צאן קדשים פד

העוף כו' קס"ד כו'. כוונות התוספות דקשה דקארי ליה מאי קארי ליה וכי לא ידע המקשן מתני' דקתני מלקה בכ"מ במזבח כשירה לפ"ז הוא מחשבה דלא מינכרה מ"ה כתבו דקס"ד אע"ג דכשיר' כו':

דף ג' ע"א גמרא לשם עולת העוף תרצה כו' כצ"ל:

שם פסח ששחטו לשם אשם כו'. יש לדקדק מחטאת ה"ל למיפרך חטאת ששחטה לשם אשם לירצו דאיכא תרתי שינוי דחטאת נקבה ובת שנתה ויש ליישב:

רש"י ד"ה האי דקא קמיץ לה למרחשת כלומר כו' כצ"ל ד"ה לרבנן דאמרי כו'. ואנן בר' שמעון כו' כצ"ל:

ד"ה ל"ש אמר כו' אי קשיא גבי חטאת כו'. ודוקא מחטאת הקשה רש"י לישנא דמיעבר עבר אבל בעולה לא שייך לשנויי מעבר עבר כיון דמלקה בכ"מ כשר ומיצוי בכ"מ נמי כשר הוי כמחבת ומרחשת דלא אמרינן דעבר כיון דיצא וכשר:

תוס' ד"ה חטאת העוף כו' ממליקה חטאת שמלקה כו' כצ"ל:

פי' כמו דמקשה מעולת העוף בתרתי ממליקה וממיצה כמו כן הוי ליה להקשות מחטאת העוף בתרתי ממליקה ומהיזה אבל דבריהם אינם מובנים לי כיון דכבר היה משני דמלקה בכ"מ כשירה מ"ה לא מקשי תו ממליקה נ"ל:

ד"ה דאי קדשים קלים כו' ס"ד משום כו'. פי' דלא תקשה דקארי ליה מאי קארי ליה וכי לא ידע מתניתין דשחיטתן בכ"מ בעזרה מ"ה כתבו דס"ד כו':

ד"ה ומיעבר היא דעבר כו' דאיכא תרתי שנוי כו'. פי' דחטאת בהמה למעלה ובאצבע וכמ"ש התוספות לעיל ד"ה זריקה כו' וקושיא זו הקשו תוספות ג"כ לעיל בדיבור הזה:

ד"ה אלמא קביעות כו'. אפי' פירש מחבת והביא מרחשת יצא כו'. פי' לפ"ז למה יביא חמשתן דהיינו סלת ומחבת ומרחשת ומאפה דחשיב לתרתי כיון דאי בעי חלות מייתי ואי בעי רקיקים מייתי וכפי' רש"י לקמן דנ"ט ע"א ולפ"ז בארבעתן סגי סלת ומחבת ומאפה או סולת ומרחשת ומאפה דחשיב לתרתי:

בא"ד א"נ כגון דאיכא חדא דמייתי וקאמר כו' כצ"ל, והכי פירושא דבאמת לר"ש יביא או מחבת או מרחשת ואפ"ה הוה חמשה כיון דמסיק התם אליבא דר"ש דמייתי שתי מנחות למאפה חדא של עשר חלות וחדא של עשר רקיקים ומתנה אם מחצה של חלות ורקיקים נדרתי יצטרפו חלות מזה לפי מה שנדרתי ורקיקים מזה לפי מה שנדרתי לנדרי והאחרת תהא נדבה לפ"ז הוי מנחה מאפה נחשב לג' מנחות חצי חלות וחצי רקיקים והשאר נדבה ולפ"ז הוי חמשה סלת מחבת ומאפה או סלת מרחשת מאפה נחשב לג' כנ"ל ברור כונת תוס' ודוק. ומ"ו הב"ז מפרש בע"א וקשה להולמן. ובד"ח נדפס בצדו נ"א ואינו מן הצורך:

ד"ה ל"ש אומר כו' ועוד י"ל דנימא בלאו הכי כו' פי' למ"ד לקמן ד"ח ע"א דמנחה קדושה בלא שמן כי קמיץ חריבה לשם בלולה אע"ג דאמרי בלולה היא לא עבר כלום דמנחה קדושה בלא שמן וכי הדר ונתן לתוכו שמן מעשיה מוכיחים דבלולה היא ואי לא הדר ונתן לתוכו שמן מעשיה מוכיחים דחריבה היא וה"ה איפכא אם קמץ בלולה לשם חריבה כיון דקדושה בלא שמן הוי כמו שקימץ בלולה לשם בלולה ולמ"ד אין מנחה קדושה בלא שמן כי קמיץ חריבה לשם בלולה הוה כאלו קמץ לשם חולין וקיי"ל בכל הזבחים שלא לשמן לשם חולין דכשרה וא"כ חריבה אבל בבלולה לשם חריבה להך מ"ד יש לפקפק ומ"ה כתבו וצ"ע. ובאמת יש קיצור לשון בדבריהם וכ"כ מ"ו הב"ז. ד"ה אמר לשם אשם כו' אמרי דמיעבר עבר ומייתי כו' כצ"ל:

והא דלא הקשו על מאי דפריך עולה לשם חטאת תרצה חטאת לשם עולה תרצה מאי פריך דאכתי אמרי דמיעבר עבר ואפשר לומר דבין זכר לנקבה לא טעי איניש כדמשני לעיל גבי בלולה לשם חריבה:

בא"ד כל עצמה אינה קדושה הס"ד. פי' והוי כמו לשם חולין דכשירה כדלעיל:

ע"ב גמרא לר"ש הכי נמי דאמר רבא חטאת חלב כו' כצ"ל, וכ"ה בס"י וסוגיא דהכא קאי אליבא דרבא. ובד"ח נדפס בצדו כי קאמינא לרבנן ולא ידעתי פירושא דרבנן מאן דכר שמייהו וכ"מ מתוספת ד"ה לרבי שמעון כו'. דלא גרסינן הכא לרבנן:

שם חרבה משום בלולה מאי אמר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ומאי אבל בזבחים כו' כצ"ל. בא"ד שהוא שקר דהא שחיטה אחת כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה לרבנן כו'. נ"ל דדיבור זה ט"ס הוא כאשר כתבתי בפנים:

ד"ה האמר רבא כו' דלא עקר כו' כצ"ל:

בא"ד ולא עלתה כו'. ועיין בזבחים ד"ז ע"א מה שכתבתי שם ד"ה עולות בהדייהו כו'. אלא להכשיר שלא יאמרו דלא חשיבי כאן כחטאת כו' כצ"ל, וכ"ה בס"י והכי פירושו שלא יאמרו דלא חשיבי כאן כחטאת אלא כעולה ונמצאת חטאת שלא לשמה כשירה ומ"ו הב"ז מוחק זה וקשה לשבש כל הגרסאות:

ד"ה מאי אמר ר"ש כו' הא ודאי במנחה מחשב דהא כו' כצ"ל:

ד"ה ולרבא להאי כו' דפסולה הס"ד:

תוס' ד"ה כאן בקומץ כו' דשינוי קודש כשר אפילו במנחה לשם זבח כו'. דברים אלו קשה להולמן כיון דהוה מצי אמר בשינוי קודש כשר משום דזאת תורת המנחה תורה אחת לכל המנחות מהיכי ס"ד לומר אפי' במנחה לשם זבח כשר ועוד דהא ר"ש אמר בפירוש אבל בזבחים אינו כן אפי' זבח לשם זבח אחר פסולה מכ"ש מנחה לשם זבח וצ"ע רב ליישב:

בא"ד ולא מפרש טעמא זה דניחא כו' כצ"ל. פי' טעם זה דמ"ה לא אמרי כרבה משום דקתני בברייתא דריש קמצה שלא לשמה פסול משמע שינוי קודש ורבה משני דבש"ק מכשיר ר"ש משום דתורה א' כו'. מ"ה כתבו דניחא לו כו':

ד"ה לר"ש כו' אבל שינוי קודש לא כתב כו'. אע"ג דתוס' כתבו לעיל ד"ב ע"ב ד"ה מנחת חוטא כו' כיון דכתיב בחטאת היא בגופיה לעכב בש"ק לא הוה דבר הלמד מ"מ לא כתיב בהדיא דלמצוה ילפינן משלמים ותו דהכא קיימינא להכשיר ש"ק בחטאת:

ד"ה לשם חטאת כו' התם רבא אאידך מילתא כו' כצ"ל בא"ד אין זה על חטא דציער מן היין מייתי בס"י כו' כצ"ל וכ"ה ד"ה כאן בקומץ כו'. ושניהם יש ליישב הס"ד. פי' אע"ג דקומץ מנחת מחבת כיון דקומץ לשם מרחשת ולא לשם מנחה מרחשת במנא קא מחשב ורש"י לא גרס לה:

דף ד' ע"א גמרא חטאת טעמא מאי משום כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה מותרה נדבה כו' סוטה והוזלו השעורים הנותר מן המעות יפלו לנדבה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

ד"ה עון כתב כו' אשם הבשר לשם ועורות כו' כצ"ל ד"ה דכתיב בה היא בחטאת שעיר נשיא כתיב חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד שלא לשמו הס"ד ואח"כ ד"ה אשם נאמר בו הוא לאחר כו' הד"א וכצ"ל בא"ד אימוריו שלא לשמו דהא כו' כצ"ל בא"ד בשחיטת זבח פסח הוא ובשעיר נשיא כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה שניתק לרעיה כו' ולכשיסתאב ימכר כו' כצ"ל בא"ד ואם כבר כו' הד"א:

בא"ד אשם עליו דנדבות שופרות לעולה כדפרישית לעיל הס"ד וכצ"ל:

ד"ה לא ניתק כו'. ושחטו סתם לא כו':

ד"ה דאמר קרא הוא בהוייתו יהא ועדיין אשם הוא ולא חזי לאקרוביה לאשם הלכך פסול הוא הס"ד וכצ"ל. ועיין ברש"י במסכת תמורה דף י"ח:

תוס' ד"ה מאי נפקא כו'. ובפרק התכלת משני מדדמי ליה ילפינן לפי שהג"ש כו' כצ"ל בא"ד לדרוש להו לתרוייהו כו' כצ"ל. ועיין בתוספת דיומא ד"ב ע"ב דמתרצו בע"א ד"ה ליגמר עוונו כו'. אע"ג דשמיעת הקול גופה כו' דבריהם קשה להולמן דהא אכתי ס"ד דטעמא דמנחת חוטא דחטאת קרייה רחמנא ולפי טעם זה לא צריך ללמוד ש"ה במה הצד דנמי חטאת קרייה רחמנא כמו שכתבו תוס' לעיל בד"ה חטאת כו' ולפ"ז פריך השתא שפיר ליגמר עונו מעוונו דש"ה נ"ל:

בא"ד דהא דבעיא למימר דלמותרת נדבה הוא דגמירי לא קאי דבפ"ק דשבועות אשכחנא דיליף שעיר דר"ח עון עון הס"ד וכצ"ל. והנה תמיה זו קושית הגמרא דלשם ומשני התם דניחא ליה למילף בצבור ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם עיין שם וכן תמה ב"ה באר שבע על תוספת ולענ"ד דאפ"ה הקשו שפיר וה"פ דע"כ הא דמסיק הכא דג"ש דעון עון למותרה נדבה גמירי לא קאי דאותה נתן לכם לשאת עון העדה בשעיר דר"ח כתיב ובשבועות אשכחנא דילפינן שעיר דר"ח מציץ בג"ש דעון עון וע"כ הא דגמירי ג"ש למותרה נדבה היינו עונו עונו דשמיעת הקול ולפ"ז הקשו דנילף נמי עונו מעונו דשמיעת הקול לענין קרבן עולה ויורד דאין ג"ש למחצה ומנ"ל למידחי התם דניחא למילף כו' כיון דאין ג"ש למחצה כנ"ל ברור ונכון ומ"ו הב"ז נכנס בדרך אחר וקשה להולמו:

ד"ה חטאת טעמא כו'. דזבחים אם אינן מרצין למה הן כו' כצ"ל בא"ד שהביאה חטאתה כו' כצ"ל:

בא"ד ועוד י"ל דהוא דחטאת כו' כצ"ל ד"ה לאחר הקטרת כו' אשם אשם לה' דריש כו' כצ"ל בא"ד כי כחטאת האשם כו' כצ"ל בא"ד נראה דאסמכתא בעלמא הס"ד. ול"נ דלאו אסמכתא היא דבמסכת זבחים די"ב ע"ב פריך לעולא באשם נמי תרי הוא כתיב והניח בקושיא וע"כ ליכא למימר דסבר האי הוא דכתב בפ' צו קדש קדשים הוא או האי הוא דפ' ויקרא אשם אשם וגו' כמו