צאן קדשים י

כו' כצ"ל:

ד"ה ואפי' כלי שטף כו' דאמרינן בהכל שוחטין אוכלין כו' כצ"ל ד"ה ושני הכא עשו כו' כצ"ל:

ד"ה ופקוקה בקש כו' דאע"ג דפקוקה כו' כצ"ל:

. תוספות ד"ה הכותב טופסי כו' דמשום באמר ללבלר דקתני ברישא דהך דייקינן מינה אין ברירה כמו דדייקינן מזאת סתמא פסול וקשה להר"י כו' כצ"ל פי' מ"ה לא שייך למיתני בהך יתר על כן דמרישא דהך נמי שמעינן שום חידוש דאין ברירה. ומ"ה תוספות דגיטין דכ"ד ע"ב בד"ה יתר על כן כו' תירצו בע"א דהתם הקשו אליבא דאי נמי דכתבו התם דאפילו היכא דשמעינן בכל חד חידוש שייך למיתני יתר על כן כיון דשמעינן מכל א' חידוש בפני עצמו מ"ה תירצו בע"א ע"ש נ"ל:

בא"ד מילתא דר' חנינא בולד הטומאה דרבנן לא שמעינן לה כו' דמיירי בפסולא דאורייתא כו' כצ"ל בא"ד מיהו י"ל אפ"ה קתני הוסיף דאי לא הוי תני ליה לא הוי קמ"ל מידי הס"ד וכצ"ל. פי' דהתם דייק רבא מר"ע דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא ופרש"י התם מדקתני הוסיף ר"ע ואי ס"ד דאין משקין מטמאין אחרים אלא מדרבנן מאי תוספ' דאוסיף ר"ע מאי מהני ליה אחרים שהשמן לא יטמא אחרים עכ"ל ולפ"ז כונת התוס' ג"כ להכי דאי לא תני הוסיף ה"א דס"ל דטומאת משקין לטמא אחרים מדרבנן ובאמת ר"ע לא קמ"ל מידי מ"ה תני הוסיף משמע שהוסיף טומאה לטמא אחרים ונשמע מזה דטומאת משקין לטמא אחרים דאורייתא וגירסת מ"ו הב"ז כמו גירס' שלפנינו וכתב דמדנקט הוסיף דייקינן התם שהוא איירי בדין שלא איירי ביה ר' חנינא דמשלישי עושין ראשון עכ"ל ותמי' לי עליו שלא עיין בסוגי' דהתם דלא מדקתני הוסיף דייק התם רק רבא מסיק דמתני' קשיתיה דע"כ איירי בנר של מתכת והוי ליה אב הטומאה וכשנותן שמן לתוכה שהיה שלישי נעשה ראשון עיין שם ד"ה ואמר רב יהודא כו' ולדידי' ליכא למידק כו'. ובזה יתורץ נמי קושי' התוס' דלעיל דלהכי לא קתני בהך יתר על כן משום דמהך בבא דתופסי גיטין ליכא למידק נמי דסתמא פסול אלא אשמועינן דשרו רבנן לכתוב תופסי גיטין משום תקנה או משום קטטה כר"מ וזהו התירוץ שכתבו תוספות שם בגיטין:

ד"ה ואפילו לשם נכריות כו' דמשמע כל נשים כו' כצ"ל:

ד"ה ורמינהו תוכו כו' מחריב בה ומציל משמע דוקא כלי שטף שאינו מינו היה טמא אי לאו קרא אבל תוך תוכו שהכל הוא של חרס מינו פשיטא שהוא טהור בלא פסוק דחד תוך אמר רחמנא ולא תוך תוכו ותימא כו' כצ"ל:

ובד"ח גרסי' גריס' זו במקום אחר שאינו מקומו:

בא"ד דומה בדומה הס"ד והשאר יש למחוק וכצ"ל:

ע"ב גמרא אי הכי הכא נמי כו' כצ"ל. וקושי' זו קאי דוקא לר"א אבל לרבנן דס"ל דלאו ק"ו הוא משום שאין חלוקין באוהלין ולאו מינ' הוא לא מחריב בהו מ"ה חולין נמי לא מחריב קדשים אבל לר"א דס"ל אע"ג דלאו מינ' הוא מחריב מכח ק"ו פריך שפיר ובזה נסתלק תמי' מ"ו הב"ז נ"ל:

שם אלמא אתי קרא כו' אין למידק מפשטה דמתני' ה"ל לאקשוי' לר"א דמטהר מכח ק"ו א"כ קרא ל"ל תוכו ולא תוך תוכו הא אפי' מחיצה מצלת מכח ק"ו. ויש ליישב דמפשט' דמתני' ליכא לאקשוי' דה"א דהכי קאמ' ר"א אם הציל באהל המת החמור אלמא מינ' הוא ומחרי' לא תציל בכלי חרש הקל אבל בלאו מינ' מודה לרב דאינו מחרי' לפ"ז הוי מחיצה דלאו מינא תוך תוכו ואיצטרך קרא אבל השתא דמסיק דמכח ק"ו יליף ר"א אע"ג דמחיצה לאו מינא הוא מחריב וטעמא דרב דקרא מפיק מק"ו וכיון דמחיצה לאו מינא הוא הוה תוכו פריך שפיר הכא נמי ליתי תוכו לפקי' מק"ו נ"ל ודוק:

שם ורבנן הנך כו'. פי' לרבנן נמי דלמא איצטריך קרא לאוכלין שגיבלן בטיט ומנ"ל תוך תוכו ומשני הנך לא צריכא קרא שם חטאת ששחטה על מי שמחויב חטאת פסולה על מי שמחויב עולה כו' כצ"ל:

שם תוכו תוך תוכו תוך חד לגופי' כו' כצ"ל:

שם כר' אלעזר דאמר רבי אלעזר כו' כצ"ל ועיין לקמן דמ"ו ע"ב:

רש"י ד"ה ה"נ ליתי תוכו כו' תוכו וכיון דמפקא מקרא למידק תוכו ולא תוך תוכו משמע מסברא דלא ממעט אלא תוך כלי אחר כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז מ"ז ואינו מן הצורך:

ד"ה ואמאי אמרת כו' השתא תוכו מציל כו'. פי' מכח ק"ו:

ד"ה מיבעי לי' כו' מיעוט' דתוך תוכו הוא דאמרינן כו' כצ"ל:

ד"ה ורבנן הני כו' דמינ' נינהו ולא איצטרך קרא לרבויינהו דהני מתוכו כו' כצ"ל:

ד"ה והאמר רבא כו' אם שמעון מחויב חטא' פסולה כו' כצ"ל:

ד"ה חד לגופי' שיטמא אוכלים ומשקים שבאוירן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ולא תוכו של אחר כו' נגע הס"ד:

ד"ה וחד תוכו כו' כ"ל אשר בתוך יטמא כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה שכן חולקת כו' ופקוקה ומשולשת כו' כצ"ל:

בא"ד בשרץ שאין חולקין כו' כצ"ל:

בא"ד כמו שיש במקצת ספרי תורת כהנים ולגרוס כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס נ"א ואינו הצורך:

בא"ד כלים מוכחא דליכא מילתא כו' כצ"ל בא"ד גבי כלי חרס המפסק' בתנור כו'. וליכא למידק לרבינו הקדוש דס"ל במחיצ' לא פליג ר"א לפ"ז מאי פריך הכא לר"א מא"ל הא חולין אצל קדשי' כמחיצה אצל תנור ובמחיצה מודה ר"א יש ליישב דהכי פריך כיון דר"א פליג בכוורת שהיה פחותה דלאו מינא ואפ"ה מחריב ה"ה אצל קדשים:

בא"ד פירכא דמחיצה מצלת כו' כצ"ל:

ד"ה הכא נמי. כו' קדשים בשוחט לשם עולה כו' כצ"ל:

דף ד' ע"א גמרא זביחה לשם שלמים כו' כצ"ל:

שם ואפיק רחמנא בלשון הלכה למימרא כו'. יש מקשין לפ"ז למה לי המקריב את דם השלמים שתהא קבלה לשם שלמים ת"ל מדאפקה רחמנא בלשון הולכה ש"מ דקבלה פסולה שלא לשמה ע"כ אבל שבוש הוא דאי לאו קרא גבי קבלה שתהא לשמה ה"א איפכ' דמ"ה אפקה בלשון הולכה למימר דקבלה לא תפק' מכלל הולכה ובהולכה לא בעינן לשמה משום דלאו עבודה היא משום שאפשר לבטלה אבל השתא דכתיב גבי קבלה דבעינן לשמה ע"כ הא דאפ ק' בלשון הולכ' למימר' דהולכ' לא תפקה מכלל קבלה נ"ל:

שם ובשר זבח תודת שלמיו מאי זבח תודת שלמיו שמע מינ' כו' כצ"ל רש"י ד"ה ומנלן דבעינ' כו' מיפרשי ביה עבודות לשמן הס"ד. וכצ"ל:

ד"ה שכן פסולין כו' בפרק שלישי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וישנו בחטאות כו' זריקת מזבח החיצון לית בהו הס"ד. פי' דבחטאות הפנימיות ליכא זריקה אלא מתנה באצבע:

ד"ה תודה קרוי' שלמים כדכתיב תודת שלמיו כמו חטאת הקהל כו'. כוונת רש"י בזה לתרץ קושי' התו' ד"ה ובא ללמוד כו' דלקמן ילפינן מיניה לרבות שלמי נזיר ושלמי פסח מ"ה כתב רש"י מדכתיב תודת שלמיו ולא כתיב תודה שלמיו משמע דתי"בת תודה דבוקה לתי"בת שלמיו דתודה איקרי שלמיו כמו חטאת הקהל פירוש חטאת של הקהל וכמו כן תורת משה פירושו תור' של משה ה"נ ולקמן ילפינן מדכתיב שלמיו ולא כתיב שלמים משמע דאתי לרבות שלמים דדומי' דתודה דטעיני לחם כמותה והפרש"י לקמן עיין שם נ"ל:

ד"ה חטאת ואשם כו' ולילה חטאת ואשם כו' הס"ד:

ד"ה וישנו בד' עבודות כו' כשר שחטו ע"מ כו' כצ"ל. ועיין לקמן ד"י:

תוספות ד"ה מה לזביחה כו' וא"ת זריקה נמי תיפסל מק"ו כו'. אין לדקדק הא דלא כתבו מק"ו דשחיטה שכשירה. בזר כמו שכתבו לקמן בד"י ע"ב משום דאכתי לא קמא הך פירכ' עד בסמוך כדמסקו:

ד"ה בא ללמוד כו' גבי אכילה הס"ד ואח"כ:

ד"ה ש"מ תרתי וא"ת כו' כצ"ל:

ד"ה וישנן לאחר מיתה כו' כדאמרי' בפסחים הקשה רבינו דלמאן דאמר שיעבודא לאו כו' כצ"ל:

בא"ד למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא שאין שינוי קודש לאחר מיתה חדא מיה' דוקא כו' כצ"ל:

בא"ד והכא נמי הוי כהפרי' כו' כצ"ל. בא"ד ועי"ל דלאחר מיתה הוי איסור בשינוי קודש אבל ליכא איסור כו. פי' דבש"ק נפקא איסורא ממוצא שפתיך וגו' הילכך אפי' למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא ולא מיחייבי יורשי' להביא אחר מ"מ איסור עביד בש"ק אבל בש"ב ליכא איסורא דמוצא שפתיך לא משמע ש"ב וכ"כ תוספות לקמן ע"ב בד"ה אימא וכו':

בא"ד מיהו אכתי לא ידע כו'. וכתב מ"ו הב"ז שהוא הג"ה מאיזה תלמוד ול"נ שלאו הג"ה היא ודברי תוס' הם ודבריהם ברורים דלפי דבריהם יש להקשות היאך קתני דלר' פנחס ברי' דר"מ דאמר יש ש"ב לאחר מיתה תרתי מוה' איכא הא אפי' לר"פ דאמר יש ש"ב לאחר מיתה לענין זה דבעי לאתוי' עולה אחרית' כדאמרי' לקמן ד"ז ע"ב אפ"ה תלתא איכ' דבש"ק איכ' איסורא ובש"ב ליכ' איסור' דמוצא שפתיך לא משמע ש"ב כדלעיל מ"ה כתבו דאכתי לא ידע דרש' דמוצא שפתיך דמינה נפק' איסור לש"ק דייקא פי' ולא ש"ב מ"ה קתני תרתי מיהא איכא כנ"ל ברור ונכון:

ע"ב גמרא שחיטה וקבלה אין זריקה והולכה לא כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב דהולכה ט"ס דהלכה בכלל קבלה ובאמת רש"י כ"כ בד"ה שקולין הן כו' אבל משום זה לאו ט"ס הוא