צאן קדשים פח

ודעתו להוסיף קדוש:

ד"ה ולרבי חנינא כו' וי"ל משום דמתחלה היו מקדשין כו'. פירוש לאחר שהיה נמדד עשרון לחביתין קודם שהיו מחלקים בחצי עשרון היו מניחים עשרון שלם בביסא עם השמן ומקדשין ומתוך ביסא היה מחלקים בחצי עשרון:

בא"ד שכלי חול אחר כו' כצ"ל. פי' כיון שכבר נתקדש בביסא אבל שאר מנחות כיון שהיה מניחים בביסא לבוללן לא היה צריך להוציא אח"כ לכלי אחר שלא היו מחלקים והביסא היו מקדשי' המנחות לר' חנינא ולא מדת עשרון:

בא"ד וטעם זה אנו צריכין נמי לר"י כו'. פירוש כיון דס"ל דאינה קדושה לחצאין לדידיה נמי קשה חצי עשרון למה נמשח ע"כ צריכין נמי לטעם זה:

בא"ד מפני לוג ומחצה שמן שהיה עודף כו' פי' שאם היה הכל מעורב בביסא ואח"כ כשהיו מחלקים בתוך הביסא לחלק בחצי עשרון היה כל חלק יותר מחצי עשרון מפני לוג ומחצה שמן שעודף בכל חלק ומ"ו הב"ז מפרש בע"א דא"א לכוין שיגיע לוג ומחצה לחצי עשרון עכ"ל ואיני מבין דבריו דהא כתבו שהיה עודף כו' משמע דכוונת התוס' כאשר כתבתי:

בא"ד ועשרון המחוק למה נמשח לר' חנינא כו' כצ"ל. פירוש דלר"מ דשתי עשרונות הוו במקדש דבגדיש הוה מודדים לשאר מנחות והיה נמשח למנחת חוטא. עשרון המחוק לחביתי כ"ג למה נמשח:

בא"ד באות מצות דמדות יבש לא נתקדשו דבפרק שתי מדות כו' כצ"ל. אבל דבריהם אינם מובנים לי דהא ע"כ ר"ח ס"ל דמדות יבש נתקדשו מדקאמר לא זו קדושה בלא זו משמע דשלשתן ביחד הכלי מקדשן מ"ה פריך למה נמשח והשתא דרוצים לתרץ דר"מ כר' יונתן ס"ל דמדות יבש לא נתקדשו ע"כ לא ס"ל כר"ח לפ"ז דקארי ליה מאי קארי ליה דעשרון המחוק למה נמשח דילמא ר"ח לא ס"ל כר"מ אלא כרבנן דלא היה אלא עשרון אחד ונמשח למנחת חוטא ור"מ לא ס"ל כר"ח אלא כרב. דקדשי האי בלא האי מ"ה עשרון המחוק נמשח וצ"ע:

בא"ד ומוקי לה כר"מ כו'. פירוש והתם קתני במתני' דמדת היבש בירוציהן חול משמ' דתוכו קדש אלמא לר"מ מדות יבש נתקדשו:

בא"ד ההוא גודש לא צריך כו'. פירוש דלעולם שאר כלים מקדשי והא דמיבעי' ליה בשולחן משום דגודש דשולחן גודש שאינה צריכה ה"ה בגודש בביסא נמי אינה צריכה כיון דאין נמדדים מנחות בביסא אבל שאר כלים דמודדים למנחות מקדשי הגודש כיון דמדתו של כלי היא אבל לא אוכל לירד לסוף דעתן לאיזה צורך כתבו זה ויש ליישב בדוחק:

בא"ד טעמא דפירשתי שלא כו' כצ"ל:

בא"ד מצוה לקדש שלימה כו' פירוש דמצוה להביא מחצה משלה:

ע"ב רש"י ד"ה מדות של יבש כו' עשרון וחצי כו' כצ"ל:

ד"ה לא שנא כו' אלא מדות שהיה שם הין כו' כצ"ל:

בא"ד למדוד לח הילכך לא מקדשין כו' כצ"ל:

ד"ה לא נצרכה כו' נמי בלא שמן כו' כצ"ל:

ד"ה בעולה ומנחה כתיב קדשי קדשים ובעולה כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה מחטאת הוי גמרינן כו'. איכא למידק לפי' רש"י היכא ס"ד לגמור מחטאת בב"א הא חטאת גופא ילפינן מעולה בהיקש דטעונה צפון בפ' איזה מקומן דמ"ט ושם מיבעיא אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בב"א ולא איפשטא וצ"ע:

ד"ה מאשם דאשם אינו בא על כו'. כצ"ל אע"ג דאשם תלוי בא על ספק כריתות מ"מ יש ללמוד משאר אשמות:

תוס' ד"ה כלי הלח כו' כדרך כל שאר מדות כו' כדאמרי' בשבת דל"ה ע"א ובמסכ' עירובין די"ד ע"ב ש"מ האי גודשא תילתא הוי ואי לאו דמסתפינא הוה אמרי' דמה שכתבו תוס' לעיל בדיבור שלפניו מן ואפי' עשרון גדוש כו' עד וזה אין להקשות כו' שאין שם מקומה כאשר כתבתי לעיל ובדיבור זה מקומה והכי גרסי' כדרך כל שאר מדות ואפי' הגדוש אפשר דמקדש דהא דאמרינן לעיל שהחזירן לביסא גדושה ומיבעי לן נמי בפ' שתי מדות גבי שולחן אי מקדש בגודש אי לא משמע דשאר כלים לא מקדשי ההוא גודש לא צריך אבל גודש זה שהוא מדתו של כלי מקדש מ"מ גם כו' כצ"ל. פי' ומ"ה היה מדקדקים לעשות בענין זה שיהא גודש נ"ל:

בא"ד דכלי שנותני' בו מנחות כלי לח כו'. פי' היינו ביסא שהיה בוללים בו המנחות:

ד"ה אבל מזרקות כו'. פי' בקונ' דאלמא כו' כצ"ל בא"ד ומנא ליה דמנחה כו'. כוונתם בזה דלא תימא דזהו קושי' המקשן מנחה לחה היא ומשני ל"נ אלא ליבש שבה דא"א בלא קרטין סולת יבש ואפ"ה מקדשין כמו שפירש רש"י מ"ה כתבו ומנ"ל דמנחה קדושה בלא שמן כלל דהכא הוה עכ"פ שמן בכלי:

בא"ד דדייק מדסבר שמואל דמזרקות כו' כצ"ל:

בא"ד ומלשון המשנה כו' כצ"ל:

בא"ד ומדלא קתני כך הכלים מקדשים כו' כצ"ל. בא"ד ועל חנם הוצרך כו'. פי' דהא מקרא יליף:

בא"ד והא דלא ילפינן מינה מדות כו' פי' דמדות הלח נמי יקדשו את היבש אף על פי. שאינו ראוי להם כמו המזרקות:

בא"ד הואיל וראוי לכלי אתר כ"ש כו' כצ"ל:

דף ט' ע"א רש"י ד"ה בחצי זית חלב כו' שאן אכילת אדם ואכילת מזבח מצטרפין דזריקות דם כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ריש לקיש כו' דאע"ג דנתקדשה בכלי לא מיפסלא כו' כצ"ל:

בא"ד דאע"ג דאיתא ליה תנור מקדש כו'. פי' וכבר נתקדש בכלי אפ"ה לא מיפסלא ביוצא אלא משום דשחיטה מקדשה ולא משום קדושת כלי בא"ד דגבי עופות וזבחים מצי למיתני יוצא אגב אחרינא כו' כצ"ל:

בא"ד במקום זריזות איתא כו'. פי' משמע דבעינן דוקא במקום זריזות בעזרה ואי לאו מפסלא ביוצא בא"ד בלינה וביוצא ובפ' המזבח כו' כצ"ל:

בא"ד בכך כלל דהא קאמר כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא מדת יבש לא כו' כצ"ל:

בא"ד לאו משום דאי נתקדשה הוי כו' כצ"ל:

בא"ד דליתא בה קמיצה אימתי מפסל כו' כצ"ל:

בא"ד מתירין משיקדש בכלי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומדכהונה לא בעי כו' דשאני התם משום קבלה כו'. ודבריהם אינם מובנים לי הא תינח שבן הבקר צריך שיהא לפני ה' משום קבלה דבעי כהונה בעי נמי לפני ה' אבל אליבא דשמעון התימני דדרש התם ושחט את בן הבקר לפני ה' שוחט את בן הבקר יהא ג"כ לפני ה' לפ"ז הדרא קושי' התוספ' לדוכתא וצ"ע רב ליישב:

ד"ה חסר הלוי כו' וכה"ג קשה בפרק כו' כצ"ל:

ד"ה עד שלא יצק כו' עד שלא נתן כו' כצ"ל:

בא"ד שכבר נתן כו' כצ"ל:

בא"ד הואיל דבפסולו נעשית לאו שמה כו' כצ"ל:

בא"ד הנעשית בפסול כו' כצ"ל:

ד"ה מאן דפסול כו' דמסתברא כי היכא דפליגי כו' כצ"ל:

בא"ד לאו דוקא לרבי כו' כצ"ל פי' לר"י לא פליגי במנחות דר' יהושע מודה במנחות:

ע"ב גמרא עד דאיתא לכולה מנחה יקטיר ואי לא לא יקטיר כו' כצ"ל:

שם עד שלא פרקה נפרס לחמה הלחם כו' כצ"ל:

שם אי ר' אלעזר מאי ארי' נפרס כו'. וליכא למימר דתני נפרס משום רישא לאשמעינן עד שלא פרקה אפי' נפרס איך מקטיר עליו את הבזיכין דאדרבא הוה לאשמעינן אבוד ושרוף רבותא דסיפא דאפילו הכי מקטיר עליו הבזיכין דכח דהתירא עדיף:

שם מי לא עסקינן דפלוגתא דר' יוחנן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

רש"י ד"ה מנחה מאי זריקת דם יש כו' כצ"ל:

ד"ה במנחת נסכים הבאים עם הזבח כו' לא יזרוק הדם משום המנחה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה והרים הכהן מן המנחה עד דאיתא לכולה יקטיר את אזכרתה המזבחה ואי לא לא יקטיר את אזכרתה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ומקטיר בזיכין אע"ג דלאחר סילוק נפרס אלמא שירים שחסרה בין קמיצה כו' כצ"ל ועיין ברש"י לעיל ד"ח ע"א. ד"ה מי לא עסקינן דפלוגתא דלעיל דקאמר ריש לקיש כו' כצ"ל:

בא"ד דלחם הפנים הס"ד ואח"כ ד"ה מסלתה סלת בעי עשרון הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה משמנה דמנחה בעי לוג שמן דאמרי' בפרק שתי מדות כו' כצ"ל:

ד"ה מן המנחה פרט למנחה שחסרה היא דמנחה כו' כצ"ל:

ד"ה תרי קראי כו' דהאי לגופא אתי אבל בסולת כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה שהיתה כבר כו' מן המנחה ופליגי רבי ינאי כו' כצ"ל בא"ד משמעות דורשים איכא בינייהו הס"ד והא דלא ניחא לרש"י בל' א' משום דללשון ראשון קשה לר"י דס"ל דשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה דמקטיר וקומץ עליה והשירים מותרים באכילה הדרא קושיא לדוכתא תרי קראי בחסרון ל"ל. ליכתוב והנותרת מן המנחה מנחה שהיתה כבר דמשמע דבעינן שלימה קודם קמיצה דוקא ולאחר קמיצה כשרה לגמרי אע"פ שחסרה ד"ה בן בתירא אומר יחזיר יחזיר קומץ לתוך הכלי כו' כצ"ל. ואפשר דלפני רש"י היה הגירס' בפניו קמץ בשמאל פסול בן בתירא אומר יחזיר ויחזור ויקמוץ בימיך מנה"מ כו' ומ"ו הב"ז מוחק דיבור זה וקשה לשבש כ"ה נ"ל:

ד"ה ואימא להכי כו' אלא לרבות דאפי' ימין דכהן כו' כוונת רש"י בזה לתרץ קושית תוספת בד"ה אין מיעוט כו' דהקשו דלישתוק מתרוייהו מ"ה כתב רש"י לרבות דאפי' ימין דכהן כשירה במצורע ומ"מ שמאל מצוה מן המובחר במצורע לפ"ז אי לא הוי תרוויהו ה"א שמאל וימין כהדדי דשניה' כשירי' אפי' לכתחלה מ"ה צריכא תרוייהו חד לשמואל