צאן קדשים פו

שאסורים להדיוט כו'. ובמס' ביצה אמרינן דבגדי כהונה קשין הם לפי"ז מדאורייתא להדיוט נמי שרי אלא דרבנן גזרו להדיוט ובמקדש אין שבות לפ"ז היאך פריך כלאים תוכיח שאסורין להדיוט וצ"ע:

רש"י ד"ה האיר המזרח כו' ומתרגמינן כרום כו' כצ"ל ד"ה אין מביאים כו' בכורים ומנחת כו' נסכים הד"א והס"ד,:

ד"ה ובדבר הראוי כו' חטאת הס"ד:

ד"ה מכלל היתר דכל שאר הבהמה כו' כצ"ל:

ד"ה ספיחין אסורין כו' מתירי' דהא נתבערו כולן וספיחים אסורים כו' הד"א וכצ"ל. והא דפרש"י משנה שעברו כונתו בזה לתרץ קושית התוספת שהקשו הכא ובמסכת פסחים דנ"א ע"ב ד"ה כל כו' דבפסח של שביעית הוא קודם הביעור שאז תבואה אינו כלה מן השדה ואדרבא היא במילואה וביעור לא היה אלא בשמינית כשהיה כלה לחיה מן השדה עכ"ל משום הכי פרש"י הכא משנה שעברה דהא כלה כו' נ"ל:

תוס' ד"ה האיר המזרח מתיר כו' למצוה ועוד קשיא בההיא שמעתת' גופא כו' כצ"ל. פי' דהכא קשה דקאמר טעמא דרשב"ל דאמר מנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה דהוי מן המותר לישראל דהאיר המזרח מתיר הא מ"מ אסור מדאורייתא והתם בשמעתא גופא נמי קשה עיין לקמן בתוס' דס"ח ע"א:

ד"ה במי הראוי לעבודה אע"פ שהקרבן נפסל כשקבלו פסולין כו'. כצ"ל וכ"ה בס"י. פי' היכא ס"ד דמהני מחשבה במי שאינו ראוי לעבודה הא בעינן כהרצאת כשר כך הרצאת פסול מ"ה כתבו דס"ד וכו':

ד"ה ובדבר הראוי כו' כגון מנחת חטים כו' כצ"ל:

בא"ד דהא דציבור היא ולא פסול בה נמי כו' כצ"ל, פי' דבצבור לא שייך ש"ב וגם בש"ק לא פסלה כיון דלא חזי' אלא לעבודה זו ולא לעבודה אחרת לא שייך בה ש"ק ועיין ברש"י בזבחים דכ"ו ע"ב בד"ה ובדבר כו':

ד"ה שכן קדושת' להיות מלוקה ואינה כו' כצ"ל:

ד"ה כר"ע כו' דהן לא נזרע ולא נאסוף ואי כו' כצ"ל:

דף ו' ע"א גמרא מה לב"מ שכן עשה בה מקריבים כקריבים כו'. יש להקשות כיון דהא דקתני במסכת בכורות דטרפה כשרה באדם לאו מקרא ילפינן לפ"ז ניליף היא גופי' בק"ו מה ב"מ שמותר להדיוט אסורה לגבוה בין הקרב בין המקריב טריפה שאסורה להדיוט א"ד שאסורה לגבוה בין הקרב בין המקריב וליכא למימר יוצא דופן יוכיח דמה לי"ד דכשר להדיוט וצריך עיון ויש ליישב:

רש"י ד"ה מליקה טריפה היא דתחלה חותך שדרה ומפרקת כדאמרינן בפ"ק כו' כצ"ל. והא דנקט רש"י תחילה דלא תימא שחיטה נמי הותרה מכללא דמיד כששחט פורתא ניקב הוושט ונטרפה וכשגומר השחיטה הותר מכללא מ"ה כתב גבי מליקה חותך שדרה ומפרקת קודם הסימנים ונטרפה מיד אבל בשחיטה הכל בהעלם א' בלי שהיי' וק"ל:

בא"ד מכלל איסור' להדיוט אף אני אביא טריפה ולהכי איצטריך קרא הס"ד וכצ"ל. ובד"ח ציין תיב"ת ולמה לי קרא ואינו מן הצורך:

ד"ה שלא היתה כו' וכלאי הכרם דכתיב כו' הד"א:

ד"ה בן בתירה אכולהו פליג אזר ואונן כו' כצ"ל. תוס' ד"ה מה לכלאים שכן מצותו בכך ואע"ג דאפשר לקיים כו'. גירסא זו משובשת וקשה להולמה דהא שמצותו בכך קאי על אבנט של כ"ג דגזירת הכתוב היא שלא יהא אלא כלאים כמו שפרש"י. ונ"ב דה"ג אטו ציצית צורך הדיוט מצוה היא ואע"ג דאפשר לקיים בטלית כו' לא אפשר לקיים בכך הס"ד ואח"כ ד"ה מה לכלאים שמצותו בכך וא"ת ולימא ג"ה במחובר יוכיח כו' כצ"ל:

ד"ה ב"מ נמי כו' ונראה לי דהשתא מצי למילף כו'. פי' דהשתא דמדמי הותרו מכללה דב"מ להותרו מכללה דטרפות אע"ג דלא דמי להדדי דהותרו מכללה דטריפות טריפה גמורה כמו מליקה הותרו בעופות מ"ה ס"ד דשאר טריפות נמי שריא לגבוה אבל גבי ב"מ דלא הותרו בעופות אלא בדוקין שבעין ולא מום גמור ואפ"ה מדמי להדדי לפ"ז השתא מצי למילף טריפה ממחוסר אבר מה מחוסר אבר במקום שאין עושה אותה טריפה דהיינו מארכובה למטה דשריא להדיוט אסורה לגבוה מכ"ש טריפה ואי פריך מה לטריפה שהותרו מכללה תאמר במחוסר אבר שלא הותרו כלל מכללה הא ב"מ דבדוקין שבעין נמי הותרו בעופות אע"ג דלא דמי מ"ה כתבו ולבסוף שאמר שכן מומן ניכר אתי הכל שפיר דלא מצי למילף כלל מב"מ כנ"ל ברור כונות התוספ' ומ"ו הב"ז מפרש בע"א וגם כתב פירושו של הגאון מ"ו מוהר"ר העש"ל זצ"ל ומסיים ואין דעתי מתיישב בכל אלה וצ"ע מאד עכ"ל. וכאשר כתבתי נכון וברור הוא:

ד"ה דומיא דערלה כו' לא היה שעת הכושר והאי דמיתסר כו' כצ"ל. ועיין בתוס' דחולין דקט"ו ע"א ד"ה כתב רחמנא כו' גבי נעבד משום כו'. פי' אע"ג דנעבד היתה לה שעת הכושר קודם שנעבדה ולא ילפינן ממשקה ישראל אפ"ה מייתי ליה גבי נעבד:

ד"ה שקמצן זר כו' והוא הדין בעל מום, ושתויי יין כו' כצ"ל. ועיין בתוספת במסכת זבחים דט"ו ע"ב ד"ה זר אונן כו' מה שכתבתי בא"ד ותני ושייר כיון דמסקינן דבן בתירא אכולהו פליג דיחזור ויקמוץ ובהנך מודה דפסולה לגמרי כיון דבהדיא באורייתא כתיב דמחלה עבודה:

ד"ה בן בתירא כו' ביום הכפורים קבעה עבודה כו' כצ"ל. לפ"ז יש לדקדק מאי, פריך לקמן ע"ב אי הכי היינו ת"ק דילמא מ"ה לא עריב פסול שמאל בהדי פסולי דלעיל דת"ק ס"ל דבכל הפסולין יחזור ויקמוץ חוץ משמאל דפסול לגמרי משום דאיתא לה הכשירה ביה"כ קבעה עבודה וב"ב פליג אף על שמאל וסבירא ליה דגם בשמאל יחזור ויקמוץ וצ"ע ויש ליישב:

ע"ב גמרא אלעזר וחוקה כתיב בה שאני כו' כצ"ל:

שם קדשי בדק הבית הוה עבודה קדשי מזבח לאו עבודה היא אמר רב שישא כו'. כצ"ל וכ"ה במסכת זבחים די"ד ע"ב:

שם אלא הא קמ"ל רב קמץ ואפי' קדש כו'. ויש להקשות לפ"ז לימא רב קאמר לת"ק זר שקמץ יחזור קדש תיקשי אי הכי היינו ב"ב לימא א"ב דלת"ק דוקא אם לא קידש הקומץ במתן כלי דיחזור אבל אם קידש לא ולב"ב אפי' קידש וצ"ע:

רש"י ד"ה יביא מתוך ביתו כו' והא לא קמץ כהן וכה"ג כו' כצ"ל:

ד"ה ומאי שנא שמאל כלומר אמאי הוה כו' כצ"ל ד"ה שאני פרה דטעמא דשחיטתה פסולה כו' כצ"ל:

בא"ד ולא שייכא בהו כו' כצ"ל. ד"ה אמר רב ששת כו' לאו עבודה היא והאי כו' כצ"ל:

בא"ד מידי דהוה אמראות נגעים הס"ד וכצ"ל:

ד"ה סתמא כתיב כו' משום פסלות ואחד פסול שמאל כו' כצ"ל:

ד"ה לא שנא כו' בחזרה הס"ד ד"ה מת"ק דפליג בברייתא אדר' יוסי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שלא יהא חוטא כו' הוי בסלע כו' כצ"ל בא"ד ולאו פירכא היא הס"ד. פי' משום דהא דאמרינן דחטאת בסלע היינו למצוה מן המובחר אבל מדאורייתא אפי' בת דנקא בדמי קלין וכ"כ תוס' בזבחיה דמ"ח ע"א ד"ה חטאת כו' וכדאמרינן במסכת כריתות דכ"ז ע"א דלא נתנה תורה קיצבה במחוסרי כפרה:

ד"ה הואיל ואוקמינ' כו' תימא לרב אשי כו' ויש ליישב אדרבה הא דלא משני רב אשי כרבה דרבה דאוקמי' מתני' דלא כר"ש ומדסיפא אייתי ע"כ כר"ש רישא נמי ע"כ אייתי כר"ש ומהכא דייק נ"ל:

ד"ה לא יביא כו' וקמץ משם דיחזור ויקמוץ מנא תיתא כו' כצ"ל פי' כיון דר"ל איתותב לקמן דס"ל דקדושת כלי קבעה:

בא"ד אלא בקמיצת פסולים פליגי כו' כצ"ל:

בא"ד ומצי למימר דהכי כו'. פירוש כוונת רש"י נמי דבהא פליגי דת"ק ס"ל כיון דקמצו פסולין מ"ה לא קבעה קמיצה אלא כלי וב"ב ס"ל אע"ג דקמצו פסולין א"ה קמיצה קבעה אבל היכא דלא קמצו פסולין כ"ע כר"י ס"ל דקמיצה קבעה:

ד"ה וכי תימא מבמה כו' כצ"ל:

בא"ד ואי אפשר לומר כן כדמוכח כו'. ונ"ל ליישב פרש"י דפריך ונילף מבמה ופרש"י דרב ל"ל מ"ש שמאל דמיכשר ב"ב בחזרה דאיתא ליה הכשר ביה"כ זר נמי אנא ידענא דמכשרה ב"ב דהא איתא ליה הכשר בבמה קודם שנתקדש אהרן כו' דהא נמי יש לדקדק למה לא כתב רש"י קודם שנתקדש אהרן דהא לאחר שנתקדש אהרן נמי ילפינן לקמן דזר כשר בבמה אלא ע"כ צ"ל דכוונת רש"י דצריך שיהא דומיא לשמאל דשמאל דאיתא ליה הכשר ביה"כ היינו דוקא שמאל דאי אפשר לו בימין כיון דנטל המחתה בימין ע"כ נטילת הכף בשמאל ה"ה זר הכשירה נמי דוקא בזר והיינו קודם שנתקדש אהרן דהי' הכשירה דוקא בזר מ"ה פרש"י קודם שנתקדש אהרן ופריך וכי תימא מבמה לא ילפינן דעדין לא נבדל אהרן והי' הכשירו דוקא ולאחר שנבדל אהרן זר פוסל אבל שמאל דמצינו הכשירו בשמאל אפילו בשעת דבעינן ימין דוקא כנ"ל ברור דעת רש"י:

בא"ד דדריש איש להכשיר כו' כצ"ל:

ד"ה שהרי יוצא כו' וי"ל דבאיברין ודאי ירדו אבל הדם כו' כצ"ל. פי' דאיברים אם העלן הכהן ע"ג