צאן קדשים פא

בקיום העולה אע"ג דחיה כמו שכתבו תוספת לעיל אבל לא בדדמי לך למחוסר אבר ועיין בתוספת במסכת ע"א ד"ו דמתרצו קושיא זו בע"א:

ד"ה ודילמא נח כו' וסוגיא זו כמ"ד כו' כצ"ל. ודבריהם אינה מובנים לי מי הכריחם לזה דלא היה בכח ובריאות כיון דהשתא קאי הסוגיא כמ"ד טרפה חיה ומ"ה חיה נח כ"כ. ובתוספת דע"א שם ניחא עיין שם ואפשר דאזלו לשיטת' דכתבו לעיל אע"ג דטרפה חיה אינו חיות גמורה לקיום העולם מ"ה כתבו דלא היה בכח ובריאות נ"ל:

בא"ד וקשה דבריש א"ט כו'. פי' דשם פריך על ר"י דס"ל דניקב המרה טרפה מאיוב דכתיב ישפך לארץ מרירתי ועדיין איוב קיים וע"כ פריך למ"ד טרפה אינו חיה דלמ"ד טרפה חיה לא קשיא מאיוב אע"ג דהיה קיים אפ"ה טרפה אלא ע"כ למ"ד טרפה אינה חיה אין לחלק בין אדם לבהמה והנה מ"ו הב"ז מתמי' על הכ"מ מה שכתב בפי"ג מה' גירושין דשם כתב המג"מ דהא דתני במתניתין במסכת יבמות מעשה בא' ששלשלוהו לים ולא עלתה בידו אלא רגלו ואמרו חכמים מן הארכובה ולמעלה תנשא כתב המג"מ דהרמב"ן והרשב"א לא התירוהו אלא לאחר י"ב חדש שטרפה אינה חיה י"ב חודש ועל זה כתב הכ"מ יש לגמגם ממ"ש בפ' א"ט דאדם טרפה חי יותר מי"ב חדש וע"ז כתב מ"ו הב"ז ישתקע הדבר ולא יאמר דכ"ע מודו שאדם טרפה גמור אינו חי יותר מי"ב חדש כמו בהמה ע"כ. ואני אומר דלא ישתקע דבאמת בטרפה גמורה אדם ובהמה שוין כמו מעשה דעינבל באחד שנפחתה גולגלתו שם במסכת חולין דנ"ז ע"ב ושאר טריפות דלכ"ע טרפה גמורה היא אבל בנחתכו רגליו מן הארכובה ולמעלה כיון דר"ש ס"ל דיכולה היא ליכוות ולחיות וכשרה כדאמרינן בחולין דמ"ב שפיר יש לחלק בין אדם לבהמה דאדם דאית ליה מזלא יכולה ליכוות ולחיות ועיין שם בחולין כנ"ל:

ע"ב גמרא הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה דאמר מר כו' יתרו הס"ד:

ד"ה אמרה רחב ימחול לי בשביל כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ה"ג כמאן כו' ראשונה הס"ד:

ד"ה כתוב אחד כו' ושנויה היא בתורת כהנים כו' כצ"ל:

בא"ד שנויה הא כיצד כו' בשש מאות רבי אומר כו' שש מאות ראב"ש אומר כו' בענין ומה מפורש בענין ויתן דוד כו' הבקר לעולה המורינים כו' שקלים חמשים דכתיב ויאמר ארונה וגו' והכי פירושו כו' במקום אחר ויתן דוד כו' חמשים זהב משקל שש מאות כו' שש מאות זהב אלמא מודה ר"א כו' כדברי ארונה הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה מטה של כו' ובד"ח נדפס נ"א ואינה נכונה:

ד"ה שער נקנור כו' היא שער המזרח הס"ד וכצ"ל:

תוספות ד"ה גבה חמשים כו' וקשה דפ' שור שנגח כו' פי' דכאן משמע די"ב שקלי כסף בשקל של זהב ומ"ה חמשים שקלי זהב הוי שש מאות שקלי כסף ובפ' שור שנגח משמע כו' ושמעתי דאיתא בספר דרוש החכמים שחיבר אדם גדול מושלם בכל החכמות שכתב בשם התוספת שהזהב י"ב פעמים ביוקר מכסף ר"ל ליטרא כסף וליטרא זהב הליטרא זהב י"ב פעמים שוויו ממשקל כסף ואומר כי הכסף הוא תולדות הלבנה והזהב הוא תולדות החמה וכל מה שמקפת הלבנה בגלגלה בי"ב חדשים מקפת החמה בפעם א' נמצא ממהרת הלבנה תולדותיה הכסף י"ב פעמים מן החמה כי החמה פעם א' ואף לפי דקדוק החשבון הוא יותר מי"ב פעמים שצריכה לרדוף אחר החמה כדי להגיע לאחת החמה כי מה שהולכת הלבנה בחדשה הולכת אחר החמה שהלכה קצת כדאיתא בקידוש החדש והכלל שסובבת י"ג פעמים טרם שהחמה יקיף פעם א' נמצא שהזהב ביוקר י"ב או י"ג פעמים לפי ענין מציאותו ותולדותיו וכתב דכל מלכות דלא ידע זה אינו נצלח למלוכה עכ"ל:

דף קי"ז ע"א רש"י ד"ה מחניהם כו' נפש אלא ודאי כו' הד"א:

ד"ה אלא מאי כו' עם הזבין אם כן כו' הד"א:

ד"ה ושמתי לך כו' שנה הס"ד ד"ה לך מקום כו' נקלט הס"ד:

ד"ה מכאן אמרו בן לוי אע"פ שהיה דר כו' כצ"ל:

ד"ה כל הנידור כו' אלא בקטנה קאמר דקרבו כו' כצ"ל בא"ד לרבי מאיר מנחות ונזירות כו' הד"א ד"ה כל שהציבור כו' לאשמועינן כו' כצ"ל:

בא"ד יש חילוק וזהו חילוקו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אימא בכל כו' בפרק קדשי קדשים דאמרינן בשני כו' כצ"ל בא"ד והשתא אמאי לא משני כו' וכאן התירוץ חסר ועיין לעיל דס"א ע"ב ד"ה אע"פ כו' ובמנחות דצ"ה ע"א ד"ה מר אמר כו' ותמצא תירוצם:

ד"ה פילכי קלטתו כו' בנחמיה כו' עיין בנחמיה סי' ג' פסוק י"ז:

ד"ה רבי שמעון כו' וא"כ ביום הכיפורים לא קרבו צבור באהל מועד שבגלגל ובנוב וגבעון לא פרים ולא שעירים כי אם דומיא דתמידים כו' כצ"ל. פי' שהרי אילו ואיל העם הנאמר באחרי מות וכל הנאמר בחומש הפקודים היו עולות ואת הכל הקריבו לבד משעירים ופר כ"ג ושעיר לחטאת:

בא"ד ומפרש בפ' שני כו' כצ"ל בא"ד שהיה שם ולר' יהודא כו' כצ"ל:

בא"ד חובות בבמה גדולה כו' כצ"ל בא"ד ולא דייק בין מחברון כו'. פירוש דלר"י דאבשלום הקריב ולא בחברון והלך לחברון להביא כבשים טובים א"כ קשה קושית הגמרא מחברון מ"ל מ"ה כתבו דר"י לא דייק כו' בא"ד א"כ אבשלום כו' ועיין בתוס' לקמן ד"ה מחלוקת בעולה כו' דהניחו בתימא ועיין בתוס' דתמורה ד"ד ע"ב ד"ה סמי מכאן כו' דמתרצו בע"א:

בא"ד דמגילה דקתני אין בין כו' כצ"ל:

בא"ד תני האי כללא כו' פי' האי כל הנידר ונידב דקתני במתני':

בא"ד מי נפקא מנחה כו'. פי' אפי' את"ל דנזירות נפקא מכלל נידר ונידב וס"ל קר"ש דחובות נינהו ור"מ סמך אח"כ מה שלמים כו' אבל מנחה מי נפקא מכלל נידר ונידב וא"כ קרבו והכא משמע דקאי אדרבנן דלעיל וממעט אפילו מנחה בא"ד וכל שאין נידר ונידב ואע"פ שקרב בבמה גדולה אין קרב כו' כצ"ל:

בא"ד אבל מודה ר"ש דיש נידר כו' כצ"ל בא"ד דשפיר מישתמע מלישנא דכל נידר ונידב כו' כצ"ל. פי' בשלמא התם במתני' דקתני ברישא דיש חילוק בין במה גדולה לקטנה פסחים וחובות מפרש בסיפא דיש ששוותה הגדולה והקטנה וקאי כל אתרוייהו אגדולה וקטנה אבל ר' מאיר דלא איירי כלל בבמה גדולה כ"א בקטנה וקתני כללא כל הנידר והנידב ע"כ קאי כללא לרבוי' אף אמנחות ונזירים שהם נמי נדרים ונדבות וקרבו בבמה קטנה נ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה מנחות ונזירות כו' קרבנותיו חובה עליו כו' כצ"ל:

ד"ה אין מנחה כו' מנחות דכתיב למען כו' כצ"ל:

בא"ד היינו בשעת היתר שלה כו' כצ"ל בא"ד וזבחו זבחי שלמים כו' כצ"ל:

ד"ה נזירת חובה כו' התנדב אלו הקרבנות כו' כצ"ל:

ד"ה ואין נוהגים כו' בבמה הס"ד:

תוס' ד"ה ורבנן מנחות כו' ותימא דבמתני' תנן רבי יהודא כו' כצ"ל בא"ד כאן וכאן לא קרבו כו'. פי' בין בבמה גדולה בין בבמה קטנה:

בא"ד קרבי בבמות צבור דמהיכא כו' כנ"ל:

ד"ה ואין נוהגין כו' ואין תנופה והגשה בה כו'. פי' דת"ק דר"י דקחשיב מה בין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון ומתן סביב ותנופה והגשה ותו לא משמע דמנחה איתא אפילו בבמת יחיד אע"ג דתנופה והגשה דמנחה ליכא בבמת יחיד א"כ הנך נמי:

בא"ד ותרומת לחמי תודה עיקר כו' כצ"ל:

ד"ה מחלוקת בעולה כו' ותימא דמ"ד כו'. ועיין בתוספת דתמורה די"ד ע"ב ד"ה סמי כו' דמתרצו תמיה זו:

דף קי"ח ע"א גמרא הקבוע להן זמן ותתרגם מתניתך כו'. כן הוא גירסת מ"ו הב"ז והשאר מוחק וכ"ה גרסת רש"י ותוספת. ובס"י גרסי' הכי וחובות הקבוע להן זמן א"ל דאמר לך מני ר"ש דאמר אף צבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות הקבוע להן זמן א"ל יחיד חובות שקבוע להן זמן מנ"ל א"ל אסמיי' א"ל לא תסמיי' ותתרגם מתניתך בעולת חובה דאיכא עולת ראיה דאי חטאת חובה יחיד דקבוע ליה זמן מי איכא כו' כצ"ל והכי פירושא מדקתני אין בין משמע דמשכחת בבמת יחיד חובות יחיד הקבוע להן זמן וקאמר דלא קרבו בבמת יחיד ופריך ומי משכחת ביחיד חובות הקבוע לה זמן א"ל לפ"ז אסמיי' וחובות הקבוע להן זמן א"ל לא תסמיי' ותתרגם מתניתך בעולת ראיה דהוי חובות יחיד הקבוע להן זמן אבל בחטאת לא מצינו ביחיד דקבוע ליה זמן:

רש"י ד"ה להכשיר את הזר לעבודת במה הס"ד. ואח"כ ד"ה זר מוזרק הכהן כו' כצ"ל:

ד"ה חכמים היינו כו' וציבור קרבו נמי חובות דהא מאיש כו' כצ"ל:

ד"ה קרבו נסכים כו' בלא נסכים קאמרו דקרבי בבמה גדולה דבמדבר לא קרבו כו' כצ"ל:

בא"ד וכן בגלגל ובשתי הבמות כו' כצ"ל. ד"ה פשיטא כו' פסח הס"ד:

ד"ה ערל שנטמא כו' דטמאי מתים היו בהם כו' כצ"ל:

בא"ד להזאה רביעי חמישי כו' כצ"ל. ד"ה בעולה כו' קרבו בה וחטאת כו' הד"א וכצ"ל:

ד"ה ויטש משכן כו' באדם ש"מ דאיקרי אהל הס"ד וכצ"ל:

תוס' ד"ה ותתרגם מתניתך כו' שבזה לא הקריבו כו' אע"ג דלא