צאן קדשים צד

דמודה ר"א שאין ענוש כרת וצריך למצוא שני תנאים אליבא דר"א ואליבא דמסקנא ד"ה פסול אתניי':

ע"ב רש"י ד"ה ומהו דתימא כו' דכשרה דתורת חלות כו' כצ"ל:

ד"ה כל כהן כו' אסורה בזר הס"ד. ואח"כ ד"ה מקמיצה ואילך כו' בא"ד הכהן וקמץ דמשמע מקמיצה כו' כצ"ל:

ד"ה ממנחת ישראל כו' בפ' אלו מנחות דדרשי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כי אין נבללי' כו' וי"ל כו' ועיין בקדושין דכ"ה ע"ב ובמסכת נדה דס"ו ע"ב דמתרצו נמי בע"א:

ד"ה ואמר ר' זירא כו' והא שנה בה קרא כו' כצ"ל בא"ד בלשון צווי וא"ת דקאמר וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו מנליה דליבעי ראוי לבילה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד משום דכתיב כל בשרו דמרבה אפי' בית הסתרים מ"ה אהני למימר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מגיה תיבת מ"מ ועיין בתוספת חולין דפ"ג ע"ב ומשם תראה דגרסא זו אינה נכונה ואדרבה מתיבת כל ילפינן דבעינן ראוי:

ד"ה שריבה בפתיחה כו' לסולתן הס"ד ואח"כ ד"ה שנאמר המקריב את כו' מודה בעבודה כו' כצ"ל. בא"ד הכא נקט שאינו מודה בעבודה משמע כו' כצ"ל בא"ד ולא קאמר לכהן שאינו מודה מדכתיב כו' ודבריהם אינם מובנים לי דסוגיא זו איתא התם דק"ל ע"ב ושם איירי כשיש כהן חבר אבל אי ליכא כהן חבר יתנו לע"ה ואל ימתין עד שיזדמן לו חבר וכ"כ תוספת בהדי' שם וילפינן שפיר מדכתיב לתת מנת למחזיקים בתורת ה' דמשמע בשיש מחזיקים בתורת ה' נותנים להם דוקא ור' שמעון אתי לאשמעינן דכל כהן שאינו מודה בעבודה אין לו חלק בכהונה כלל וכמו זר נחשב ואפילו ליכא כהן המודה אל יתנו לו וצריך להמתין עד שיזדמן כהן המודה ולפ"ז יש ג"כ לדקדק בסוגיא דהתם דקל"ב ע"ב דקאמר ר"ח כ"ד מתנות כהונה כל כהן שאינו בקי בהן אין נותנים לו מתנה וקאמר לאו מילתיה היא דתניא ר"ש אומר כל כהן כו' טעמא דאינו מודה בה הא מודה בה אע"ג דאינו בקי בהן ע"כ ולפי מה שכתבתי ליכא הוכחה מר"ש דר"ש אתי לאשמועינן בכהן שאינו מודה אין נותנין לו ואפילו ליכא כהן המודה כנ"ל הא כהן שאינו בקי אי ליכא כהן אחר דבקי בהן אין צריך להמתין עד שיזדמן כהן דבקי אבל כשיש כהן דבקי בהן אין נותנים לכהן שאינו בקי ומזה איירי ר"א כשיש כהן דבקי ומ"ה ס"ל דאין נותנין לשאינו בקי וצ"ע:

ד"ה מניין לרבות כו' אסיפא סמיך דקתני כו'. פירוש דמשמע דנחית לפרושי כולהו:

בא"ד שלשה דברים שוותה סורי' לא"י ובסוטה כו' כצ"ל:

ד"ה ורבי שמעון כו' ומי פליג ר"ש אלא בכלל כו'. פירוש דהא כ"ע כר"ז ס"ל דכל הראוי לבילה כו' וא"כ ע"כ ר"ש נמי כר"ז ס"ל ואפילו לא בלל כלל כשר ה"ה אם בלל זר נמי יהא כשר לר"ש:

בא"ד דבלל זר גרע כו' אין לדקדק לפ"ז לעיל דפריך אי הכי לא בלל נמי לא בלל כהן אלא זר כו' מאי פריך דלמא לא בלל כלל פשיטא דכשירה דהא בלל זר גרע טפי ואפ"ה כשירה. ויש ליישב דלפ"ז לא הוה דומי' דיציקה דבלא יצא כלל פסולה דעיכובא כתיב ביציקה:

בא"ד קרא לקמן דמעכבא כו' כצ"ל:

בא"ד האי טעמא בעי כהן דמקמיצה כו' כצ"ל:

דף י"ט ע"א גמ' שחיטה ה"נ בזר כו'. ולפי מה דס"ד דר"ש ס"ל מקרא נדרש לפניו ולאחריו. אין להקשות שחיטה ה"נ בזר תהא פסולה דאפשר לומר דר"ש ס"ל מקרא נדרש לפניו וקאי הכהנים על והקריבו אבל לא אלפני פניו על ושחט אבל גבי יניקה או נדרש לפניו וקאי על ונתן עליה לבונה קאי נמי על ויצק דבעינן כהן דליכא לפלוגי בין יציקה לנתינה וק"ל:

שם והרי מנחה כו' ולעיל דקס"ד דבעינן תרתי תורה וחוקה לא פריך והרי מנחה דכתיב בה תורה וחוקה ואמר רב כ"מ שהחזיר כו' החזיר אין לא החזיר לא דאפשר לומר דס"ל דבעינן תרתי ביחד כדכתיב זאת חוקת התורה אבל השתא דקאמר דחוקה לא בעי תורה פריך שפיר:

רש"י ולאחריו וקמץ משם הס"ד ואח"כ ד"ה באצבעו ולקח ולקח זו קבלת הכהן מדם החטאת הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה באצבעו ונתן זו נתינה מתנת הקרן דמזבח דכתיב ונתן על קרנות וגו' הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה אלא בימין דכל מקום כו' ד"ה וכי נאמרה יד בקבלה כלומר כו' כצ"ל בא"ד הוא אמור ואין מקרא נדרש לפניו הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה וי"ו דוהביא כו' הפסיק הענין הס"ד ואח"כ ד"ה ואי מה סמיכה בבעלים דכתיב וסמך ידו על ראש קרבנו אלמא כו' כצ"ל בא"ד ולא באחר הס"ד ואח"כ ד"ה לא בעינן בעלים דכהן זורק הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מודה כו' יקריבנו וגו' הס"ד ואח"כ ד"ה ארבעה מינין כו' ורקיקים ורבוכה בפרק התודה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה שלמיו כו' לעשרה קבין כו' כצ"ל בא"ד שמן כתודה כצ"ל:

ד"ה תהיה משמע עיכובא הס"ד:

ד"ה ולא מעכבי כו' כשר ובמנחה כו' הד"א בא"ד הגיש כשר הס"ד ואח"כ ד"ה הא תורה וחוקה קאמר משמע כו' כצ"ל ד"ה ושאני התם כו' לאו דוקא הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה במקרא נדרש כו' וא"ת מנלן דבהכי פליגי כו' פירוש דעיקר קושית התוס' מנ"ל דטעמא דרבנן דס"ל דמקרא נדרש לפניו ולאחריו דלמא רבנן ס"ל דאין המקרא נדרש לפניו וטעמא דרבנן משום דכתיב הכהן גבי ולקח וכ"מ שנאמר כהונה אינו אלא ימין אבל לר"ש לא קשיא אפילו אי ס"ל דבעינן תרתי דהיינו כהונה בעי אצבע כדאמרינן לעיל דר"ש ס"ל הכי ובמסכת זבחים מ"מ פריך שפיר דע"כ ס"ל דאין המקרא נדרש לפניו נמי:

בא"ד ור"ש בעי תרתי כו'. פירוש דכהונה בעי אצבע אבל אצבע לא בעי כהונה כצ"ל בא"ד ואלו שומר חנם כו' כצ"ל:

בא"ד וי"ל דהתם טעמא דר"ש משום כו' כצ"ל בא"ד ובפ"ק דע"א וגבי נשך כו' כצ"ל:

בא"ד איזהו נשך ולא דמי לתקום והדרת כו' כצ"ל. פירוש דאמרינן התם דאיכא למ"ד דלא קיימי אתרווייהו ועיין בתוס' דחולין דקי"ד ע"ב ד"ה או כו' ובשאר מקומות דכתבו טעמ' דלא דמי ומ"ו הב"ז מגיה בע"א ודבריו אינם מובנים לי:

בא"ד דבאצבעו אחד דוכתא קאי דכי האי כו' כצ"ל. פי' או אלעיל או אלתחת ועיין במסכת חולין בא"ד ויש לחלק משום כו'. פי' כיון דאשכחן דקאי אצבע אנתינה יליף סתום מן המפורש וס"ל דהכא נמי קאי אצבע אנתינה:

בא"ד וצ"ע במסכת תענית כו'. וע"ש מה שכתבו תוספת ובזה יתורץ הצ"ע הל"ז:

ד"ה אלא היינו כו' והיכן נאמר אצבע כו' כצ"ל בא"ד ר"א בר' שמעון כו' כצ"ל:

ד"ה ושאני התם דאמר קרא כו' דבריו סותרות זא"ז כו' ודבריהם אינם מובנים לי דבאמת לרש"י נמי לגבי דמעכבים זא"ז סלת ושמן וקומץ ולבונה בעי שנה לעכב וגבי עיכובא דנפשיה שאם חיסר לא בעי שנה לעכב וילפינן מה"א דמגרשה ומשמנה ומסלתה ומ"ה פרש"י לגבי עיכובא דנפשיה שאם חיסר דילפינן מה"א יתירא ובסמוך דקאמר רב דוקא כ"מ שהחזיר דקאי לגבי עיכובא זא"ז ושמואל פליג וס"ל דוקא גרש ושמן מעכבים דהיינו זא"ז ומ"ה פרש"י דטעמא משום חזרה ולא משום ה"א יתירה דלענין עיכובא זה את זה בעי שנה לעכב ומ"ו הב"ז נכנס כאן בדוחק לפרש וכאשר כתבתי נכון הוא:

בא"ד כל שהוא פסולה ונראה דהכא נמי מטעם שינה הכתיב קאמר והכא מיירי לענין שיעכבו זה את זה דבעי כו' כצ"ל ומ"ו גורס כגירסא שלפנינו ולא ניחא לי וכ"ה בס"י ופירוש דלא כרש"י דדייק מה"א דע"כ חוקה דידה לאו דוקא אלא מדשינה גבי מנחת בכורים וכתיב מגרשה ומשמנה שיהא שניהם ובשאר מנחות כתיב מסלתה ומשמנה דמשמע נמי שיהא שניהם דגרשה נמי סולת אלא ע"כ חוקה לאו דוקא כך היא כוונת התוספות אבל לפירוש זה יש לדקדק למה משני דרב דייק דחוקה דידה לאו דווקא מדכתיב מגרשה ומשמנה גבי מנחת ביכורים דשנה הכתוב תיפוק ליה מדהחזיר הכתוב בסתם מנחה בצו את אהרן מה שכבר אמר בויקרא כפי דברי רב ומהכא דייק רב דחוקה דידה לאו דוקא וצ"ע ליישב נ"ל:

ע"ב גמרא מגרשה ומשמנה גופא אמר רב כו' כצ"ל. והשאר יש למחוק וכ"ה בס"י וכ"מ לפרש"י שאין הגירסא זו נכונה ואינו מן הצורך להאריך:

רש"י ד"ה לא שנו דאין כלי הלח מקדש יבש כו' כצ"ל:

בא"ד למילתי' למדוד כו' כצ"ל:

ד"ה מאן תנא כו' בה הס"ד:

ד"ה כוליה מזבח כו' לפני פתח אהל היכל כו'. פי' באמצע הפתח ועיין בזבחים דנ"ח:

תוס' ד"ה ושמואל אמר כו' שאני התם דאשכחן כיוצא בה קדשי דורות כו' ובזה יתורץ ג"כ מה שכתבו תוספות במסכת יבמות ד"מ ע"א ד"ה מצות כו' לפירש"י ואינו מן הצורך מ"ש שם דמשום יתיר ילפינן התם דורות משעה ע"ש בא"ד דנתחנך אהרן כו'. פירוש אבל בעלמא יליף דורות משעה בא"ד דרב דיליף דורות משעה כו' כצ"ל בא"ד ומנלן דאיש סיני בכ"ג כו'. פירוש דיליף בג"ש שור סיני מאיש סיני ד"ה דתנא ביה קרא כו' ליהוי שני כתובים כו' ולא כתבו הטעם דלמה דאין להקשות. ונ"ל כמ"ש רש"י לעיל ד"ט ע"ב ד"ה אלא מדכתיב כו' דכי אמרי' אין מלמדין ה"מ כשגילה שני כתובים בשני דברים דאמרי' אי ניחא למיליף מינייהו ליכתוב חד וניליף אידך