צאן קדשים פב

איירי התם ר"ש כו' כצ"ל:

בא"ד מפסח דפסח נמי כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא רואה שאמרו כל שהוא רואה ואין דבר מפסיק בינו לבינו כצ"ל וכ"ה בס"י:

שם עומד ע"ג הנחל ורואה בתוך הנחל ואינו רואה כו' כצ"ל. ולפי הגירסא שלפנינו היינו בעיא דר"פ:

רש"י ד"ה בן פורת כו' באוהל יוסף וגו' ובתר הכי ויטש משכן כו' כצ"ל ד"ה בין השנואים שלו קדשיו כו' כצ"ל:

ד"ה ואיבעית אימא כו' אחר אשר שהוכתו כו' כצ"ל:

בא"ד בראש השנה בעשור לחודש היה דבר ה' כו' כצ"ל:

בא"ד וכי אמרת דשנות כבוש וחילוק י"ד היו ומדלית בהו כו' כצ"ל:

ד"ה חרבה נוב כו' שאול הס"ד:

ד"ה בקרית יערים כו' לסוף ו' חדשים כו' כצ"ל בא"ד יד ה' על כו' כצ"ל:

ד"ה ה"ג עשרה כו' ולא יסף עוד שמואל להראות אל שאול כו' כצ"ל:

ד"ה ושבע שמלך דוד כו' עיין בח"א דמפרש דברי רש"י באר הטיב:

דף קי"ט ע"א רש"י ד"ה דכתיב והימים כו' ל"ג שנה שמלך על כל ישראל וז' שנים מלך בחברון הרי נ"ג כו' כצ"ל:

ד"ה מנה"מ כו' משחרבו הס"ד:

ד"ה למה חלקן כו' לכם איש כל הישר כו' הד"א:

ד"ה א"ה כו' לאוכלו שם הס"ד. ואח"כ ד"ה שם כו' שם ובארון כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה וכיון דארון כו' כ' שנה בעיר דוד כו' כצ"ל ד"ה מני הך כו' ישראל ולא היה כו' כצ"ל:

ד"ה זו וזו שילה כו' הותר כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה באו לנוב וגבעון כו' בבאו לגלגל לא הוזכר כו' כצ"ל. בא"ד ותימא דהא כו'. פי' לפרש"י דמפרש טעמא דמ"ה לא הוזכר מ"ש בגלגל משום שלא נהגו כו' משמע דבנוב וגבעון לא שייך האי טעמא גרסי' מ"ש בכל ערי ישראל ותימא כו':

בא"ד בנוב וגבעון דלא קרבו כו' כצ"ל בא"ד כיון דבנוב וגבעון נאכל בכל כו' כצ"ל. ונ"ל ליישב קושיא זו בע"א דהתם אתי לאשמעי' אפי' במעשר שגדל לפני הבית דאינו נאכל בכל ערי ישראל דהוזקק להבאת מקום כמו שכתבו תוס' לעיל ד"ס ע"ב ובמס' מכות די"ט ע"א אפ"ה יצאו בהו בפסח ומ"ה איצטריך דר"א כיון דאמר ר"א אפי' נטמא בפני בית פודין אותו ואוכלין בכ"מ ה"ה אם לא נפדה וכ"פ רש"י שם בהדיא בדברי ר"א:

בא"ד בכל ערי ישראל במעשר שני כו' כצ"ל:

בא"ד עיקר מצותה קמיצה והקטרה כו' כצ"ל ד"ה זו וזו שילה כו' ועוד כתב בשמואל כו' הא דהוצרכו לועוד משום דמהוכחה ראשונה אפשר לומר דילמא לא דייק בין מחברון ובחברון כמו שכתבו תוספת לעיל אליבא דר"י דקי"ז ע"ב מ"ה כתבו ועוד הוכחא אחריתא:

ע"ב גמרא נחלה דפלגו התם כו' כצ"ל:

שם מחיצה לדמי' דכתיב והיתה כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ואליהם תאמר כו' כצ"ל:

ד"ה ושחט והעלה אחד שחט והעלה הוא ואחד שחט כו' כצ"ל. פי' דע"כ משמע הכי דדומיא דרישא קתני ביש בהן כרת ושם אין חילוק בין שחיטה להעלאה דבשניהם כרת ה"ה בסיפא שאין בהן כרת משמע דבהעלאה נמי אין בה כרת:

ד"ה לפני ה' וסמך לרצונו כו' ידו הס"ד:

ד"ה נראה בעיני כו' במס' סוטה ובמנחות הס"ד וכצ"ל. ועיין במנחות די"ט ולעיל דס"ג:

ד"ה זבחים וזבחו זבחי שלמים כו' כצ"ל:

ד"ה לא שנו כו' גירסת רש"י בסוגיא זו הכי אמר רמי ב"ח ל"ש אלא בקדשי במה גדולה והקריבו בבמה גדולה אבל קדשי במה קטנה והכניסן והקריבן בגדולה אין חיצוי מותיב רבה חזה ושוק תרומה לחמי תודה נוהגים בבמה גדולה ואין נוהגין בבמה קטנה משמע דוקא בבמה קטנה אינו נוהגים אבל בבמה גדולה נוהגין אפילו קדשי במה קטנה ומשני אימא נוהגים במה גדולה ואין נוהגים בקדשי במה קטנה אפי' בבמה גדולה כך היא גירסת רש"י ד"ה אבל קדשים ששחטן בבמה כו' כצ"ל:

ד"ה ל"ש דיש חיצוי כו' הלכך אפי' קדשי גדולה והקריבן בגדולה כו' כצ"ל. וגירסת רש"י בא"ד הכי הוא ולפי גירסא זו גרסי' נמי בא"ד מותיב רבא חזה ושוק כו' ומשני אימא נוהגים בזמן במה גדולה ואין נוהגים בזמן במה קטנה אפי' בבמה גדולה:

תוס' ד"ה ואליהם כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה הקדישן בשעת כו' למיתני פטור מכלום בדבר כו' כצ"ל:

בא"ד פטור מכלום כו' כצ"ל. פי' דישרות הקריבו ולא חובות כדלעיל אבל תמיה לי דהא איכא לאו בהדיא לא תעשון ככל אשר וגו' כדלעיל וצ"ע:

בא"ד בבמה גדולה והכניסה בפנים כו' כצ"ל:

ד"ה אין מנחה כו' וכולהו נהגו כו' כצ"ל:

דף ק"כ ע"א גמרא ואיבעיא להו ירדו מהו שיעלו כו'. כתב מ"ו הב"ז נראה דהיא היה גירסת הרמב"ם ומ"ה פסק בפ"ג מה' פ"ה בשחיטת דרום דאם עלו לא ירדו ופלוגתא דרבה ור"י במס' מעילה באם ירדו מהו שיעלו וקאמר אליבא דר"י כ"ע לא פליגי דלא יעלו ובזה שקטה תמיהת הכ"מ על הרמב"ם שם עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לי חדא מה שכתב דפלוגתא במס' מעילה באם ירדו מהו שיעלו זה אינו אף דהרמב"ם גורס הכא ירדו מהו שיעלו כגירסת התוספות מ"מ במעילה פליגי באם עלו מהו שירדו וכ"מ מתוס' ד"ה בעי רב אדא כו' ועוד דלו יהיה כדבריו דפליגי התם באם ירדו מהו שיעלו עדיין קושית הכ"מ במקומה עומד כיון דאמרי' התם דאליבא דר"י כ"ע ל"פ דלא יעלו ע"כ צ"ל דאליבא דר"י שחיטת דרום היה כמו שחיטת לילה לר"י והרמב"ם פסק שם בשחיטת לילה כר"י דירדו ובשחיטת דרום פסק דלא ירדו ודבריו סותרים זא"ז וע"ש במעילה ד"ג וע"ש בכ"מ:

שם רב ושמואל רב אמר כשרה ושמואל אמר פסולה כצ"ל לגי' רש"י:

שם בבמה גדולה אמרה תורה לן ישרף ופיגול ישרף כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב שהוא טעות מפורסם ולא ידעתי למה ומפי' רש"י ד"ה מפגל כו' משמע כגירסא שלפנינו:

רש"י ד"ה שהכניסה כו' לאחר ששחטה בחוץ כו'. והא דדחק רש"י לפרש דמיירי שהכניסה לאחר ששחטה בחוץ אפשר לומר משום דקתני סתמא ופליגי דר"א ומשמע דשתי לישנות דרמי ב"ח פליגי מדר"א כדמפרש רש"י לקמן מ"ה מפרש רש"י דמיירי אפי' הכניסה אחר שחיטה כל דין במה גדולה נוהג בהם ופליגי אלישנא קמא דרמי ב"ח נמי ועוד נ"ל דהוכרח רש"י לזה כיון דבעיא דר"ז קאי אליבא דר"א וקאמר דהיינו פלוגתא דרבה ור"י ופלוגתא דרבה ור"י באם עלו אחר ששחטה בדרום מהו שיעלו בגירסת רש"י ואי מיירי הכא שהכניסה חיה היאך ס"ד דתליא בפלוגתא דרבה ור"י בשלמא לר"י מוכח שפיר מה התם דעשה מעשה בפסול ששחטה בדרום אפ"ה ס"ל דאמרינן קלט מכ"ש הכא דלא עשה מעשה רק שהקדישן לבמה קטנה מכ"ש דאמרינן קלט אם הכניסה חיה לפנים וכל דין במה גדולה נוהג בהן אלא רבה בשלמא התם עשה מעשה בפסול מ"ה לא אמרינן קלט אבל הכא מודה אפי' הוה מחיצה כמו מזבח אמרינן קלט מ"ה מפרש רש"י דהכא נמי מיירי שעשה מעשה ושחטה בחוץ ודחה דלמא אפ"ה מודה רבה דאמרינן קלט גבי מחיצה דלא דמי למזבח נ"ל:

ד"ה מועלין בהן כו' במסכת מעילה וה"ג במס' מעילה וה"נ גרסי' הכי לאו היינו כו' מועלין בה ולא אמרינן כמאן דחנקנין דמי והוי ליה כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה כדתני' במסכת מעילה ואיבעיא להו עלו כו' כצ"ל. אבל תמיה לי לגירסא זו דהיאך ס"ד דהיינו פלוגתא דרבה ור"י בשלמא לרבה מוכח שפיר מה התם לא אמרינן קלוט היכא דעלו מכ"ש הכא דהוציאה לחוץ אח"כ דהוי כמו ירדו כ"ש דלא אמרי' קלוט אלא ר"י בשלמא התם אמרינן כיון דעלו דקלוט אבל הכא כיון דהדור הדר הוי כמו ירדו ולמה דחו בדר"י משום דתרי מקומות נינהו אפילו בחד מקום כיון דירד מודה ר"י דלא אמרי' קלוט וצ"ע רב ליישב סוגיא זו לגירסת רש"י:

ד"ה דלא חזו כו' עולה והנהו לאו כו' כצ"ל:

ד"ה במדבר בסיני הס"ד וכצ"ל:

ד"ה קרן כו' קדשים הס"ד. ואח"כ ד"ה כיור וכנו במזבח של משכן כתיב כיור ובין אהל מועד ובין המזבח כתיב הס"ד וכצ"ל:

ד"ה מה יוצא כו' אף לן כשר ומעתה כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה בעי רב אדא כו' ואיבעיא להו עלו מהו שירדו כו' כצ"ל בא"ד והכא מיירי בהכניסה חיה כו' פי' בין ר"א ובין בעי' דר"ז מיירי שהכניסה חיה דלא כרש"י וע"כ צ"ל דכוונת התוס' דבעיא דר"ז היינו שהכניסה חיה ושחטה בפנים ואח"כ הוציאה לחוץ אי אמרינן קלוטה או לא ומ"ה שפיר קאמר דהיינו פלוגתא דרבה ור"י דפליגי במשלה בהן האור דלר"י מהני משלה בהן האור דאמרינן קלע ויעלה ה"ה הכא כיון ששחטה בפנים הוי כמו משלה בהן האור אמרינן נמי קלט ולרבה דלא מהני משלה בהן האור ולא יעלו ה"ה הכא אבל אי אמרינן דבעי' דר"ז בהכניסה חיה והוציאה חיה היאך ס"ד דהיינו פלוגתא דרבה ור"י דילמא הא דקאמר ר"י דיעלו משום דמשלה בהן האור וקלטה המזבח כנ"ל ברור:

בא"ד ולפי גירסא זו גרסי' בסמוך כו'. פי' דלגירסא זו דרבה ור"י פליגי באם ירדו מהו שיעלו וקאמר מילתא דפשיטא לרבה ור"י מיבעיא ליה לר"י ע"כ הגירסא באיבעיא דר"י נמי וירדו מהו שיעלו:

בא"ד בדרום או שמא כיון כו' כצ"ל:

בא"ד וללשון ראשון דמיבעיא ליה כו' כצ"ל, ולא גרסי' אבל ללשון ראשון וכ"ה הגירסא בכל הספרים. פי' ללשון ראשון דרמי ב"ח