צאן קדשים ח

היכא קאי כמו שפריך במסכת ברכות ובמס' תענית זה אינו דלא הי' לו להתחיל בלשון קושיא איזה מקומן אלא הכי הל"ל קדשי קדשים שחיטתן בצפון כו' אבל לפי סוגי' דלעיל יש ליישב דאיתא במס' ברכות ובמס' נדרים לעולם יעסוק אדם בתורה אפילו שלא לשמה דמתוך שלא לשמה בא לשמה. ובסוגיא דלעיל אמרינן דלימוד תורת הקדשים הוא כנגד הקרבת הקדשים וזהו דאתי תנא לאשמעינן דלא תימא דסדר קדשים הוא כמו שאר סדרי תורה דיעסוק אדם אפי' שלא לשמה ה"ה סדר קדשים יעסוק אפי' שלא לשמה מ"ה התחיל דבזבחים הדין שנזבחו שלא לשמן כשירים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה והלימוד סדר הקדשים הוא נגד הקרבת קדשים וצריך אתה ג"כ לעסוק בסדר קדשים לשמה ולא שלא לשמה דלא יצא ידי חובתו כמו בקרבנות עצמן וק"ל ועל הטוב יזכר שמו מה ששמעתי ע"פ סוגיא זו מפי חכם השלם המופלג המאור הגדול מוהר"ר משה חאגיז נר"ו. לאחר ששמע מפי הישוב הנ"ל אמר בז"הל כדי שלא תהא ביאתי ביאה רקנית נימא בי' מילתא בדדמי לי' בהא דאמר ריש לקיש מ"ד זאת התורה לעולה וגו' כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה וחטאת וכו' אמר רבא האי לעולה וכו'. עולה ומנחה מ"ל. אלא אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא חטאת וכו' עי"ש דבאמת הואיל וכל הנחלים הולכים למקור אחד. דהא אפי' אליבי' דר"ל דאמר כאלו הקריב וכו' נפקא מינה דכיון דעוסק בתורה ה"ל כאלו הקריב והיינו דאינו צריך לעולה. אם כן מאי בינייהו ובפרט לפי פירוש רש"י ז"ל דכתב ז"ל אינו צריך וכו' דהכי משמע זאת התורה לעולה. כלומר במקום העולה. למנחה בשביל המנחה. כגון לכם בשבילכם כלומר הת"ת מכפר על עונותינו וכו' עי"ש. קשה טובא דהרי פירושא קאמר דהוא במקום א"כ היינו דרשת ר"ל ממש דהוא דאמר כאלו הקריב ועוד ראוי להבין מאי כולי האי דקאמר רש"י ז"ל כלומר הת"ת מכפר על עונותינו הרי זה פשוט בגמרא דכך אמרו אינו צריך וכו'. ועוד יש להרגיש למה איחר רש"י ז"ל פירוש זה על דבריו של רבא. ולא פירש הכי בדברי ריש לקיש דאמר כאלו הקריב וכו' שגם אליבי' התור' מכפרת וכו'. ועוד דקדקתי מה היא יתור תיבת על וכך הל"ל מכפר עונותינו:

אי לזאת אען ואומר דלע"ד מחלוקתם תלוי בענין זה אם אדם שקדמו לו עונות וחטאים קודם שהכניס עצמו לעסוק בתורה אם התורה המאוחרת שלומד עכשיו תועיל לו לכפר עונות ראשונים שקדמו לת"ת. או נאמר דהא דאמרו מגינא ומצלא בין בעידנא דעסיק או לא עסיק בה. היינו דוקא שמכפרת על עונות מאוחרין אבל על אותן שכבר קדמו נימא אנן דלימוד התורה המאוחר אינה מכפרת ולזה בא רבא ואמר אינו צריך לא עולה וכו'. דמדאמר אינו צריך, נראה דהא אם לא היה עוסק בתורה היה צריך לעולה ולחטאת על אותם העונות שכבר עלו השתרגו על צוארו קודם שלמד. אבל מאחר שעסק בתורה אינו צריך לחטאת דכבר נתכפר לו. וזה למדנו רש"י ז"ל כמו שדרכו תמיד ללמדינו להועיל בלשונו לשון הזהב דכתב הכי משמע זאת התורה לעולה במקום עולה כלומר שאם היה חייב עולה או חטאת. עתה נתכפר לו. כי עסק התורה עולה לו במקום חטאת ועולה. ומה שכתב אח"כ כלומר התורה מכפרת על עונותינו. רצה לתרץ לנו האי דק"ל מאי בינייהו. לזה אמר אליבי' דרבא כלומר התורה מכפרת על עונותינו דלשון על מורה ומוכיח דעל העונות שקדמו הוא דהתורה מכפרת. דהרי התורה היא הבאה עליהם אבל לריש לקיש אינו אלא על מקצת עונות דהיינו על המאוחרין. אך לא על העונות שקדמו. ולכן לא אמר אלא כאלו הקריב עולה דרוצה לומר דוקא על העונות שיעשה אח"כ. אבל רבא דקדק מן הכתוב שכתב לעולה וכו'. דרוצה לומר במקום עולה שכבר נתחייב בה מאשר חטא על הנפש עתה שעסק בתורה אינו צריך עוד לתשלומין ודוק כי ק"ל:

ועוד אפשר לומר עם שנקדים את הנודע בענין הקרבנות דמחשבה פוסלת בהם. לכן ריש לקיש אמר דהתורה היא כמו הקרבן דאם יש בתורה איזו מחשבה רעה. כגון שילמוד שלא לשמה וכיוצא דאז לדעתו אינה מכפרת. והקשה לו א"כ הל"ל זאת התורה עולה. להודיענו שהיא כעולה דמחשבה פוסלת, לכך אמר רבא כל העוסק בתורה אינו צריך וכו'. ופשטיה דקרא רוצה לומר כמ"ש רש"י ז"ל כלומר הוא במקום העולה. אבל לעולם דהתורה גם בזה מעלתה יתירה דהמחשבה שהיא מועלת בעולה. בת"ת אינו כן דהא מצינו שדברי תורה אינם מקבלין טומאה והלא כה דברי כאש וגו' א"כ לא נפלאת היא דאין המחשבה פוסלת בה ולא איכפת לן. דכבר אמרו דמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכך למדנו רש"י ז"ל כפי זה הפירוש שאמר רבא שהיא במקום העולה. אבל לא שיש לתורה דינה של העולה. שהמחשבה מפגלת אותה. כי התורה אינה צריכה לשום תנאי אלא העסק בה הוא המועיל ומכפר על עונותינו. אמנם אליבי' דריש לקיש כדי שהתורה תכפר מצריך לה תנאי הניתק בעולה דהיינו לימוד בטהרה. לשמו ולשמה לשם גירו"סין גמורין. דודאי רבא לא יכחיש דלימוד כזה יהוה מעולה. אמנם מעלתה מצד עצמה. וכעצומו של יום הכפורים המכפר היא ג"כ מכפרת על העבר על ההווה ועל העתיד ודוק בלשון חכמים מרפא שאמרו בפרק בני העיר דכל זמן שיהיו עוסקין בתורה וכו' יהיה חשוב וכו' ואני מוחל על כל עונותיהם דכללא כייל ותני ללמדינו כחה של תורה שהיא כנגד כולם. הי"ת ברחמיו יזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות רצונו כרצונו אכי"ר עד כאן דברי פי חכם חן ימצא חיים. כל הכתוב לחיים וזו היא שיבה וזו היא ביאה מה נמרצו אמרי יושר אמרות ה' אמרות טהורות יקרה היא מפנינים מתוק לנפש ומרפא לעצם הפליא עצה הגדיל תושיה לביאור הלכות סדר קדשים מקדשי ה' שנתעסק בהם הרב הגאון א"א זקיני זלה"ה עם הרב הגאון מוהר"ר מרדכי הנ"ל זלה"ה הוציאו לאור כל תעלומה אשר העריך לפני המעיינים פתורא דדהבא אתכא דפיזא לאכל בשרא שמנא עיניהם לנוכח יביטו וימצאו סבר לשבר הטעיות שנפלו בסדר זה והחכם עיניו בראשו כמו שדרשו חז"ל והיה אמונת עתך חסן ישועות חכמת זה סדר קדשים ודעת קדושים תמצא ספוני טמוני חכמה מפוארה וסוף דבר עין ראתה ותעידהו אוזן שמעה ותאשרהו וכל מעיין בקי בסדר זה לא זז מחבבו ולא יזוז כי לא תהא שמיעה גדולה מראיה:

אי לזאת והנה שלשה אנשים הנצבים עלי בבית המדרש מפורסם אשר העמיד והציב המפורסם כהר"ר לעמלי ראגיינום זל"הה בק"ק מאנהיים ה"ה שם האחד המפורסם האלוף הראש הקצין גבאי דבית מדרשנו התורני כהר"ר משה נר"ו ואחיו האלוף הטפסר הקצין פ"ו כהר"ר מענדלי נר"ו והשלישי המכריע האלוף הטפסר הקצין כהר"ר פייבש נר"ו שלשה אלה מטיבי סעד הם פתחו בברכה תחלה ויפרישו מממון הקדש לבדק הבית ולהקרבת קרבן מצאן קדשים זה שבידי סך מסויים והשיאוני עצה הוגנת לבוא בעיר רבתי עם פה ק"ק המבורג יע"א להקריב קרבן זה צאן שהוא מבוקר תמים בבית הדפוס החדש שהוקבע בק"ק וואנזבעק יע"א והיה בבואי העירה למקום יפה ברחתי כי נתאכסנתי בבית הראש הקצין המעולה פרנס ומנהיג מפורסם טוב ומטיב דמוקיר ורחים רבנן התורני כהר"ר יצחק רינטל נר"ו אשר כל ימי משך מגורותי פה מפיחו אכלתי ומיינו שתיתי לא זו אף לא זז מלחבבני ולהיות לי לפה ולמליץ אצל מנהיגי ופרנסי הדור שבק"ק אלטונא יע"א שהם גם הם היו לי מעיר לעזור ונדבה רוחם אותם ונתנו לי תפיסת יד במה שקבלו ממני איזה סך ספרים בכסף מלא הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם והשלישי המכריע שהכריע לכף זכות לזכות את הרבים והתחיל במצות אחד היה אברהם הוא אברהם העומד בתורתו ונתן לי מופת דאיהו גופיה צורבא מרבנן וזקן זה שקנה חכמה לדעת חריף ובקי המפורסם מנהיג הדור כמהור"ר אברהם במוהר"ר נתן זצלה"ה וכמה דברים עתיקי' וחידושי התורה וחריפו' שמעתי מפיו דברי פי חכם חן ומהראוי הי' להעלות זכרונו לטובה ואין טוב אלא תורה רק מענותנותו דהאי גברא צוה עלי דלא לישתמע מילי משמיה ובנפש נדבה נדבה. רוחו פצו שפתיו בצר לי בדבר תורה מעות קונות בסך מסוים שנתן לי כל שלשה אלה כללים ופרטים לא נפלא ממנו כי דרכם להטיב ולסבב התורה ולומדיה ולהחזיק בידם ולפיכך נתגלגל זכות זה על ידם לכך גם אני לא אחשוך פי כל ימי חיי מלהודות ולברך את ה' אשר יעצני וגלגל לי דבר זכות זה שהוא זכות לרבים ע"י הזכאי' המרובין ואליו פי קראתי ואקרא שם בשם ה' ברך אברכם הם ובניהם ונשיהם וכל הקרב הקרב אליהם יתברכו בברכת אבות ראשונים באורך ימים ושנים עושר וכבוד אנושי ורוחני, כאשר עם לבבם בכל מכל כל:

כ"ד הכותב וחותם היום יום ה' ט"ז כסליו לסדר ולפרט זא ת ת ורת ה ע ולה: