צאן קדשים פט

למצוה מן המובחר וחד להכשיר אפי' ימין בדיעבד נ"ל:

ד"ה חד לגופי' וחד דכאן שמאלית הא כ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין וחד לגלויי כו' כצ"ל:

ד"ה אלא מדכתיב כו' וחד שלא תאמר מיעוט אחר מיעוט הוא הס"ד וכצ"ל. אבל דברי רש"י אינם מובנים לי דלמא אי לא הוי כתיב שמאלית ד' ה"א איפכ' דחד לגופיה וחד למיעוט אחר מיעוט לרבות אפי' ימין במצורע וחד לכאן שמאלית הא כ"מ שנאמר כף אינו אלא ימין מ"ה צריכה שמאלית ד' לרבות בעלמא נמי שמאלית וצ"ע ליישב:

ד"ה אמר ליה ר' ירמיה לר"ז כיון דדרשת כל שמאלית דשנוי בפ' מצורע דרוש נמי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אותן שירים אסורין כו' וא"ת כיון דאסורי כו'. איכא למידק דלא הקשו ממתני' דקתני משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול האיך מקטיר הקומץ עליהם הא כאילו לא נשתייר כלום ויש ליישב בא"ד דילפינן מנחה מזבח כו' כצ"ל בא"ד וצריך לחלק בין זה לנטמא כו'. פי' דבנטמא כולה פסול אע"ג דהוה נמי בעין כדאמרי' לקמן דכ"ו ע"א מ"ה כתבו כיון דאין זבח כו' ד"ה אותן שיריים מה הן באכילה הוה מצי למיפשט' כו'. ול"נ ליישב דמ"ה מספקא ליה אי אותן שיריים מותרים באכילה או לא כקושית התוספת הנ"ל דאי אמרינן דהם אסורים היאך מקטיר הקומץ או אפ"ה מקטירין כשנויה דלעיל מ"ה לא מצי למיפשט מנפרס לחמה. בשלמא מנחה שכל השירים ביחד ונפסלו מחמת שחסרו מכל השירים והוה כאלו לא נשתייר כלום ומ"ה ס"ד דלא להקטיר הקומץ עליהם אבל גבי לחם הפנים דאפילו לא נפרסה אלא חלה א' וכולן שלימי' אפ"ה פסול ומ"ה מקטיר הקומץ עליהם ובזה מיושב מה שדקדקתי בדיבור הנ"ל דלא הקשו תוספ' ממתני' דנפרס לחמה וק"ל:

ד"ה אין מיעוט כו' מצי להקשות כו'. וה"ה דיש להקשות גבי אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט ועיין בתוספת דב"ק דפ"ו ע"ב ד"ה אין מיעוט כו':

ד"י ע"א גמרא ועל בהן רגלו הימנית ימנית דכתיבי בשמן כו' שם הרי קמיצה כו'. פי' כיון דבעינן תרתי ע"כ לית' ליה ג"ש דיד יד לקמיצה מ"ה פריך מקמיצה:

שם של ימין בשמאל כו' כצ"ל. ועיין מה שכתבתי בזבחים דכ"ד:

רש"י ד"ה אלא אמר רבא כו' מדרשת דד' שמאלית כו' כצ"ל ד"ה יד יד לקמיצה וכתיב בקמיצה יד וימלא כפו מה יד כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס בצדו גירסא אחרינא ימלא את ידו דכתיב בפ' אחרי וקאי אכהן שנתחנך וחינוך של כהן הוא במנחה אבל טעות הוא דילמא ידי דכתי' בפ' אחרי קאי אמרובה בגדים וכ"פ רש"י בחומש:

ד"ה רגל שמן כו' למידרש חליצה בגזרה שוה כו'. הד"א וכצ"ל:

ד"ה במקום שנתרבתה שמאל כו' כצ"ל בא"ד דיד יד לקמיצה כו' כצ"ל בא"ד כל שכן ימין להכי כו' כצ"ל ד"ה ואידך כו' אתא הס"ד ד"ה קס"ד אצבע כו' נמי ימין הס"ד:

תוס' ד"ה על דם האשם כו' פירוש דלכתוב כו'. והא דלא ניחא להו כפרש"י דפריך תרי קראי ל"ל ואפשר לומר כיון דפריך לעיל בוהן יד ורגל דעשיר ובוהן יד ורגל דעני ל"ל כיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ומשני חד להכשיר צדדין וחד ליפסל צידי צדדין לפ"ז השתא צריכא תרתי קראי לגלויי דבהונו' דעשיר ודעני אתא חד להכשיר כו' מ"ה כתבו פירוש דליכתוב או אידי כו' אבל לפי מה שכתבו בדיבו' שלאחריו דר"י פריך לר"ז דבוהן הוה דומיא דכף ולא הוה צריך למיכתב ימין ולא פריך מבוהן ליל מדכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם לפ"ז צריכא ליישב בדרך אחר למה לא ניחא להו כפרש"י דפריך תרי קראי ל"ל ודוק. ורש"י דמפרש דפריך תרי קראי ל"ל אע"ג דצריכא כדלעיל אפשר לומר דרש"י ס"ל דאפ"ה פריך שפיר דבחד קרא סגי כיון דגלי בעשיר דיתן השמן על דם האשם ה"ה בעני דילפי מהדדי נ"ל:

ד"ה אמר רבא כו' שנאמרה ונשנית כו' כצ"ל בא"ד ושמא לענין ימנית בדם לא הוו ילפינן מהדדי אי לאו כו' כצ"ל. פי' אבל ימנית דשמן הוו ילפינן כיון דכתיב על דם האשם ועל מקום דם האשם ובדם כתוב ימין ומ"ו הב"ז כתב בע"א ואינו מן הצורך:

בא"ד ולפי' הקונט' לא מקשי מידי כו' פי' דקושיא זו לא תלי בדר"ז דבלא"ה קשה בוהן יד ורגל ל"ל כיון דכתיב על דם האשם כו':

בא"ד דהוי דומיא דכף לא הוה צריך למכתב ימין כו' ולפ"ז לא גרסינן לעיל כקושיא דר"י דכתב בשמן דמצורע ל"ל דגם אדם קשי' ל"ל ימנית דעל בהן משמע ימין:

בא"ד מאחד דכתיב על דם כו' כצ"ל בא"ד בשמן דמצורע עשיר ל"ל כו' כצ"ל:

ד"ה שמאל למאי אתא כו' דא"כ לא ליכתוב אלא חד. פי' כיון דהשתא דקיימא לן ג"ש דיד יד לקמיצה ממילא משמע דתיהוי נמי ימנית כפרש"י ומ"ו הב"ז כתב בע"א דרש"י פי' בע"א אבל נ"ל כאשר כתבתי דתוספות כתבו בקיצור לשון וכונתם כפי' רש"י:

ע"ב גמרא וחד לקידוש קומץ ולר"ש כו' כצ"ל:

שם לר' שמעון בשמאל כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה פליג בברייתא כו' ואי קשיא ליתיב מקמיצה כו'. וה"ה דהוי מצי למיפרך לת"ק מזריקה כיון דס"ד דבעינן תרתי והרי זריקה דלא כתב ביה אלא כהונה בא"ד קדשים היא כחטאת כו' כצ"ל ד"ה לקידוש קומץ דכי מקדש לקומץ בכלי יתנהו בימינו כו' כצ"ל:

ד"ה ולר"ש כו' שלא בכלי שרת בהקטרת הקומץ קאמר כו' כצ"ל:

ד"ה בא לעובדה ביד כו' בימין בחטאת דבימין היא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה והרי זריקה כו' מ"מ איתא מהיקישא דזאת התורה כו' והא דלא הקשו לעיל על הא דפריך והרי קמיצה דלא כתב בה אלא כהונה ה"ל להקשות דמ"מ איתא מהיקישא דהא האי הקישא כ"ע ס"ל ומנחה נמי כתב בהאי הקישא. ואפשר ליישב בשלמא לעיל דס"ד דבעינן תרתי אצבע וכהונה וגמר חטאת ממצורע בג"ש אצבע אצבע דכ"מ שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא ימין לפ"ז ליכא למימר דילפינן מנחה מהיקישא דחטא' דבפ' איזה מקומן דנ"ח איבעי לן אי דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בהיקש' ולא איפשטא כ"כ תוספות סברא זו במסכת זבחים די"א ע"א ד"ה בא לעובדה כו' וכ"כ תוס' לקמן דפ"ג ע"א ד"ה כדי נסבא כו' אבל השתא לר"ש דס"ל אצבע לא בעי כהונ' ולא צריכא למילף חטאת בג"ש ממצורע הקשו שפיר דהא יליף ר"ש שאר קרבנות מחטאת בהיקיש' נ"ל:

בא"ד על כרחין אמת הוא דמכשר ר"ש כו'. פי' ולמה לא יליף בהיקישא דבעינן ימין בזריקה:

בא"ד ומשני כר"ש דכהונה בעי אצבע כו' כצ"ל בא"ד כמו שפירשתי בריש כו' כצ"ל בא"ד אי נמי ההוא תנא כו'. פי' דלתירוץ ראשון כתבו דמליקה לא ילפינן בהיקישא ותו כתבו לעיל בדיבור ראשון דריש פירקין דאפי' מליקה יליף בהיקישא ומביאים ראיה ממסכת מגילה ע"ש מ"ה כתבו אי נמי בא"ד דקבלה לא שייך למילף דליתה בעוף כו' כצ"ל בא"ד ולא פליג ר"ש אלא אקבלה כו' כצ"ל:

בא"ד דהיינו היקישא חטאת גופי' מג"ש כו' כצ"ל:

ד"ה פליג בברייתא כו' וקשה דאי ידע לברייתא כו' דבסמוך כו'. ואפשר ליישב דכוונת רש"י השתא דמשני דפליג בבריתא ליתיב נמי מקמיצה ומ"ה לא נרשם רש"י במקשן והרי זריקה:

בא"ד ונראה דהוה משני מיד כו'. פי' מ"ה לא מותיב מקמיצה אבל לפ"ז קשה מאי פריך לעיל והרי קמיצה דילמא קמיצה מיד יד נפקא ועמ"ש במס' זבחים דכ"ד ליישב קושיא זו ד"ה ולמאן דאמר כו' רב נחמן בר יצחק כו' כצ"ל:

ד"ה בשמאל כו' לעולם אימא לך דבעי נתינה בימין כו' ודבריהם אינם מובנים לי דלו יהיה כדבריהם אפ"ה פריך שפיר יד יד דרבא ל"ל כיון דיליף מנחה בהקישא מחטאת דאם בא לעובדה ביד עובדה בימין כחטאת דעבודת יד היא ובימין ילפינן נמי דאם נותן ביד הקומץ בכלי שרת לקדשו דבעינן נמי ימין דאין היקש למחצה וצ"ע ליישב:

בא"ד בהקומץ רבה ורב נחמן פליג איהודה כו' כצ"ל:

ד"ה לקומץ דמנחת כו' ומיניה ילפי' לעיל כו' כצ"ל. פי' דג"ש יד יד היינו מדכתיב מנחה וימלא כפו ובמנחת חוטא לא כתיב וימלא כפו אפ"ה ילפי' באם א"ע למנחת נדבה תנהו ענין למנחת חוטא ד"ה קמץ ועלה כו' וא"ת ולרבי יהודא ב"ב כו'. פי' השתא דאמרת דאינו נפסל השירים מחמת חסרון צרור א"כ יחזור ויקמוץ:

דף י"א ע"א רש"י ד"ה מלח בת הקרבה כו' ואי קשיא ולאשמעינן לבונה כו' ורש"י מיישב בדוחק ול"נ ליישב בדרך אחר דאי הוי קתני לבונה ה"א לבונה אם עלה בקומץ דוקא פסול אבל צרור או גרגר מלח אפי' לא עלה עם הקומץ ונשאר בשיריים נמי פסול משום דהוי לה מנחה שחסרה קודם קמיצה מ"ה אשמעי' אפילו צרור וגרגר מלח דוקא אם עלה הקומץ פסול משום דהוי קומץ שחסר אבל אם נשאר בשירים לא פסלה משום שאין רגילות לצמצם העשרון כמו שכתבו תוס' לעיל בד"ה קמץ ועלה כו' נ"ל:

ד"ה מאי איירי כו' כגון אם מוטל באמצע הקומץ חולק את כו' כצ"ל:

ד"ה בראשי אצבעותיו שהכניס כו', ולאו היינו כמו דלעיל יכול בראשי אצבעותיו דההיא דלעיל היינו שאין לו סולת אלא בראשי אצבעותיו ולא מגיע עד פס ידו ועיין בתוס' דיומא דמ"ז