צאן קדשים פג

להכי פירושו דגירסת התוספת בסוגיא דרמי ב"ח כגירסא שלפנינו ולפ"ז ללשון ראשון דרמי ב"ח דקדשי במה קטנה אע"פ ששחטן בבמה קטנה דאם הקריבו בבמה גדולה כל דין במה גדולה נוהג בהן אפי' לכתחילה וע"כ מיבעיא לר"י בלא משלה דבמשלה פשיטא דיעלו בשלמא לגירסת רש"י במילתא דרמי ב"ח ללשון ראשון דקשיא ששחטן בבמה קטנה והכניסה אין דין במה גדולה נוהג בהן מיבעיא לר"י במשלה בהן האור אי נמי אין דין במה גדולה נוהג בהן ויעלו אבל לגירסת התוס' ע"כ מיבעיא לר"י בלא משלה ומדמה לשחיטת דרום ובלא משלה כ"ע ל"פ כשם שאם עלו לא ירדו כך אם ירדו לא יעלו ואפ"ה מיבעיא לר"י ולפ"ז היאך קאמר מילתא דפשיטא לרבה ולר"י מיבעי לר"י הא מילתא דפשיטא לכ"ע היא דלא יעלו מ"ה כתבו וצריך לומר הא דקאמר מילתא דפשיט כו' היינו לא"ד פי' לא"ד דרמי ב"ח כגירסא שלפנינו דקדשי במה קטנה אע"ג דקרבינהו בבמה גדולה אין דין במה גדולה נוהג בהן ומיבעיא ליה לר"י היכא דמשלה בהן האור אי דין במה גדולה נוהג בהן אי לאו ולפ"ז שפיר קאמר מילתא דפשיטא לרבה ור"י במשלה בהן האור דפליגי בהכי מיבעיא לר"י כנ"ל ברור ודוק היטיב ומ"ו הב"ז מפרש בע"א ודבריו אינם מובנים לי. אבל הא קשיא לי לפירוש התוספות דמיבעיא לר"י אי שחיטת חוץ הוה כמו שחיטת דרום או כיון ששחטה בהיתר בחוץ שלכך הקדישה לא הוה כמו שחיטת דרום לפ"ז היאך קאמר מילתא דפשיטא לרבה ולר"י מיבעיא ליה לר"י דלמא מיפשט פשיטא נמי לר"י דשחיטת דרום אע"ג דמשלה האור דלא יעלו כרבה רק מיבעיא ליה אי שחיטת חוץ הוה כמו שחיטת דרום או לאו וצ"ע ליישב:

ע"ב רש"י ד"ה תורת כו' פיגול והא דאיצטרך כו' הד"א:

בא"ד במה קטנה בזמן כו' כצ"ל:

בא"ד וטמא נמי בההיא כו'. וכתב מ"ו הב"ז דבתיבת טמא נכלל ג"כ שלא יהא הכהן או הזר העובד בבמה טמא ואם עבד בטומאה חילל וכדאיתא לעיל דט"ז כו' עכ"ל. ובאמת צדקו דבריו דמשמע לעיל הכי אבל על עיקרא דדינא קשיא לי כיון דטמא איתרבאי בבמה מהאי קרא תורה אחת לכל השלמים ובהאי קרא לא כתיב אלא אכילת טומאה או טומאת בשר או טומאת הגוף ומנ"ל לרבות שאם עבד בטומאה בבמה שחילל והא דקתני במתני' אבל נותר והזמן וטמא שווין היינו לענין אכילה כמו שפרש"י והנפש אשר תאכל כתיב וצ"ע:

הדרן עלך פרת חטאת וסליקא לה מסכת זבחים ""תי זקוף מך כמוני. "חזקני ואמצני:

לגמור כל סדר קדשים. "יתן לי בינה להבין ולהשכיל עם כל הפירושים:

"יעלת חן על לומדיה חכמי חדשים:

מסכת זבחים החלתי וגמרתי בעזרתו עם כל החדושים. יהי רצון שיהא חשוב ומקובל לפניו כאלו הקרבתי קרבן על גבי אישים:

עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר כל המנחות פרק ראשון דף ב' ע"א רש"י ד"ה כל המנחות כו' והביא וקומצה כו' כצ"ל:

ד"ה או שלא כו' קמ"ל דאף בגמר דבריו כו' כצ"ל. וכ"מ ברש"י במסכת פסחים ד"ע ע"א ד"ה אלא לאו כו'. פי' וכיון דאף בגמר דבריו אדם נתפס דהיינו בכל דבריו ולא הדר ביה ואתרווייהו מיכוין:

ד"ה ואסור כו'. אסור לתת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה כל המנחות כו'. ושאר זבחים כו' כצ"ל:

בא"ד בריה דר' חייא הוא דאתיבא כו' כצ"ל:

בא"ד כחטאת כו' ולעכב כו' כצ"ל:

בא"ד ופירש בקונטרס דמתוך דעוף לא כתיב בההוא קרא לא משמע ליה מההיא הקישא אלא קרבנות בהמה כו' כצ"ל:

בא"ד שכן טעונים כלים כו'. וליכא למימר מנחות תוכיח דלא קבע להם כלי משום דאיכא למיפרך מה למנחה שטעונה הגשה ותנופה וקידוש קומץ וכלי שרת וכ"כ תוספת במסכת זבחים דס"ה ע"א ד"ה עוף כו':

בא"ד גמרא חוץ מן הפסח כו'. פירוש באותו סוגיא דקאמר התם חוץ מן הפסח:

בא"ד בפרק קמא דחולין יש לפרש כו' כצ"ל:

בא"ד לאו אפרו של אהרן כו' כ"צל:

בא"ד אלא אחטאת בהמה כו' כצ"ל בא"ד ומיהו בזה י"ל כו'. פי' קושיא שניה דל"ל משלו אבל קושיא ראשונה דהיינו למד מן הלמד במקומה עומד':

בא"ד והשתא ניחא דלא הית' היקישא כו'. פי' ואיצטרך נמי משלו ולא משל מעשר לענין שאר חטאת ולא לענין פר של אהרן וכל זה אליבא דר"ע אבל קושית רש"י עדיין במקומה עומדת כמשפט ל"ל דילפי' מהיקישא דזאת תורת בא"ד ומתוך כך ניחא לי דלא הוה כו' כצ"ל. פי' שמתוך זה מתורץ נמי קושית רש"י דאיצטרך כמשפט דס"ד דלא ילפי' מהיקישא דוהקריבו אתי לחלק נ"ל:

בא"ד בהקומץ רבה גבי שבע הזאות כו' כצ"ל:

ד"ה קרי ליה גדר כו' טוב מזה ומזה שאינו נודב כל כו'. פי' דבנדרים ד"ט מסקינן דפליגי נמי בנדב וס"ל טוב מזה ומזה שאינו נודב:

ע"ב גמרא לשום מחבת חריבה כו' כצ"ל:

שם מכדי מחשבה דפסלה רחמנא כו' כצ"ל:

שם סברא היא ור"ש דריש כו' כצ"ל:

שם למטה הוה עבוד לה והזאה היה עביד לה אמרי כו' כצ"ל רש"י ד"ה ונדבה מישרי כו', והכתיב אם זבח שלמים כו' ובריש זבחים פי' רש"י בע"א דילפינן מלא יחשב ואפשר דכונת רש"י דתרוייהו ילפי' דמאם זבח שלמים לא שמעי' אלא דאסור לשנויי בשינוי בעלים כדאמרי' התם ד"ז ע"א ומלא יחשב ילפי' נמי שינוי קודש דאסור לשנויי בש"ק כנ"ל. ומ"ו הב"ז כתב דדברי רש"י שבכאן נראים יותר כו'. אבל כאשר כתבתי נכון דברי שניהם:

ד"ה הניחא לרב כו' אחריתי כמתניתין כו' כצ"ל:

בא"ד דמתני' איירי דאידכר כו' כצ"ל:

ד"ה וכי תימא כו' לקמן אליבא דר"ש כו' כצ"ל:

ד"ה כאן בשינוי קודש כו' ר"ש עלו כו' כצ"ל:

ד"ה ואי נמי כו'. לא בקומץ מנחת מחבת או מרחשת לשם זבח ולקמן כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

בא"ד לאקשויי ממתני' כו' כצ"ל:

בא"ד דמצי לאקשויי מלשמן כו' כצ"ל ד"ה קדש קדשים כו'. טעמא דפסח וחטאת ולקמן מפרש טעמא דמנחה הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אבל מחשבה כו'. לא הוי מחשבה והך מחשבה כו' כצ"ל:

ד"ה עולת העוף כו' קדשי קדשים ופריך אי הכי כיון דמחשבה הגלויה כו' כצ"ל הד"א וכ"ה בס"י:

בא"ד דלא עלתה הס"ד ואח"כ ד"ה מלקה לחטאת כו' כצ"ל. ובד"ח נדפס לשני דיבורים:

תוס' ד"ה שחיטה אחת כו'. לא איצטרך לפלוגי כו'. פי' לקמן ד"יב במתני' דקתני דבהילוך פוסל שלא לשמה ולא פליג ר"ש משום דלא איצטרך דחד טעמא איתא להו דעבודה שאפשר לבטלה היא במנחות כמו בזבח:

בא"ד אבל תימא קצת כו' ותימא זו אינו מובן לי בשלמא הילוך אפשר לבטלה לגמרי אבל קבלה אע"ג דאפשר לבטלה בכלי עכ"פ אי אפשר לבטלה לגמרי דצריך לקבל ביד ובימין דוקא מ"ה לא פליג ר"ש נ"ל:

ד"ה זריקה אחד כו' וחטאת בימין ואפי' לר"ש דמכשיר בפרק שני דזבחים קבלת חטאת בשמאל מ"מ נתינה בעי ימין כדאמרי' לקמן בפירקן כו' כצ"ל. פי' ואשם בין קבלתו בין זריקתו אף בשמאל:

ד"ה ממנחת חוטא כו' ביה הוא בגופיה כו' כצ"ל:

בא"ד בריה דר' חייא אתי כו' כצ"ל:

בא"ד וילפינן מנחה משלמי כו'. פי' כמו אשם והא דקאמר מנחת נדבה ה"ה כאשם למימרא דלא הוה כחטאת לפסול שלא לשמה וכ"כ תוס' במסכת זבחים די"א ע"א ד"ה מנחת חוטא כו':

ד"ה מכדי מחשבה כו' דכחטאת וכאשם כו' כצ"ל בא"ד שיש חילוק כדמפרש טעמא כו'. פי' ובשינוי בעלים אין מעשיו מוכיחים:

ד"ה עולת