צאן קדשים ט

צאן קדשים כל הזבחים פרק ראשון ד"ב ע"א רש"י ד"ה כל הזבחים שנזבחו כו' כצ"ל:

ד"ה הפסח בזמנו כל זמן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י והשאר אינו מן הצורך:

בא"ד כשלמים ואמרינן כו' כצ"ל ד"ה שחטן כו' ומפרש להאי כשרין כשרין ולא עלו קאמר ובנמוך הוא דפליגי דלשם כו' כצ"ל וכ"ה בס"י. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך גם לשון מפרש משמע אליבא דמסקנא:

תוספות ד"ה כל הזבחים כו' לא מישתמעא כלל שינוי בעלים כו'. פי' דקתני שנזבחו שלא לשמן ושינוי בעלים לא שייך בזביחה ולא תימא מתני' דקתני שנזבחו היינו שנזבחו על מנת לזרוק בלא לשמן ובשינוי בעלים נמי איירי מ"ה כתבו תוס' דלישנא דלשמן משמע שינוי קדש פי' וקאי על כל הקדשים ששינוי אבל אי קאי על שינוי בעלים הל"ל שלא לשמו בא"ד וכולהו מתניתין כו'. פי' כולה מתני' דהך פירקין:

בא"ד ולהכי נמי לא מפרש בפירקין הנך ד' כו' כצ"ל:

בא"ד ומיהו רבה כו'. פי' כוונתו בזה דלא תיקש' לרש"י דמפרש דסמיך אמתניתין דלקמן ולא פירש דסמיך אמתני' דהכא ושלא לשמן משמע בין שינוי קדש בין שינוי בעלים מ"ה כתבו דרבא ור"א לא מוקי לה הכי התם ורש"י מפרש אליבא דכ"ע בא"ד וא"ת והא בפרק כו'. פי' דקאי על תירוץ ראשון דסמיך אמתני' דלקמן וכוונת התוספות דלקמן משני דיליף שינוי בעלים מובשר זבח תודת וגו' באם אין ענין ומסיק דתרתי ש"מ והשתא דדריש לקמן שינוי קודש מקרא אחרינא לילף שינוי בעלים מהאי קרא דפירקין באם אין ענין ודו"ק:

בא"ד ומ"מ שפיר דריש כו' פי' דלא תקשי מנ"ל דבזביחה נמי בעינן לשם הנך ד' דברים כיון דקרא דהתם מיירי בהקטרה מ"מ כתבו דמ"מ דריש:

בא"ד שם זבח ולשם זבח כו' כצ"ל בא"ד הוא הדין שאר ד' דברים כו' כצ"ל. דלשינוי בעלים לא צריכא להיקישא וק"ל:

בא"ד בכל הנך ד' דברים כו' כצ"ל ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא:

בא"ד משום דשינוי בעלים לא שייך כו' כצ"ל והשאר יש למחוק וכ"ה בס"י:

בא"ד בדיבור הזבח נעשה שלא לשמה:

ד"ה לשם גבוה כו' אלא בחדא משמע דלא מספקא אלא בחדא כגון בגבוה אבל בנמוך כו' כצ"ל ובד"ח מ"ז ואינו מן הצורך:

בא"ד טעמא דשמעון בגמ' כו' כצ"ל:

בא"ד במורם מהם כו' כצ"ל בא"ד מ"מ שייך חילול משום פסח וליכא למימר דילמא הא דקאמר בנמוך מהם מתחללים נמי משום פסח וחטאת נקט' דבפסח וחטאת לא שייך לחלק בין גבוה לנמוך דמ"מ פסולין:

ד"ה ואסור לשנויי כו' גבי שאר שלמי נזיר כו'. ותמיה לי על מ"ו הב"ז דמוחק התם גבי שאר שלמי נזיר הגירס' כשרים ולא עלו ומתוספות דהכא מוכח דגירס' נכונה היא:

ד"ה קרי ליה כו' אלמא קרי לנדבה כו'. פי' דבפ"ק דנדרים ד"ט מסקינן דפליגי נמי בנודב ור"מ ס"ל דטוב מזה ומזה שאינו נודב כל עיקר אע"ג דכתיב אשר לא תדור אלמא קרי לנדבה נודר ומדי דברי בו זכור אזכרנו ישיב נכון על קושי' מה ששמעתי שמקשי' על רש"י דשם פרש"י בד"ה דילמא כו' אבל בל תאחר לא דכל היכא דאית' כו' ומסוגי' דר"ה משמע בהדי' דבנדבה נמי עובר משום בל תאחר ולא אמרינן היכא דאיתה כו' ולכאורה קושיא עצומה היא על רש"י אבל אחר שעיינתי לאו קושי' היא כלל דהתם קאמר דבנדבה עובר אבל תאחר אע"ג דכתיב כי תדור נדר וגו' ילפינן ג"ש נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו ומההיא קרא דמוצא שפתיך וגו' לא ילפינן דאפשר דקרא אתי להך דרשא דהכא אם כמה שנדרת כו' ואם לאו יהא נדבה אבל רש"י פי' התם לפי דס"ד דר"מ לא פליג על ר"י בנדבה וס"ל דמותר לנדוב וכל היכא דכתיב נדר נדר דוקא ולא נדבה ה"ה לאו דבל תאחר נדר דוקא כתיב מ"ה כתב רש"י אבל בל תאחר לא כו' ובזה ג"כ נסתלק תמיהת התוס' בר"ה ע"ש:

גמרא ע"ב שם. ולא קתני שלא נזבחו לשמה כו'. אין להקשות דאי הוה תני הכי ה"א אם נזבחו בפירוש שלא לשמה פסול לגמרי לאו קושיא היא דהא במתני' דלקמן סתם ר' דמקובל מפי ע"ב זקן אם נזבחו שלא לשמן כשרים שם גבי גט נמי הא קתני כו' אין לדקדק דהכא אפי' היכא דקתני שנזבחו שלא לשמן ליכא למישמע מיני' דסתמא כשר וא"ל דההיא שלא לשמן היינו סתמא ובמס' פסחים דס"ד ע"א דייק טעמא דשלא לשמו הא סתמא פטור. ויש ליישב דהתם בלשון איבעי' קאמר כמו שפרש"י והכי קאמר מי אמרינן דסתמא פטור דפסח בעי עקירה וא"כ ברישא דקתני לשמו פטור היינו סתמא דהוי לשמו א"ד פסח לא בעי עקירה וברישא דקתני לשמו פטור היינו בפירש לשמו ובסיפא דקתני שלא לשמו היינו סתמא דסתמא שלא לשמו קאי דפסח לא בעי עקירה ובזה נסתלק תמי' ר"ת על רש"י עיי' שם:

שם ולשם פסח הא סתמא ולשם פסח כו' כצ"ל:

שם וחטאת ואשם לשם חטאו כו' כצ"ל. רש"י ד"ה מנלן היכא שמעינן ממתני' דסתמא כשר דתיקשי ליה לרבא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כיצד לשמן כו' מתני' היא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה על דעת ראשונה הוא עושה והכא דשחטיה כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה הא סתמא פירוש תחלה שחטה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

תוספות ד"ה סתם אשה כו' גריזים ובעינן לשמה כדרשינן מל"ה המול ואפ"ה כו' כצ"ל:

ד"ה הא לשם פסח כו' לשם פסח אפי' שחט אח"כ סתמא פשיטא דכשר וכי כל כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס נ"א ושיבוש הוא:

בא"ד וסתמא פסול אין צריך לדבר כו' פי' והכי דייק הא לשם פסח וסתמא שלא אמר בתחלת שחיטה שעושה כל השחיטה לשם פסח:

ד"ה קיימי ב"ד כו' יש תימא למה כו'. ונ"ל ליישב תמי' זו דמדרבי יוסי ליכא למידק דסתמא כשר דאפשר לומר דהא דקאמר ר"י אף מי שלא היה בלבו כו' קאי על בעל הקרבן ובהא פליג את"ק דת"ק מצריך שיהא כונת ב"ה נמי להנך ו' דברים וקאמר ר"י אף מי שלא היה בלבו כו' ומ"ה קאמר שאין המחשבה הולכת אלא אחר העובד וכן פי' הרמב"ם בפירוש המשניות שלו. אבל רש"י פי' דקאמר משום תנאי ב"ד הוא דדילמא אתי למימר שלא לשמו וע"כ הב"ד אתני גם על השוחט דלא לימא לשמו משום האי חששא ופריך שפיר קיימי ב"ד ומתני מילתא כו' כנ"ל ברור ונכון:

בא"ד וישחוט סתמא ויפסול הס"ד. והקשה מ"ו הב"ז לפ"ז מאי מייתי ראי' לעיל הא לשם פסח סתמא כשר דלמא מיירי כשמחשב לבו לשם פסח בעבודה אחרת הא סתמא לגמרי פסול עכ"ל ואיני מבין דבריו דאפ"ה דייק שפיר מדקתני לשם פסח ולשם שלמים ולא קתני לשם פסח ולא חישב ש"מ דבסתמא לגמרי נמי כשר נ"ל:

דף ג ע"א גמרא ואפי' לשם נכריות נמי פסול. אין לדקדק לפ"ז היכא דייק לעיל גבי גט נמי הא קתני כל הגט כו' ולא קתני שלא נכתב לשם אשה דילמא אי הוה תני שלא נכתב לשם אשה הוי משמע שלא נכתוב כלל לשם אשה הא נכת' לשם אשה אפי' לשם נכריות כשר מ"ה תני שנכתב שלא לשם אשה משמע אפי' לשם נכריות פסול וי"ל אפ"ה פריך שפיר דאי אמרי' דמ"ה תני שלא לשם אשה לאשמעינן אפי' לשם נכריות פסול אלמא דלאו מינא נמי מחריב לפ"ז ממתני' נמי ליכא למידק דסתמא כשר דלמא הא דתני שנזבחו שלא לשמן לאשמעינן אפילו נזבחו לשם חולין דלאו מינא מחריב ולא עלו ובפסח וחטאת פסולים לשם חולין שם והתניא תוכו ולא תוך תוכו כו'. כתב מ"ו הב"ז להרמב"ם שכתב בפט"ו מה' פ"ה דפסח ששחט לשם חולין פסול שנאמר ואמרתם זבח פסח הוא לה' לפ"ז אדפרכת תוכו מחטאת ליסייע מפסח דלאו מינא ומחריב ואי משום דשאני פסח דכתיב לה' א"כ גבי טומאה נמי שאני דכתיב תוכו ואפי' כ"ש עכ"ל. ודבריו קשה להולמו דבאמת מפסח לאו סיוע' הוא דכתיב לה' ואי משום גבי טומאה נמי כתיב תוכו דמרבה כלי שטף דהא עיקר רבותא דמרבה כלי שטף יותר מכ"ח דאיכא חידוש יותר בכ"ש דלאו מינא הוא וע"כ כי קא מרבה מרבה כ"ש כמו שכתבו תוס' וא"כ השתא דפריך מחטאת דלאו מינה לא מחריב וכלי שטף לא מציל דלאו מינה הוא תוכו אתי לאשמעינן אפי' כלי חרס דמציל דאיכא חידוש ורבותא יותר כמו שכתבו תוספת ואין להאריך בזה והמעיין יבין ממילא:

רש"י ד"ה דאינתיק כו' והנשים הס"ד ואח"כ. ד"ה לשם גירושין כו' כצ"ל ד"ה אלא מיהא כו' דהכא חד כו' כצ"ל ד"ה מקום הרי כו' לכשיזדמן לו הס"ד ד"ה תוכו דכתיב וכל כלי