צאן קדשים פז

המזבח ועדיין בידו דכהן ודאי ירדו אבל אם כבר עלו על גבי המזבח לא ירדו כיון דיוצא כשר בבמה אבל דם נמי אינו מתקנה מכותלי המזבח היינו אם זרק לא יקנחנו והא דקתני ירדו היינו אם עלה בכלי ירד והוי כמו אברים ועיין בתו' דזבחים דפ"ז ע"ב ד"ה כלי שרת כו' בסוף הדיבור ועיין במסכת זבחים דפ"ד ע"ב ד"ה הג"ה יוצא כו' ומ"ו הב"ז מפרש בע"א והוא דוחק:

ד"ה וכיון דקרא סתמא כו' ומרבי לה התם מזאת כו' כצ"ל:

בא"ד דקרא סתמא כתב מה כו' כצ"ל:

דף ז' גמרא כיצד מקדשין את הקומץ כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ליפסול דקבעה כו' לתוך השיריים דהא איפסול וזה גמור כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ד"ה ומשני כי כו' וכיון דממילא נפל למנא נעשה כו' כצ"ל בא"ד מקדש ליה האי כלי כשמחזירו בהן הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה שעל גבי קרקע וכי היכא דקומצין מכלי שע"ג קרקע ה"נ מקדשין קומץ בכלי שע"ג קרקע הס"ד וכצ"ל. ותיב"ת שמונה יש למחוק וכ"ה בס"י. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ושיבוש הוא:

ד"ה קולפי טבי הכאות גדולות בלעי כו' כצ"ל בא"ד כלומר שהיה מכה אותו הס"ד וכצ"ל. וכ"פ רש"י בעירובין דכ"ב ע"א:

ד"ה בא להכריז כו' והי' רב חסדא משכח התירוץ ומכה אותו אבימי אלמא כו' כצ"ל ד"ה תמיד י"ג כו' בפ"ב הס"ד:

ד"ה זה הכלל מתני' היא הס"ד ד"ה מה עבדין לגו בהיכל הס"ד:

ד"ה נכנסין ביום השבת הס"ד:

תוס' ד"ה וכי מהדר' כו' אינו חוצץ הס"ד ואח"כ ד"ה אמר רבי יוחנן כו' כצ"ל:

בא"ד בפ' התודה גבי תודה ששחטה כו' כצ"ל בא"ד דמתוך שמקדש ארבעים מתוך שמונים מדעת מקדש נמי כו' כצ"ל:

בא"ד ופריך בגמרא ונייתי במקודשת כו'. פי' דעל זה משני ר"ח כ"ש אין מקדשים שלא מדעת אמאי כיון דאין שיעור למים נימא מתוך שמקדש כפי הצורך מדעת נמי שלא לדעת בא"ד ואע"ג דלילה אין מחוסר זמן מ"מ לענין זה הוי מחוסר זמן הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אין מקדשין כו' א"ל לכתחלה ליקרב קא מבעיא כו' כצ"ל בא"ד ומיהו יש לדחות דאכולהו קאי וזרקו את דמם כו'. פי' הא דקתני ואם עלו לא ירדו הלן כו' ושקיבלו פסולין וזרקו את דמם והאי וזרקו את דמם קאי על כולהו דפסולין זרקו את דמם מ"ה לכתחילה לא יעלו:

בא"ד לפי שדוחה שם לא שקיבלו פסולין א"נ זרקו פסולין כו'. פי' ולא דייק' אתי לאשמעינן הא זרקו כשירים אפי' פסולין יעלו איברי' דמקדשי ליקרב אלא אגופ' אתי לאשמעינן דאם עלו איברים לא ירדו אע"פ שנפסלו בזריקה:

בא"ד משמע שגם ר"י היה יודע כו'. עיין בתוספ' דזבחים דפ"ז ע"ב דשם מבואר באר היטב:

בא"ד היה מזבח מקדשה כו'. פי' משום דאויר מזבח כמזבח דמי:

ד"ה אמר ליה מכלי זה כו' יש לתמוה מה חידוש השיבו כו'. ולענ"ד טובא אתי לאשמעינן דוקא דמגבה ליה כהן אבל בלא"ה לא דאין קומצין מכלי שע"ג קרקע ולקמן מסיק דקומצין מכלי שעל גבי קרקע נ"ל:

ע"ב גמרא ואיצטריך למיכתב וטבל כו'. פי' דליכתוב רחמנא וטבל ולא מספג ושמעינן נמי דע"כ צריך שיהא בדם שיעור טבילה ז' הזאות כדי שלא יצטרך להספיג ועל זה קאמר דסד"א אע"ג דלא נתן מעיקרא אלא כשיעור ד' הזאות ואח"כ נותן ג' הזאות ובלבד שלא יספיג קמ"ל בדם שהיה כשיעור מעיקרא ואי כתב בדם ה"א כשנותן כשיעור מעיקרא אפי' מספיג דכל הראוי לבילה כו' מ"ה צריכא תרויהו:

שם ושרף את הפרה לעיניו דמשמע דבפני כהן מניח אלא לא גמר כו' כצ"ל וכ"ה בס"י ונדפס בטעות בשיטה דלעיל:

רש"י ד"ה ואילו מגביה כו' שיהא אחד כו' כצ"ל:

בא"ד אלמא מכלי שע"ג קרקע כו' פירש דשולחן הוא כ"ש ועומד ע"ג קרקע:

ד"ה מדם ילפינן מקבלת דם דכת' כו' כצ"ל:

ד"ה וטבל דם כו' מקנח אצבעו בדופני הכלי הס"ד וכצ"ל:

ד"ה בדם משמע שיעור טבילה מעיקרא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה למעוטי שירים שצריך לטבול בו אצבעו כו' כצ"ל:

בא"ד וטבל הכהן אצבעו בדם כו' כצ"ל:

ד"ה לא גמר לא כו' ולא בעי קינוח הס"ד וכצ"ל:

ד"ה בשפת מזרק כו' בספר עזרא על שם כו' עכצ"ל:

ד"ה אינה קדושה לחצאין שאם כו' כצ"ל בא"ד לא קידש ויצאה לחולין הס"ד:

תוס' ד"ה מקנח ידו כו' ופירוש הקונטרס מגומגם הס"ד. פי' דהיאך מוכח מושרף הפרה לעיניו שהיתה נשרפת לעיניו ממש כדי שהיה יכול לקנח בה דלמא לעיניו היינו כדי שיהא רואה שנשרפה ולא אצלו ממש. ובזבחים דצ"ג ע"ב פרש"י כמו שכתבו תוספת דמ"ה מקנח ידו בגוף הפרה משום שאף דמה טעון שריפה ד"ה אלא אצבעו כו' ולפרש הקונט' דהכא אין להקשו' כו'. ובזבחים שם דחו פרש"י דהכא משום קושיא זו וכתבו דנראה כפרש"י דהתם משום נימין ע"ש:

ד"ה ואם איתא כו' ושיעור טבילה דלעיל כו'. פירוש דליכא למימר הא דקאמר לעיל שיהא בדם שיעור טבילה היינו כדי שיעור הזאה א' כיון שכל א' עבודה בפני עצמו ולמעוטי חצי הזאה של א' ולעולם קידש לחצאין כל הזאה בפני עצמה מ"ה כתבו דע"כ לאו למעוטי חצי הזאה אתי אלא שיהא בכלי שיעור ז' הזאות דוקא ואינו מקודש לחצאין ופריך שפיר לילף מדם:

בא"ד דאמר רב אינו קדיש ופריך ואי כר"א כו' כצ"ל. פירוש מאי פריך דלמא שאני חביתין דאיכא מתוך:

בא"ד אי נמי הא דנקט ר"א כו'. ודבריהם אינם מובנים לי דמנ"ל להקשות דלמא ר"א טעמא דנפשי' קאמר ולא משום ר"י ומ"ה ס"ל דדם לא קידש לחצאין:

דף ח' ע"א גמרא ומנחה ממנחה מי יליף כו'. בל"ז לא היה יכול להקשות ולמרמי דר"א אדר"א משום דאפשר לשנות דר"א סבירא ליה דסילוק הבזיכין לאו היינו קמיצה ממש כקמיצת מנחות ואפ"ה יליף מנחה שקמצה בהיכל מסילוק בזיכין דגמר מילתא ממילתא אע"ג דלא דמיא ממש להדדי אבל התם בנפרס הלחם כשהגיע זמנו לפרקה לא יליף ממנחה שחסרה קודם קמיצה ליפסול הלחם לגמרי שלא יקטירו את הבזיכין כיון דלא דמיא להדדי ממש אבל השתא דמשני מנחה ממנחה יליף משמע דסילוק בזיכין היינו קמיצה ממש פריך מי יליף נ"ל:

שם אלא שלמים שאינו קדוש עד שיהא עשרון שלם כו'. כצ"ל וכ"מ גירסא זו מפרש"י דזבחים דפ"ח ע"א ד"ה ואין מקדשין כו' ומ"ו הב"ז מוחק גירסא זו בחנם:

שם מנחה קדושה בלא שמן ובלא לבונה בלא שמן שכן מצינו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה הלחם פסול כו' ובלחם הפנים גופא אמרינן לקמן היא שאם נפרסה כו' כצ"ל:

ד"ה משפירקה נפרס כו' דלאחר סילוק נפרס כו' כצ"ל:

ד"ה קודם קמיצה כו' לכשחסרה ואפ"ה מכשיר אלמא כו' כצ"ל בא"ד מנחה ממנחה הס"ד:

ד"ה מנחה מחציתה כו' בבקר וגמרינן הביא כו' כצ"ל:

בא"ד ואח"כ חוצה מחציתה כו' הד"א:

ד"ה והא חוקה כו' דמשמע דוקא שלם הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ושחטו בשלמים כתיב פתח אהל כו' הד"א:

בא"ד דהיכל כשר דלא כו' כצ"ל:

ד"ה ורב דאמר כו' חצי עשרון שאינו קדוש הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מילתא ממילתא כו' שאר מנחות לא גמר מחביתין דחביתין דין כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה מנחה קדושה כו' שאין שם שמן קדוש ולא יצא כו' כצ"ל:

ד"ה שכן מצינו כו' כגון בזיכין הס"ד:

תוס' ד"ה מקטיר עליו כו' ומשני ר' אלעזר היא ולפי שמועה זו כו' כצ"ל. פירוש דלפרש"י דת"ק נמי ס"ל דלא גמרינן ממנחה לפ"ז מאי פריך לקמן מת"ק למ"ד שירים שחסרה כו' כיון דלא גמרינן מהדדי וכוונת התוספות דת"ק ס"ל דגמרינן מהדדי וס"ל גבי מנחה נמי דמקטירין קומץ עליהם כר' יוחנן דס"ל הכי ופריך מר"א והכי פריך תיהוי כמנחה שחסרה קודם קמיצה ומנחה שחסרה קודם קמיצה צריך שיביא מתוך ביתו וימלאנו ובלחם הפנים אי אפשר להביא מתוך ביתו והוה פסולה לגמרי וליכא למימר דלמא כר"ל ס"ל דאמר לא יביא מתוך ביתו דהא ר"ל איתותב לקמן ואסיקנן בתיובתא ולקמן דמשני דרישא נמי ר"א היא היינו אליבא דמסקנא דהכא דמשני דלא דמי למנחה כיון דברור ברירה קומץ דידה מ"ה מקטירים קומץ היינו הבזיכין אבל במנחה לא משני שפיר דרישא נמי ר"א היא:

ד"ה מאי טעמא דר"י כו' אי נמי כדפרשתי לעיל דלאפוקי כו'. פירוש דר"א קאמר לר"י אודי לי מיהת בחביתין מטעם מתוך ופריך מ"ט דר"י דפליג אדר"א בחביתין ולית ליה מתוך ומשני אמר קרא כו' בא"ד טעמא דמתוך הס"ד. ואח"כ ד"ה ראשון ראשון קדוש ור"י לית' ליה דרבי יוסי הס"ד וכצ"ל וכ"ה בס"י ובד"ח נדפס בצדו נ"א פירוש אע"ג דר"י ס"ל לדעתו להוסיף שאני כר"י אפ"ה לענין זה לית' ליה דרבי יוסי דראשון ראשון קדוש אלא דוקא אם הפריש חצי עשרון