צאן קדשים עט

תוס' ד"ה חוץ ממקום כו'. וכי מדאורייתא בעי בדיקה דאיצטרך קרא לפוטרה וי"ל כיון דמדאורייתא אסור לשורפה במקום טומאה דבעינן שחיטה כו' כצ"ל וכ"ה בס"י:

פי' בשלמא דמקום הבדוק מדאורייתא סד"א ממקום שאינה בדוק לחייב משום שחוטי חוץ כיון דלא נעשית כמצותה מ"ה איצטרך קרא ואל פתח אהל מועד וגו' אבל כיון דמקום בדוק לאו דאורייתא א"כ בכל מקום מקומה של פרה מהיכא תיתי לחייב בחוץ כיון שנעשה כמצוותה ומתרצו כיון דאסור מדאורייתא לשורפו במקום טומאה ס"ד דבעי נמי מקום בדוק מ"ה איצטרך קרא והגירסא שלפנינו מגומגם:

בא"ד דיכול לשנותן דאין כו' כצ"ל. פי' דכ"א משני שעירים ראוי להקריב לחטאת של יה"כ כיון דעדיין אין עליהם קריאת שם ד"ה שנאמר ושחט והזה כו' מפלוגתא דר"י ור"א כו' מדבריהם נראה דלא גרסי' בפנים פלוגת' דר"י ור"ל אלא ה"ג והא אתמר שרפה שלא כנגד כו' כצ"ל:

ד"ה לא ירד מבול כו' ובבראשית רבה אמרי' כו'. אין לדקדק דהאי ראיה אינו מן הצורך דהוי כיהודא ועוד לקרא דהא קרא קאמר ויכסו כל ההרים וגו' ואפשר ליישב דמקרא לחוד לא קשיא דבמקום שירד מבול התם קאמר שנתכסו הרים כדמשני באמת מ"ה מביא ראיה שכך השיבו לאותו כותי ור"י בר"י הסכים לאותו תשובה משמע דשפיר השיב ומתרצו לקמן דבאמת נתכוונו לדחות לאותו כותי נ"ל:

ד"ה ועל גביהם דלתות כו' סבר כר"י כו'. פי' כיון דאהל זרוק לאו שמיה אהל לחוץ בפני טומאה ע"כ ס"ל כר"י דלא היו מביאים דלתות אלא שוורים אע"ג שגם אהל זרוק מ"מ גלי רחמנא בדידהו דהוי אהל משום דכתיב כו':

בא"ד ומיהו ר"י ודאי סבר כו'. פי' מדאמר טעמיה דמ"ה לא היה מביאים דלתות שדעתו של תינוק גסה עליו ויוציא ראשו או א' מאבריו לחוץ ת"ל דמ"ה לא היה מביאים דלתות דהוה אהל זרוק אלא ע"כ ס"ל דהוה אהל:

ד"ה ומלאו ועלו וישבו כו' כדמוכח בפרק טרף בקלפי. וי"ל דמה שהיו יכולים לתקן מתקנים משום מעלה דכולה מילתא מעלה בעלמא כדמשני מעלה עשו בפרה וריש לקיש נמי ידע כו' כצ"ל ועיין במסכת סוכה דכ"א ע"א בתוס' ד"ה מביאים כו' בא"ד ומיהו קצת קשה כו'. ורש"י בע"ב ד"ה מהבלא מתו כו'. מתרץ קושיא זו עיין שם:

ד"ה מדקאמר כו' תימא דלר"י כו'. ולרש"י נמי לא קשיא ע"ש:

ע"ב גמרא ואמאי קרי ליה חרבה כו'. פי' מאי אתי לאשמעינן בזה דקרי ליה חרבה דמעיקרא הא כבר כתיב ויגוע כל בשר בשלמא לר"י אתי לאשמעי' דאפי' בא"י שהיה חרבה מתו אלא לר"ל קשיא ומשני דאתי לאשמעינן דגזרה שהיה כשהיא חרבה לא היה על דגים שבים אלא על מה שהוא בחרבה:

שם אלא א"ר מני לא קשיא כאן קודם וידוי כו'. פי' דתנא דמתני' דממעט שעיר המשתלח מואל פתח וגו'. מיירי לאחר וידוי שאינו ראוי לבא כלל אל אהל מועד ותנא דברייתא דממעט שעיר המשתלח מלה' מיירי קודם וידוי אע"ג דראוי לבא אל פתח אהל מועד להתוודות אפ"ה כיון דאינו מיוחד לה' ממעטינן ולפ"ז כיון דתנא דמתני' ממעט שעיר המשתלח מואל פתח אהל מועד וגו' משמע דוקא לאחר הוידוי שאינו ראוי לבא כלל אל אהל מועד הוא דממעטינן אבל קודם וידוי דראוי לבא אל אהל מועד להתודות לא ממעטי' וחייב עליו בחוץ מ"ה פסק הרמב"ם בפי"ח מה' מע"ק כתנא דמתני' דקי"ל הלכה כסתם מתני' בכ"מ אע"ג דלתנא דברייתא ממעטינן נמי אפי' קודם וידוי ואין לדקדק לפ"ז לתנא דמתני' לה' למה לי א"ל דתנא דמתני' ס"ל דלה' אתי למעוטי קדשי ב"ה כדאמרינן במס' תמורה די"ג ע"א דקדשי ב"ה קרבן ה' איקרי קרבן לה' לא איקרי ומ"ה כתב הרמב"ם בפי"ט מה' מע"ק דין זה פעם שנית וז"ל שם בדין ז' וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ אחר שהתודה עליו פטור שנאמר ואל פתח אהל מועד לא הביאו כו' עכ"ל אף על גב דכבר כתב דין שעיר המשתלח בפרק י"ח אלא ע"כ לאשמעינן דשעיר המשתלח ממעטינן דוקא מואל פתא אהל מועד באינו ראוי לבא כלל אל אהל מועד דהיינו דוקא אחר וידוי כתנא דמתניתין אבל לא ממעטינן שעיר המשתלח מלה' דמשמע נמי אפי' קודם וידוי פטור בחוץ כנ"ל ברור ונכון בדברי הרמב"ם ומ"ו הב"ז הניחו על הרמב"ם בצ"ע ע"ש:

רש"י ד"ה מהבלא מתו כו' וקברום הבאים כו'. כוונת רש"י בזה לתרץ קושית התוס' בע"א ד"ה מדקאמר כו'. כיון דלר"י ע"כ מתו בא"י בהבלא א"כ לא היה א"י בדוקה מ"ה כ' רש"י דאפי' א"י בדוקה הי' דקברום הבאי' אחריהם נ"ל:

בא"ד אלא לשאר ארצות כו' כצ"ל:

ד"ה משבא כו' צוארו הס"ד:

ד"ה רמא כבא כו' מימיו כבא עמו כמו כו' והוא צואה מבהמות ביומי דניסן ועי' בעירובין דכ"ט ע"ב:

ד"ה והא קא סגיא תיבה כו' נמצא חוטמו נשמטת כו'. פי' אע"ג דהמים הוה שוה בכ"מ כדאמרינן בפ"ב דיומא עכ"פ כשהיתה התיבה מהלכת מעל מקום גבוה למקום נמוך והרימא הי' מהלך ברגליו על הארץ נמצא חוטמו נשמטת ומ"ש מהרש"א בח"א שלו על פרש"י הוא דוחק עיין שם:

ד"ה הא איכא כו' עליו הס"ד:

תוס' ד"ה אורזילא דרימא כו' ומפרש דג של ים כו'. ודבריהם אינם מובנים לי מי הוכרחו לפרש דג של ים ומי סני להם כפרש"י שהוא על שפת הים ולא דג של ים וצ"ע:

בא"ד מאריה דבי כו' כצ"ל:

בא"ד היכא קם אלא שהיו אריות כו' כצ"ל. פירוש ה"ה מבופלש נמי לא קשיא כיון דאיכא קטנים:

ד"ה יצאו קדשי ב"ה כו'. אבל מתפיס תמימים לבדק הבית קיימא למזבח כדאמרי' בסוף תמורה כו' כצ"ל ועיין בתוס' דיומא דס"ג ע"ב ד"ה וכל כו' דכתבו כרש"י:

ד"ה כאן קודם וידוי וכי איצטרך פתח כו'. פי' דע"כ מלה' ממעטינן אפי' קודם וידוי כיון שאינו מיוחד לה' א"כ פתח אהל מועד ל"ל מ"ה כתבו דאיצטרך:

בא"ד ומיהו קדשי ב"ה שפיר מיקרו מיוחדים לה' כו'. ותמיה לי על דבריהם דאשתמיטא מהם סוגיא דתמורה די"ג ע"א דממעטינן התם קדשי ב"ה דאין עושים תמורה משום דגבי תמורה כתיב קרבן לה' וקדשי ב"ה קרבן ה' איקרו קרבן לה' לא איקרו לפ"ז גבי שחוטי חוץ נמי קרבן לה' כתיב וממעטינן נמי קדשי ב"ה והיאך כתבו דמיקרו מיוחדים לה' וצ"ע:

דף קי"ד ע"א רש"י ד"ה בשלמא רובע כו' דאקדשינהו והדר נרבעו כו'. אע"ג דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו כיון דעבד מעשה אפי' אינו שלו כדאמרי' במסכת חולין ד"מ:

ד"ה לרבות קדשים קלים שאם כפר בהם כו' כצ"ל ד"ה בהויתן הן כו' תמורה הס"ד:

ד"ה משום דמאיסי כו' בחוץ דלא מתקבלין כו' כצ"ל:

ד"ה לא תעשון כו' המנוחה הס"ד:

ד"ה חובות כו' יחיד אלמא כו' תעשה הס"ד והד"א:

תוס' ד"ה אתנן ומחיר כו' כל האסורין לכל נדר פרט לנדור הס"ד וכצ"ל:

ד"ה וקסבר וולדות כו' הן קדושים ואין קדושה כו' כצ"ל בא"ד אהל מועד כקדשי ב"ה כו' כצ"ל:

בא"ד ולמ"ד במעי אמו הן קדושים כו' פי' וכיון דאפי' קדושת הגוף נחתא עלייהו לא היה אתנן ומחיר חל עלייהו לפי שאינו שלו מ"ה מוקי כמ"ד בהוייתן הן קדשים ובתמורה דכ"ד ע"ב מתרצו בע"א עיין שם:

בא"ד וא"ת למ"ד בהוייתן נמי נימא מגו כו' פי' השתא דמשני דהא דאמר רשב"ג אין קדושה חלה היינו קדושת הגוף אבל קדושת דמים חלה נימא מגו:

בא"ד ונראה לפרש כו' פי' דלעולם רשב"ג סבר דאין קדושה חלה עליהם כלל אפי' קדושת דמים והא דאיצטרך קרא הכא למעוטי דמיירי שהקדישן בפירוש וקדשי בקדושת פה אבל התם גבי טומטוס ואנדרוגינס כיון שהם בעלי מומים לא קדשי בקדושת פה וכ"כ תוספת שם:

בא"ד וא"ת בההיא דכיצד מערימין כו' וקושיא זו אינו שייכת להכא בסוגיא דהתם ה"ל להקשות. ונ"ל ליישב דבשלמא התם י"ל הא דמוקי בבהמת קדשים היינו שהקדיש בהמה מעוברת לחטאת ושייר העובר לקדושה אחרת וכר"י דאמר אם שייר משוייר מ"ה אם נקבה זבחי שלמים ולאו משום דבהוייתן הם קדושים אפילו למ"ד במעי אמו קדושים יכול להפקיע קדושת הוולד אבל השתא דמשני דניחא לאוקמא מתני' דהכא בפשיטות' כמ"ד בהוייתן ולא לאוקמא דשייר העובר כיון דאתיא כתנאי ע"כ הא דאוקמי התם בבהמה דהקדש היינו נמי אליבא דכ"ע וכמ"ד בהוייתן הקשו שפיר נ"ל:

בא"ד דאי אתה מוצא אלא בולדות קדשים כו' כצ"ל. פי' וכיון דכלאים הנולד מבהמה קדושה קדיש כ"ש נדמה כדמוכח במרובה דע"ו ע"ב. ד"ה משום דפסולה כו' והא דמשמע הכא איפכא כו' כצ"ל. ולפירושא משמע שגורסין בפנים אימא מודה ליה ר"ש לרבנן צריכא וכ"ג ר"ע ברטנורא:

ע"ב רש"י ד"ה אלמא אמר ר"ז כו' והוינן בה כו' כצ"ל:

בא"ד רבי זירא הנח לאו כו' כצ"ל ד"ה רב נחמן כו' אמחוסר זמן בפנים כו' הד"א:

ד"ה איסור במה כו' שהוא לשלמים ת"ל כו' הס"ד וכצ"ל:

ד"ה אלא לשמו כו' דבהאי שמא כו' פי' דבהאי שם אשם אינו ראוי בפנים:

ד"ה אבל שלא לשמן כגון לשם עולה ובשם