צאן קדשים צג

הב"ז דמביא ראיה לדברי הגאון הנ"ל מהא דאמרינן לעיל די"ג ע"ב אמר ר"י ליקוט לבונה בזר פסול וכתב דהרמב"ם מפרש דהליקוט הוא שהיה קודם קמיצה דאי גבי הקטרה מאי בעי זר לגבי מזבח ודלא כפרש"י דמפרש דאחר הקטרת הקומץ איירי עכ"ל. ותמיה נשגבה בעיני דהא מפרש טעמא דמ"ה פסולה משום הולכה נגעי בה שזה שליקט ונתנה לכהן מיעט בהילוך הכהן ואי מיירי בליקוט שהיה קודם קמיצה מה הולכה שייך בה דהא לא היה מלקט להוליך הלבונה להקטיר רק שהיה מלקט קודם הקמיצה הלבונה לצד אחד שלא יתערב עם הקומץ שאם יתערב עם הקומץ אפי' קורט אחד פסול אלא ע"כ דמיירי בליקוט השני כפרש"י שהיה מלקט לצורך הילוך להקטרה ומשום הולכה נגעי בה ומה שכתב מאי בעי זר לגבי מזבח לאו מילתא הוא שלא היה גבי מזבח רק שהיה נותן הלבונה והקומץ בכלי א' ואח"כ הוליכם לגבי מזבח והקטירם זא"ז כנ"ל ברור ונכון שם בא"ד בקמיצה ובמתן כלי ובהילוך אבל באו לו כו' כצ"ל שם הב"ע כגון שפיגל בראשונה ובשניה דאמרינן אי ס"ד כל העושה ע"ד ראשונה היא עושה מיהדר פיגול בשניה ל"ל כו' כצ"ל ותיבת בשלישי יש למחוק וכ"ה בס"י ובתוספת יש ליישב קצת:

רש"י ד"ה פיגל בקומץ בהקטרת קומץ כו'. פירוש לאפוקי בשעת קמיצת הקומץ דהוי כולו מתיר כדאמרי' לעיל דיה בד"א כו' דמנחות הס"ד:

ד"ה בפר ואפי' בדמו של פר שנאמר בזאת יבא אהרן וגומר בפר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה חדא דהיינו כו' בשתיקה כו' ולענין כך שוות זה כו' כצ"ל ד"ה בין בראשונה כו' וצ"ע בההוא דלקמן דהקטיר שומשום כו' פי' היכא ס"ד לקמן דמ"ד פיגול כר"מ הא ר"מ לא קאמר אלא דחשב בכל הזאות דבפנים אבל בחצי הזאות מודה ר"מ דלא הוי פיגול אע"ג דחישב בהקטרת שלמה מכ"ש בהקטיר שומשום:

ד"ה כגון שפיגל כו' חשיב כל הזאות דמזבח שבע דטהרו וד' קרנות כאחת וכן משמע כו' כצ"ל בא"ד כפרה אחת ועוד דקאמר התם כו' כצ"ל. בא"ד בטהרו משמע דכולהו כו' כצ"ל. ע"ב גמרא לפגולי מרצי ארבעים כו' כצ"ל. רש"י ד"ה אף פסול כו' כל מתירין כאותה עבוד' כו' כצ"ל:

ד"ה והאי כיון כו' ואי קשיא בקבלה ושחיטה כו' כצ"ל בא"ד דכי חשוב בשחיטה או בקבלה איפסל כו' כצ"ל בא"ד נעשית כולה בקדושתה כו'. פי' כגון שוחט ע"מ לזרוק או להקטיר וכן מקבל ע"מ לזרוק או להקטיר וכן קומץ ע"מ להקטיר ד"ה בד' פרים כו' דבכל אחד קרבו מתירין כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה והא דקתני מ"ז כו' ואייתר להו ד' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה פיגל בהולכה דקומץ מאי כו' כצ"ל:

ד"ה מאי לאו בהילוך דהקטרת וקתני כו' כצ"ל:

ד"ה כרבי מאיר כו' חשיב ליה כחצי מתיר הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומאן דאמר פסול קסבר אין דרך הקטרה בכך ומ"ד כשר קסבר אין דרך אכילה בכך ולא פסיל מחשבתו אבל דרך הקטרה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כי מדי כו' הקשה בקונטרס בקבלה ושחיטה נמי נימא דלא מיפגל דכי חשיב בשחיטה או בקבלה איפסל וכי זריק מיא בעלמא זריק כו' כצ"ל בא"ד דקא מדי כמו מתחלת עבודה לגמר עבודה דמהני גזירת הכתוב כו' כצ"ל:

דף י"ז ע"א גמרא לימא הקטיר קומץ להקטיר לבונה כו' כצ"ל:

שם אי תרוייהו קא משמע לן כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הקטרה מפגלת כו' להקטיר לבונה למחר כו' כצ"ל:

ד"ה מה הנך כו' פיגול הס"ד ואח"כ ד"ה קומץ לאו מה מתיר כו' כצ"ל:

בא"ד בעיכוב מנחה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה עני כו' אדוני הס"ד:

ד"ה כי חד דמי ומפגל להקטרה דלבונה וה"מ כו' כצ"ל פי' הקטרת הקומץ מפגל להקטרה דלבונה:

בא"ד פירקין דאין מתיר מפגל את המתיר לא מפלגא כו' כצ"ל ד"ה מאי קמשמע לן כו' וחד מנייהו אשמעינן כו' כצ"ל:

ד"ה לימא הקטיר כו' למה לי לצרפה ההיא מחשבה בהדי כו' כצ"ל:

בא"ד לצרפו בהדי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ואי תרווייהו כו' אי לאכל כו' כצ"ל ד"ה הא מיפגל כו' מתי הס"ד:

ד"ה תנא דברי הכל כו' כפסול הס"ד:

הדרן עלך הקומץ זוטא פרק שלישי רש"י ד"ה כשם שמחשבין כו' כגון שירים אם חשיב כו' כצ"ל:

ד"ה מאכילת מזבח כו' למזבח הס"ד. ואח"כ ד"ה כך פוסלת מחשבה כו' הד"א וכצ"ל:

תוס' ד"ה הקומץ את המנחה כו' משמע דאפילו כשר שמעינן מינה גבי האי דדייק כו' פי' דלעיל דייק טעמא דלאכל ולהקטי' הא לאכל ולאוכל דבר שאין דרכו לאכל מצטרף והקתני רישא דוקא דבר שדרכו לאכל כו' הא דבר שאין דרכו לאכול לא מאי פריך דלמא מסיפא דייקינן דמצטרף ליפסל ומרישא דייקינן דאין מצטרף לפיגול אלא ע"כ מדיוקא דרישא שמעינן דכשר לגמרי:

בא"ד ועל כרחך מדיוקא כו' פי' דבא לתרץ מנ"ל לעיל להקשות רישא אסיפא דלמא באמת לא שמעינן מדיוקא דרישא דאין מצטרפין לעיל אבל לפסול מצטרף מ"ה כתבו דע"כ מדיוקא דרישא שמעינן דכשר כיון דקתני ברישא דלאכול דבר שדרכו לאכל מצטרף בחוץ למקומו לפסול ע"כ בדבר שאין דרכו לאכול אין מצטרף אפי' לפסול וק"ל:

ד"ה מדאפקינהו רחמנא כו' תינח מאכילת מזבח לאדם אבל מאכילת אדם כו' כצ"ל בא"ד קיימי ב' האכילות הבשר זבח שלמיו כו' כצ"ל. פי' דחד אכילה שהיא הקטר' נמי קאי על בשר שהי' אכילת אדם:

ע"ב רש"י ד"ה מדאפקינהו רחמנא כו' מזו לזו הס"ד ואח"כ ד"ה בלשון אכילה למזבח כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה לא דכולי עלמא כרת לא וטעמא דר"א כו' כצ"ל תוס' ד"ה דלא שנא כי מחשב כו' מדאיקרי אכילת אש כו' כצ"ל:

בא"ד משום דאיקרי כו' כצ"ל:

בא"ד דמקרא דתאכילהו אש לא נפיק כו' ולפ"ז הוי מצי לשנויי התם דפריך מתאכילהו אש דמ"ה לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר שלא הזכיר אש רק דמשני אליבא דאמת השתא דמרבינן הכא אע"פ שלא הזכיר אש מ"מ אכילה והקטרה אין מצטרפין הא אם חישב בלשון אכילה מצטרפין אע"ג שלא הזכיר אש:

בא"ד אע"ג דבבשר הוו פיגול כדאמרי' התם דמצטרפין בלשון אכילה מ"מ באימורין לא הוי פיגול דמחשב לאכול דבר שדרכו להקטיר דדוקא אש של מזבח מרבינן בל' אכילה דהוי מחשב בל' אכילה למזבח ואי לאו דרבי הכא כו' כצ"ל בא"ד דהתם דמייתי ראי' כו' כצ"ל בא"ד ונאכל גדיש ועוד מייתי התם כו' כצ"ל:

בא"ד ושמא משום דלא כתב כו'. פי' ובזה יתורץ ג"כ דלא מייתי ונאכל גדיש דתאכלהו אש קאי על ענשי סדום שנשרפו באש של גיהנם והוי אכילה על בשר:

ד"ה ליכתוב קרא כו' דרש תדרוש או חקור תחקור לא הוה כו' כצ"ל. ועיין בתו' ב"ק דס"ה ע"א ד"ה ליכתוב כו' דמיישבו קושיא זו:

ד"ה מאי האכל יאכל כו' לא אשכחן תנא דפליג אהא כו' כצ"ל בא"ד ארבע מיתות דריש איפכא גבי כו' כצ"ל בא"ד אלא דמשום הוכחה כו' כצ"ל דף י"ח ע"א גמרא עד לאחת אמר לו כו' כצ"ל שם מהו שחרית אמר לו כשר צהרים אמר לו כשר מנחה אמר לו כשר ערבית אמר לו כשר אלא שר"א כו' כצ"ל וכ"ה בתוספתא שם ור"א פסול אתניי' אי הכי מאי האי מפני הא אנן פלוגתא כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה למצות מדותי כו' ספקותיי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא אתנייה כו' פלוגתא מתנינן לר"י הס"ד. בפ"ג דזבחים דל"ו ע"א ד"ה לא בלל בשמן וכגון כו' כצ"ל ותיבת לא יצק מיותר:

ד"ה לא פתת דלאחר אפייתן פותתן וקומץ שנאמר פתות אותה פתים ואע"ג דבמנחת מחבת הוא דכתיב ה"ה לכל המנחות הנאפות תחלה כגון מרחשת כו' כצ"ל ד"ה לא הגיש כו' כדמפרש בשמעתא הס"ד ואח"כ ד"ה פתים מרובות גדולות יותר כו' כצ"ל והשאר כמו לעיל:

תוס' ד"ה גזירה דמו כו' אלא אחר זריקתה ישתה כו'. פי' הזריקה תהיה מיד ולא למחר והשתי' תהיה למחר בא"ד וא"ת לאכול מאימורים לגזור כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ומ"ו הב"ז מגיה גירסא זו שלפניו:

ד"ה עד אחת כו'. פירוש עד מאוד כדמתרגמינן מאוד לחדא כו' כצ"ל. פי' דעל מאוד מתרגם לחדא בפ' בראשית על פסוק והנה טוב מאוד:

ד"ה אלא לעולם כו' לשום תנא פיגול לר' אלעזר כו' כצ"ל. פירוש דלפי המסקנא הך שנוייה עיקר דכ"ע כרת ליכא בהנך לר"א ולא פליג אלא בלהניח:

בא"ד כאליה דמו והא קא מחשב מאכילת כו' כצ"ל בא"ד דאמר מחשבין מאכילת מזבח לאכילת אדם כו' וכמו כן כו' כצ"ל בא"ד דקסבר נמי מועל דלכולהו תניא כו' כצ"ל:

בא"ד ואין שני דבריו של ר"י כו' פירוש מאי דקאמר טעמיה דר"א מקרא משמע דס"ל לר"א למפגל והתם קאמר