. הנה אמר לכל ק קוראיו, לכל אשר יקראוהו, באין חילוק שהמתפלל הוא מעדת ישראל, או מעם אחר אשר לו שפה אחרת ודברים אחרים

אולם, הלא ידענו שבימי קדם כאשר חנן ד' אתנו בבית מקדשו ותפארתו שיבנה במהרה בימינו, הי' לנו שתי סוגים מהקרבנות, קרבנות חובה וקרבנות נדבה. וקרבנות חובה היו נחלקים לשתי סוגים: קרבנות כלל וקרבנות הפרטים. קרבנות הכלל, כגון אלו שהיו עבודת היום, כמו