צאן קדשים צ

ע"ב ד"ה מלמטה למעלה שהכניס ראשי אצבעותיו כו' כצ"ל:

ד"ה שהפריש לה לשם מנחה זו הס"ד וכצ"ל והשאר יש למחוק ואח"כ ד"ה ב' לוגין ועירבו עמה דנראית כשתי מנחות אבל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה וזו היא כו' בפ' אלו מנחות כו' כצ"ל דע"ה ע"ב:

ד"ה מלמטה למעלה כו' וכן מפרש ר"ת במס' שבת כו', ותמיה לי דהתם במסכת שבת דצ"ד ע"ב רש"י גופיה קרא לראשי אצבעותיו למעלה כשמגביה ידיו ותוספת שם מביא פי' רש"י הכי ע"ש וא"כ דברי רש"י סותרים אהדדי וצ"ע:

בא"ד לצד פיסת היד ומביא ראיה מהא כו' כצ"ל:

בא"ד עד שמגיע לראשי אצבעותיו הס"ד. פי' רש"י כשהכניס ידו בקמח היו ראשי אצבעותיו למעלה ודחק בקמח עד שמגיע לראשי אצבעותיו נ"ל:

ע"ב גמרא הא יתיר כשירה כו'. ויש לדקדק דילמא דכי קתני חסר לבונתה בשעת קמיצה פסולה דכ"ע מודים דבעינא בשעת קמיצה קומץ מלח לבונה כמו שפירש רש"י בד"ה קומץ בתחלה כו' הא יתיר בשעת קמיצה כשירה ומסלק היתר והא דקתני יתיר פסולה היינו אם נמצא לאחר קמיצה שהיתה יתיר פסולה כדמחלק גבי הפריש שני קמצים ואבד ויש ליישב:

רש"י ד"ה ר' יהודא סבר דכל משמע אפילו קורט כו' כצ"ל ד"ה כאשר על המנחה דמיא כו' כצ"ל ד"ה היינו הך כו' דמנחה הס"ד ד"ה כמאן דפריק כו' קמ"ל כך שמעתי ל"א ולא שמעתי כגון כו' כצ"ל:

וקאי אתירוץ דלעיל דרמי ב"ח:

ד"ה או להקטיר כו' ואכילת מזבח הס"ד:

ד"ה פסול כו' עונה תשא תנהו עניין לחוץ למקומו הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה ואין כרת ואי קשיא כו' כצ"ל והשאר יש למחוק וכ"ה בס"י:

בא"ד הך סתמא כר"ש דאמר לעיל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה קומץ ולבונה כו' ומלא הקומץ לסדר זה הס"ד ואח"כ ד"ה ר' יהודא כו' כתב רחמנא דמו דאפילו כו' פירש דוי"ו דדמו אתי לאפוקי ממשמעתי' דדם:

בא"ד שפוסק ר"ת כר"י כו', פירוש שפוסק כר"י דדם כל דם משמע ובבכורות אמרינן דליתא דחש להא דר"י דאמר בכור כולה בכור משמע:

בא"ד להא דר"ש דאמר לא אמרינן מקצת כסף כו' כצ"ל בא"ד ר' יהודא הכא כו' כצ"ל ד"ה ור' שמעון כו' ובפרק ב' דסוטה ממעט ר"י צוואות כו' כצ"ל בא"ד בגמרא גבי בהמה כו' כצ"ל:

ד"ה כגון שהפריש כו' והשתא כיון דבלא אבר פסולה אמאי נקט אבר כו'. ודבריהם קשה להולמן דילמא רמי ב"ח אתי לאשמעינן אפילו אבד פסולה משום יתיר כיון דאבד לאחר קמיצה הוקבעו ומכ"ש בלא אבר דפסולה משום יתיר וצ"ע:

בא"ד ואבד לאחר קמיצה פסולה הס"ד וכצ"ל. פי' משום חסרון כיון דהוקבעו על תרוייהו ואבד אחד:

דף יב ע"א רש"י ד"ה כל הקומץ כו' מנחה לחטאת ומהאי היקישא גמרינן כו' כצ"ל:

בא"ד קמוצה כנגד שחיטה מתן כלי כנגד קבלה והולכה כו' כצ"ל:

ד"ה ובלבד שיהא קרב קומץ המתיר כמצותו כו' כצ"ל:

ד"ה בשתיקה שלא חישב או שקומץ ונותן בכלי כו' הד"א:

ד"ה או נקמץ כו' חוץ לזמנו לא קרב הקומץ כמצותו הס"ד ואח"כ ד"ה מנחת חוטא כו' אם קמצו שלא לשמן הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה שלא קרב המתיר כמצותו ואין בשיריים כרת הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כזית בחוץ כו' שחישב שתיהן כו' כצ"ל:

בא"ד אבל בחד עבודה מודי כו' כצ"ל:

בא"ד והכי מפרש בזבחים בפ' שני דר' יהודא פליג את"ק בין בעבודה אחת בין בשתי עבודות הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה כזית למחר כו' הוציאתו שניה מידי כרת הס"ד וכצ"ל ושאר שייך לדיבור שלפניו:

ד"ה אפי' ר"ע כו' מידי אשם מעילת דתנן בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים ר"ע אומר כו' כצ"ל:

ד"ה לא מהניא כו' ממעילה הס"ד ואח"כ ד"ה אמר ליה רבא דרבא ס"ל דפסול כו' כצ"ל:

ד"ה מנא אמינא כו' וליציאת ממעילה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ותני ר"ח למתני' הס"ד:

ד"ה לאו משום דמאן דקתני או כזית משמע ליה כגון שחסרו שיריים ועמדו על כזית וכי הדר ותני הנותן בכלי המוליך המקטיר לאכל דבר שדרכו לאכל היינו דאמר הריני נותן בכלי ומוליך ומקטיר ע"מ לאכל כזית של שירים למחר כו' כצ"ל:

בא"ד דלא פליג עליה דרבי כו' פי' משום דרבי ל"ש ר"ח מנ"ל:

בא"ד בכה"ג הס"ד:

תוס' ד"ה הני מילי כו' דתניא בפ' כיצד צולין נטמא כו' כצ"ל:

בא"ד ביצא כולו כדאמרינן התם אבל לעולם כו' כצ"ל:

בא"ד אבל לעולם לא מיקבע בפיגול כו'. צ"ע הא בלאו הכי מוכח דיש לחלק לענין הרצאה ולענין למקבע בפיגול דאל"כ תיקשי דר"א אדר"א דבמס' מעילה קאמר ר"א אין זריקה מועלת ליוצא ובמסכת פסחים שם קאמר ר"א דיזרוק הדם אלא ע"כ לענין הרצאה שאני ואפשר לומר דלאו האי ר"א חבירו של ר"ע דהאי ר"א בן הורקנוס והאי ר"א ברבי שמעון:

ד"ה ותני ר' חייא כו' אבל כזית מקומצה לא כו' כצ"ל בא"ד דמיתוקם כזית משירים שחסרו מיירי כו' כצ"ל:

בא"ד ע"ב ושייך לכאן לא גרסינן נמי כו'. פירוש דלא גרסינן תיבת נמי בשירים דהא רבותא היא בשירים דאפילו בשירים לא תני כזית וה"ה נמי בקמיצה:

בא"ד אע"ג דבסיפא לא תני בשירים הס"ד וכצ"ל:

ע"ב גמרא או כזית בקמיצה בשירים נמי לא תני או כזית וקתני כו' כצ"ל וגירסא שלפנינו הוא גירסת ר"מ ור"ש בנו:

שם נפרסה אחת מחלותיה כולן פסולות הא יצאת כו' כצ"ל וליכא למידק דלמא לאו אדיוקא דיוצאת אתי לאשמעינן וקתני נפרסה וכ"ש יוצאת אחת מהן דכולן פסולין דהא לרבא פסול יוצא חמור מחסרון משום דא"כ ה"ל למתני סתמא אירע פסול בא' מהן ומ"ה משני דלמא לעולם דכ"ש יוצאת דפסולה והא דלא קתני סתם אירע פסול באחד מהן למעוטי נטמאת אתי:

רש"י ד"ה אמר ליה אביי כו' דר' חייא ר"א היא כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה ומנחת נסכים כו' היא הס"ד:

ד"ה עד שיקטיר את כולו אלמא כו' כצ"ל:

בא"ד ואי קשיא תנא דידן אמאי תני או כזית מקומצה למחר הא לר"א לא הוי הקטרה תנא דידן כת"ק דר"א ס"ל הס"ד וכצ"ל. ומ"ו הב"ז מגיה כגירסא שלפנינו וקשה להולמו ואח"כ ד"ה עד שיקטיר גם הלבונה ואשתכח דלאו בהקטרה שלימה מחשב הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הוא בלחם הפנים כתיב כו' כצ"ל:

בא"ד הוא לך הס"ד וכצ"ל:

ד"ה הנך דגואי כו' לאישתרויי הנך דגואי באכילה כו' כצ"ל ד"ה דלמא הכי דוק מיניה הא נטמאה אחת מחברותיה כשרות הנך דלא נטמאו דהא טומאה כו' כצ"ל:

ד"ה הא לאכול כו' ולאכול כו' כצ"ל:

ד"ה שאין דרכו לאכול לא דלא כו' כצ"ל:

ד"ה אמר ר"י ר"א היא דאמר מחשבין כו' כצ"ל:

ד"ה שאין דרכו כו' שירים הס"ד:

תוס' ד"ה הוא שאם נפרסה כו' והיינו לאחר שפרקה כו' פי' דבעודן סדורות בפנים בהיכל אין דרכו לצאת וליטמא וקודם שסידרו אם היה נטמא או יוצאת לא היו מסדרים אותן לכתחלה:

בא"ד דה"ל למימר אין נאכלות דא"כ לידוק נמי מההיא דלעיל כו' כצ"ל. פי' דלעיל כו' ד"ח ע"א קתני משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכים דמשמע נמי דפסול' לגמרי ולא מהני הקטרה:

בא"ד ושמא האי דלעיל איכא לדחוי' כו' כצ"ל:

בא"ד אבל מהך דייק אפי' לר"ע כו' כצ"ל. פי' בשלמא לעיל דתני נפרס' לחמה משמע כל הלחם איכא למימר הא מני ר"א היא דס"ל אין זריקה מועלת ליוצא ה"ה לנפרסה אין זריקה מועלת אבל הך דקתני לנפרסה אחת מהן ולא קתני סתמא נפרסה לחמה אלא ע"כ לדיוקא אתי לאשמעינן דוקא נפרסה אפי' אחת מהן כולן פסולות אבל יוצאת אחת מהן הנך דאיכא גוואי כשירות כר"ע:

בא"ד כמו מהא דקתני כולן ועוד כו' כצ"ל. פי' דמלשון פסולות ליכא למידק הא יוצאת אין שום פסול עליהן דילמא מכ"ש יוצאת דפסולות דפסול יוצא חמור מחסרון כר"א אבל מדקתני כולן דייק שפיר דיוצאה הנך דאיכא גואי כשירות:

בא"ד ועוד נראה לפרש כו' פי' דקאי על קושי' דלעיל דהיכא דייק מהכא דלא מהני כו' ד"ה שאם נפרנסה כו' נילף מהכא דכשירות כו'. דבריהם קשה להולמן בשלמא גבי מנחה דאם חסרה אחת ע"כ קודם קמיצה חסרה דצריך לפתח אותן פתיתין ואח"כ נוטל מהם הקומץ מ"ה פסולה ובלחם הפנים דנפרסה בין קמיצה להקטרה דבזיכי' הוי קומץ דידהו מ"ה כשרה ועוד דהתם במנחה אפשר בתקנה להביא מתוך ביתו למלאות החסרון מ"ה פסולה עד דמביא מביתו וימלאנו כדאמרי' לעיל ד"ט ע"ב אבל בלחם הפנים שנפרסה אי אפשר בתקנה מ"ה כשר כו':

דף יג ע"א גמרא הא תו ל"ל אי לאכול ולאכול דבר שאין דרכו לאכול מרישא שמעית מיני' אי לאכול ולאכל דבר שדרכו לאכול קמ"ל דמצטרף מסיפא שמעית מיני' דקתני כחצי זית כו' כצ"ל:

שם ואפילו רישא נמי כו'. יש לדקדק היכא ס"ד דר"י פליג נמי ארישא דלפ"ז הל"ל למתני בחד בבא או להקטי' קומצה או להקטיר לבונתה למחר פיגול וחייבין עלה כרת ר"י אומר פסול ואין בו כרת אמרו לו מה שינה כו' ותו לא ועוד היכא ס"ד