צאן קדשים צו

אע"ג דבמתני' במס' מדות קחשיב ד' מקומות והכא לא חשיב אלא שלשה דאפשר לומר דלא אשיב הכא אלא המקומות שהיו מולחי' שם קדשים ומקום שהיו מצניעי' שם מלח לא קחשיב אבל לפי זה דקחשיב הכא המקום שהיו מצניעי' שם מלח קשיא למה לא קחשיב נמי המקום שהיו מולחים שם והרמב"ם בפ"ה מה' איסורי מזבח דין י"ג כתב בלשכת המלח היו מולחים עורות הקדשים וע"כ צ"ל נמי דלאו דוקא קאמר כמו שכתבו תוס' הכא אבל אין דרכו של רבינו בכך וצ"ע ליישב דברי רבינו שמשנה לשון המשנה ד"ה חולין פשיטא כו' ויכנסו ויאכלוה כו' כצ"ל:

בא"ד ליתיב להו מלח של קודש כו' כצ"ל ולפי מה שכתבו תוס' במס' תמורה דכ"ג ע"א בסוגיא זו דאין איסור להכניס חולין בעזרה אלא כשעושה שום עבודה מהן אבל בחנם אין לחוש כו' עכ"ל לפ"ז אף דאפשר לפרש דאפ"ה פריך הכא שפיר פשיטא שאין יכול ליתן מלח של קדש על אכילת חולין אבל לישנא מאי בעי התם לא ניחא כמו לפרש"י וצ"ע ע"כ:

בא"ד ומיהו אפי' בעזרה כו' פי' ולא קאמר דאכילת חולין דשמואל קאי על תבלי חולין שמכניסים בעזרה ואפ"ה קאמר שמואל דאין נותנים עליו מלח קודש מ"ה כתבו ושמא פשיטא שיכול ליתן מלח של קודש כיון דאוכלם עם הקדשים:

ד"ה כל כהן כו' מאת ככר ואלף ותשעה כו'. פי' דהיינו כמנין בני ישראל ולא לוים:

בא"ד הא דכתיב כל העובר דמשמע בים סוף והא דכתיב על הפקודים משום תרומת אדנים כו' כצ"ל. דף כ"ב ע"א רש"י ד"ה רבי יהודא כו' נדבת ישראל בלילתו עבה כו' כצ"ל והד"א ד"ה והן בולעות כו' והאי דקתני כו' כצ"ל ד"ה אם יכול כו' חבירתה הס"ד ד"ה לא יקטיר כו' קומץ שלם מחדא מנחה הס"ד וכצ"ל ד"ה ואם הקטיר כל המעוב' כו' כצ"ל:

בא"ד קמיצה הס"ד ד"ה דם דקדשים הס"ד:

תוס' ד"ה ועצים דפשיטא כו' דאין להשיב מלבונה כו' פי' דלילף לבונה דמתוך ביתו דלא דמי ללבונה דאינו נוהג בכל הזבחים כמו עצים ומלח ומ"ה כתבו דשמא יש צד אחד דדמי ללבונה טפי:

ד"ה שזו בלילתה עבה מנחתן נדב' לוג לעשרון כו' כצ"ל:

בא"ד דמייתר לי' למנחה ולוג שמן כו' כצ"ל. פי' תיבת דמנחה ולוג שמן מיותר לאשמעינן למתנדב כו' בא"ד הנסכים וכהן משיח כו' כצ"ל:

ד"ה שזו בלילת כו' ולא מפסלא ותימא דהכא פי' בקונטרס כו' הד"א וכצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד בקונטרס מהא שטיבלה כו' כצ"ל בא"ד לא יחשוב נמי ריבה כו' כצ"ל:

בא"ד ריבה שמנה ובגמרא חשיב ליה מין בשאינו מינו ומשום דאמרי' כו' הד"א וכצ"ל וכ"ה בס"י. ובזה שקטה תמיה' תוי"ט על תוס' ע"ש:

בא"ד ומשני ר' זירא נאמרה הקטרה כו' כצ"ל בא"ד ועוד תימא דגזירה שוה דר"ז כו' כצ"ל:

בא"ד וקומץ דמנחת נדבה דהא בלעי מהדדי כו' כצ"ל:

ד"ה הדבר ידוע שדמו כו' ביומא שעירה דם הפר לתוך דם השעיר כו' כצ"ל ובלא איפכא נמי ה"מ להקשות דקאמר מפני שדמו של פר מרובה ת"ל אפי' לא היה מרובה היה לדמו של שעיר להיות בטל משום דראשון ראשון בטל:

ע"ב גמרא ר' יהודא אומר במנחת כהן משיח כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מכאן לעולין כו' דזבחים חולין נינהו מבטלי אהדדי הס"ד וכצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

תוס' ד"ה ורבי יהודא כו' ומ"ד חוששי' לזרע האב היינו חנניא ולחנני' לא בעי לחלק דמסקינן התם כו' כצ"ל. פי' כיון דע"כ ר"י כחנני' ס"ל וחנני' ס"ל כר' יונתן דאמר אין מערבי' וע"כ ר"י נמי אין מערבין ס"ל:

בא"ד יחדיו דמי והתם פירש בקונטרס כו' כצ"ל בא"ד ודמאי מן הבקר ומן הצאן למדם הפר ומדם השעיר דהאי מדכתיב וי"ו כו' כצ"ל והתירוץ חסר כאן ועיי' ביומא דנ"ז ע"ב בתוספת ד"ה תני' כו' דמתרצו שם בא"ד כאן ומין במינו כו' כצ"ל:

בא"ד ונתפצע א' שוגג וא' מזיד לא יעלו כו' כצ"ל בא"ד לרבנן מבטיל בטיל כו' כצ"ל:

בא"ד אם כן מינו נמי כו' כצ"ל פי' מינו יין דחולין:

בא"ד דבמינו במשהו כו' דהיינו בלח. ועיי' שם בע"א דע"ג ע"א בתוספת דכתבו התם בע"א דמיירי דליכא מאה ואחד לבטלו:

בא"ד שמתערב לגמרי והוי כדבר לח כו' כצ"ל בא"ד מההיא דשאור של חולין כו' כצ"ל בא"ד דאין לח מתערב כו' כצ"ל בא"ד ועוד תני' במסכת כו' כצ"ל בא"ד בתר מבטל אזלינן והוה ליה כו' כצ"ל:

בא"ד לא קשי' אף למ"ד כו' פי' דלמ"ד בתר מבטל אזלינן פשיטא דלא קשיא כיון דאיירי בחולין מתוקני' ואי אפשר למבטל להיות כבטל ואפי' למ"ד בתר בטל אזלינן ואפשר לתרומה שתיעשה חולין לכי סריחי דבטלה מקדושתה כמו גבי נבלה לקמן מ"מ לגבי משקין ליכא למימר הכי דלכי סריחי אין שם משקה עליהם ודוק:

בא"ד טבל טבול לתרומה כו' פי' שעדיין לא הפרישו ממנו תרומה גדולה בשאינו טבול לתרומה שהפריש ממנו תרומה גדולה ועדיין לא הפריש ממנו מעשר א' ומעשר ב' ועיי' במסכת ביצה די"ג ע"א בא"ד לתירוץ א' דרבינו תם דההיא כו' כצ"ל:

בא"ד מין בשאינו מינו לענין משהו כו' כצ"ל:

בא"ד אבל ר' יוחנן כו'. פי' רש"י דשתי כוסות כו':

בא"ד לא נצרכה אלא לר"י כו' כצ"ל:

בא"ד שיעורה בסאתים כו'. פירוש רביעית ציר טמא אוסר סאתים ציר טהור בא"ד ואפילו לר"ח צ"ע כו' פירוש מההיא דביצה ומההיא דדם תבוסה משמע אפי' לר"ח דאזל בתר בטל נמי דלא כר"ח ועיי' בתוספת דנדה דע"א ע"ב דיה ר"י כו' בא"ד מההיא דפסחים לר"י כו' כצ"ל:

בא"ד דמודה ר"י דלרבנן בנותן טעם כו' כצ"ל בא"ד וההיא דהניזקין דידיה והכי כו' כצ"ל:

בא"ד וכאן אין מאה כנגד תרומה בין יין של חולין ומים שאם שבכוס של תרומה כו' כצ"ל בא"ד ורביעית מהיין שבכוס של חולין תשעה עשר כו' פי' כיון ששלשה חלקי מים של חולין חמשים ושבעה ע"כ חלק רביעית מהיין של חולין תשעה עשר שג' פעמים י"ט הם נ"ז:

בא"ד עשרים ותשעה חלקים כו'. פי' נגד ב' חלקי מים כי ב' פעמים כ"ט הם נ"ח:

בא"ד שמונים ושמונה חלקים כו' כצ"ל בא"ד דשמא לא יצטרפו המים כו' ועיין מה שכתבתי במס' זבחים דע"ג ע"ב דף כ"ג ע"א גמרא זו שנקמצה עולת כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה סלק את מינו כו' כצ"ל:

ד"ה הוא עצמו כו' מצוה שישפשפנו כו' כצ"ל ד"ה המעלה בחוץ הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה עולין בשר חבורו עולין עצם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה נבילה בטלה כו' שתי חתיכות שחוטה ואחת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חרב שנתערב כו' וה"ל ככשר ופסול כו' כצ"ל:

ד"ה קומץ שמיצה כו' ומקצתו בעין ע"ג עצים כו' כצ"ל:

ד"ה שחוטה אינה כו' כמחצה על מחצה דמי הס"ד ואח"כ ד"ה כל היכא דאפשר למיהוי כוותי' כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא שם מי קא הוי טיבלא כו' פי' ואפי' כשילין הקומץ לילה א' לא הוי טיבלא אלא פסולי המוקדשים:

שם לימא דלא כר' חסדא ודלא כר' חייא כו' כצ"ל. וכ"כ תוספת לעיל דכ"ב ע"א ד"ה שזו בלילתה כו' דפריך גם לרב חסדא ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך שם דלא הוי מבטל כבטל ולא בטל כמבטל ולא קא מבטלי כו' כצ"ל פי' וקשה לתרויהו:

רש"י ד"ה בתר חזותא כו' להיות זה כזה כו' כצ"ל:

בא"ד ושניהם מין בשר כו' כצ"ל:

ד"ה לעולם כו' להיות בחולין שכשירין כו' כצ"ל בא"ד לר"ח הוי דלא כר"ח הס"ד וכצ"ל. ועיי' לעיל בתוספת דכ"ב ע"ב ד"ה הוה ליה שירים כו' קמיצה ולא תהני קמיצה לאידך כו' כצ"ל:

ד"ה עולין הוא דלא כו' כצ"ל:

ד"ה לימא דלא כר"ת כו' ומהאי דלא מבטל כו' כצ"ל:

בא"ד לא מצי למיפרך כו' כצ"ל:

ד"ה אין הקומץ מבטל כו' בהא אפילו ר"י מודה כו' כצ"ל. תוס' ד"ה ולא מבטלי ליה כו' ורשב"ל חזר בו הס"ד. פי' דר"י אותבי' לר"ל שם ע"ב ואישתוק ר"ל ש"מ דהדר ביה:

ד"ה לימא דלא כר"ח כו' דפשיטה ליה דליכא דפליג על רבי חייא ולעיל פירשתי דאיכא טובא כו' כצ"ל:

ד"ה התם כר"ז כו' דלא מיתרץ כלל בע"א כו' פי' דקשיא לתרוייהו אבל הכא למ"ד דבתר בטל לא קשי':

בא"ד ומשני אמר רבי זירא כו' כצ"ל בא"ד כדר"ז ולא הנך תרתי אתמר כו' כצ"ל. פירוש אהנך תרתי שני' הראשונים דמשני כדר' זירא אלא אנתערב קומצה אתמר מ"ה משני בשני תרוצי' הראשונים כדר"ז ואנתערב קומצה משני אמר ר"ז. ומ"ו הב"ז מגיה אלא ואינו מן הצורך:

ד"ה תבלה בקצח כו' לעני' מצה כו' כצ"ל:

ד"ה אלא למ"ד כו' עשה עיסה מן חיטי' ומן אורז אם יש בו טעם כו' כצ"ל:

ד"ה כי סליק כו' כמו בנו של ר' חייא כו'. פירוש דהיינו חזקיה:

בא"ד היה בסוף ימיו כו' פירוש ובזה פרש"י. ועיי' בתוס' דגיטי' דפ"ד ע"ב:

דף כ"ד ע"א גמרא שם בגופין המחולקין כו' כצ"ל:

שם דקפיזא מתתא לא הא כלי כו' כצ"ל:

שם צירוף כלי וחיבור מים מהו כו'. וכתב הרמב"ם בפי"א מה' אבות הטומאה ד"ו חיבורי אוכלין ע"י משקי' ה"ה חיבור כו' והדבר ספק אם חשובים כגוף א' למנות בהן ראשון ושני ושלישי כו' וכתב הראב"ד כבר פשטוה בזבחים שאין מוני' כו' עכ"ל והכ"מ נכנס בדוחק ליישב דברי הרמב"ם ע"פ סוגיא דהכא עיי' שם ול"נ ליישב בדרך פשוטה דהתם בסוגיא דזבחים קבעי רב המנונא מר' זירא נבלת עוף טהור לר"מ כו' ופשיט