צאן קדשים עו

לקבוע כרת לכ"א וה"ה עולתיך דכתיב גבי אזהרה קאי אפי' על עולה לחוד לחייב כנ"ל ובזה יתורץ ג"כ תמיהת תוספות אבל לפרש"י קשה נ"ל:

ע"ב גמרא אמר רבי אבהו שחט וזרק לדברי ר"י כו' יש מקשין להך סוגיא מאי פריך לעיל לא יאמר בזריקה ותיתא מבינייא דילמא מ"ה כתבו רחמנא זריקה לר"ע לחייב שתים אשחיטה וזריקה ולר"י לחייב שתים אזריקה והעלאה ואם, היית יליף מבינייא לא היה מחייב אשחיטה וזריקה שתים ולא אזריקה והעלאה ולעולם ילפינן שאר עבודות מבינייא ובזה רוצים ליישב קושית התוספת ד"ה להכי כתבינן כו' דסוגיא דהתם אתיא כר' אבהו ואיצטרך זריקה מ"ה דרשי' התם מאשר יעלה וסוגיא דהכא כאביי ע"כ. ולענ"ד לאו קושיא היא כלל דאהעלאה וזריקה לא איצטרך לאשמעינן דחייב שתיים בשלמא השתא דיליף ר"ע זריקה מאו זבח דכתיב גבי העלאה מ"ה קאמר ר"א דלר"ע הוי כמו העלאה דחד כרת וחד לאו הוא ואינו חייב אלא א' אבל אי לאו הוה כתיב זריקה ואתי מבינייא מהיכא תית' לומר דאזריקה והעלאה אינו חייב אלא אחת כיון דפלגינהו קרא והזכיר העלאה לבדו והשאר עבודות כללן בעשיה אחת ובזה כ"ע מודה דחייב שתים וכ"כ רש"י ובר מן דין לאו קושיא היא ושיבוש הוא דהא דאמרינן שאם עשה שתי עבודות דאינו חייב אלא א' השתא דכתיב בקרא והכתוב קבע בהם חד כרת וחד לאו כמו שפרש"י אבל אי לאו הוה כתיב זריקה ואתי מבינייהו משחיטה והעלאה ומחד לא אתי דאיכא למיפרך מהיכא תיתי לומר שאם עשה שתים דאינו חייב אלא אחת כיון דלא קבעו הכתוב בחד לאו ובחד כרת ואיפכא ליכא למיפרך דלמא מ"ה כתיב זריקה לר"י לקובעו בחד לאו וחד כרת דשחיטה ואינו חייב אלא אחת ולר"ע לקובעו בחד לאו וכרת דהעלאה ואינו חייב אלא אחת ולעולם ילפינן שאר עבודות מבינייא נמי לאו פירכא היא דלפ"ז יהיה שאר עבודות דאתו מבינייא חמורה מזריקה ובאמת זריקה חמורה כנ"ל ודוק:

שם ת"ל או אשר ישחט מחוץ למחנה כו' כצ"ל וכ"ה ברש"י:

שם ושחיטה בחוץ היא אלא לאתויי כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה שחט וזרק כו' דנפקא ליה זריקה מדם יחשב כו' כצ"ל:

ד"ה שחט וזרק והעלה כו' בהעלם אחד מחייב כו' כצ"ל ד"ה תלמוד לומר או אשר כו' כצ"ל:

ד"ה ברישא דקרא או עז כו' כצ"ל:

ד"ה לאתויי כולה בפנים לעולם גג היכל כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה להכי כתבינן כו' תימא על סוגיא זו כו'. ולענ"ד לאו תמי' היא כלל ויש ליישב דרך פשוטה וברור דהא בלא"ה יש לדקדק דקתני והא דתנן הקומץ כו' מדקתני והא משמע דוקא השתא פריך מנ"ל דאקומץ והמקבל פטור והיאך תלוי בפלוגתא דלעיל אלא ע"כ דוקא השתא פריך מנ"ל דפטור אקומץ ואמקבל כיון דבין לר"י ובין לר"ע דצריכה ריבוי לזריקה דחייב ת"ל הא מרבינן מאשר יעלה עולה מה העלאה שהוא גמר עבודה אף כל שהוא גמר עבודה ומרבינן המנסך ומקטיר קטורת וקמצים ומנחת כהנים כמו שפרש"י שם מרבינן נמי זריקה דהוה נמי גמר עבודה אלא ע"כ דלא סבירא להו הך דרשא מ"ה פריך השתא והא דתנן הקומץ כו' מנ"ל דפטור ומשני דא"כ לא יאמר בזריקה נ"ל:

ד"ה המעלה בזמן הזה לעיל פירשתי בריש כו' כצ"ל:

דף ק"ח ע"א רש"י ד"ה שכן קודש כו' לא ירדו כדאמרן כו' כצ"ל:

ד"ה רבה אומר כו' דכל שפסולו בקודש כו' כצ"ל:

ד"ה נהי דלא אמרינן כו' אבל הכא שאין שניהם שוין תיתי טומאת כו' כצ"ל:

ד"ה והמעלה להדיוט כו' אינו מביא חטאת על שגגתו כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה שחיטת לילה כו' כרבי יהודא דאמר אם עלה ירד כו' כצ"ל:

בא"ד היינו כשאין קודש מקבלו מחמת פסול אחר כו'. פי' כגון שחט בלילה או קבלה בכלי חול:

בא"ד וברייתא דבסמוך דמרבי כו'. לקמן דק"ט ע"א:

בא"ד תיקשי ליה אף הקומץ בפנים כו'. פי' דאין הקודש מקבלו לר"י ולא פסול מחמת ד"א וחייב לר"י הוא הדין בשחוטי חוץ:

ע"ב גמרא להדיוט שחייב כו' כצ"ל:

שם ור' יוסי הוא ההוא כו' איכא למידק מ"פ לר"י שוגג אנוס מוטעה מנ"ל בהעלאה דפטור נימא דיליף ק"ו משחיטה מה השוחט להדיוט שחייב פטור שוגג אנוס ק"ו העלאה שפטור המעלה להדיוט איר דין שיפטור שוגג אנוס מוטעה וליכא למיפרך שום פירכא דלרירי ליכא שום חומרא בהעלאה יותר מבשתיטה וצ"ע ויש ליישב:

רש"י ד"ה אלא ל"ה כו'. וגלי בשחיטה וה"ה להעלאה כו' לפ"ז יש להקשות מנ"ל דאחד חמור מחבירו דלמא ההוא דכתב בתרוייהו אתי לאשמעינן דשווים לענין אחד ולא שנים ואיש איש דכתי' בתרוייהו אתי אאאא דשויין לענין הדיוט לחיובא אפי' אם שחט או העלה לאיש דחייב ול"ה דכתיב בתרווייהו לאשמעינך דשווין לענין שעיר המשתלח להוציא וההוא יתירא דכתיב בשחיטה למעוטי שוגג אנוס ומוטעה וגלי בשחיטה וה"ה להעלאה דמיגמר גמירי מהדדי וא"ל לפ"ז דשווין ל"ל דכתיבי בשניהם ליכתוב בא' ולילף אידך מיניה דהשתא נמי איכא לאקשויי ל"ל דכתיב ההוא בהעלאה למעוטי שוגג כו' לילף משחיטה או איפכא אלא ע"כ איצטרך השתא נמי וצ"ט:

ד"ה מה ת"ל כו' העלאה הסיד:

דיה אבל בהמה כתיב כו'. חדא העלאה היא הס"ד וכצ"ל. פי' ואם העל' וחזר והעלה עד שהשלים לכל בהמה אינו חייב אלא א' לר"י דחד העלאה היא ולר"ש חייב אכל אבר ואבר דאותו אכל אבר ואבר כתיב:

ד"ה אבל באבר א' כו'. דאלו עליו לבדו כו' פירוש אלו הקביב האבר לבדו ולא הקריב שאר האיברים קודם פשיטא דפטור לר"י אפי' הקריב שלם דהא ר"י ס"ל דאותו דוקא אכל בהמה כתיב ומ"ו הב"ז כתב בע"א ולר"ש אינו חייב אלא א' דעל אותו אבר אינו חייב כיון שהקריב חצאין ואותו אכל אבר ואבר קאי ואינו חייב אלא על א' על שאר האיברים:

ד"ה ור' יוחנן אמר כו' ומאן דמחייב סברי כו', פי' דבמתני' פליגי במקוטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ כגון פקע אבר מעל האור בפנים והעלה בחוץ לחצאין מאן דמחייב ס"ל כר"ע דמחייב כיון דמהדרינן פוקעים בפנים דהוי חסרי ואפ"ה מהדרינן אלמא הקטרה הוא מ"ה חייב נמי בחוץ לחצאין וכי כתיב אותו שלם דוקא אמוקטרי חוץ דהיינו שחט בחוץ והעלה בחוץ:

ד"ה ומ"ס פטור דנ"ל מלא יביאנו כו'. פי' דלא יביאנו אתי אפי' למוקטרי פנים ואותו כתיב אמוקטרי חוץ נ"ל אבל לפ"ז קשה מ"ט דר"י דמחייב אחת לא לחייב כלל כיון דס"ל כר"י וצ"ע:

ד"ה מזבח אהל כו' ובפרשת מעלה בחוץ כו' כצ"ל תוס' ד"ה שוגג אנוס כו' פרט לאומר מותר כו'. וצ"ע היאך כתבו דהאי אנוס היינו אומר מותר הא כתבו תוספות במסכת שבת דס"ח ע"ב בד"ה אבל תינוק כו' דאומר מותר לאו אנוס הוא דבכ"מ מחייבינן ליה בע"א ובחלב ובשבת אע"ג דכתיב בשגגה ודוקא לגבי גלות ממעטינן ליה אומר מותר משום דטוח' בשגגה כתיב וכ"כ תוספת במסכת מכות ד"ז ע"ב בד"ה אלא כו' וכ"כ תוספת בסנהדרין דס"ב ע"א וצ"ע רב ליישב נ"ל:

ד"ה והמעלה להדיוט כו' לאו שב מידיעתו הוא כו' פי' וכיון דלאו שבמידיעתו' הוא אינו מביא קרבן על שגגתו א"כ ל"ה ל"ל:

ד"ה אכל בהמה כו' אקמא מחייב דעדיין איתא לכולה בהמה כו' כצ"ל. פי' דתוספת מפרשו בע"א דלא כפרש"י והכי מפרשי דאותו קאי אכל בהמה דאינו חייב על העלאה אלא היכא דאיתא כל בהמה שלם ומש"ה אאבר קמא חייב דעדיין כל בהמה שלם אבל אאחריני פטור דכבר חסרה מבהמה דמה שהעלה בחוץ ה"ה כנאבד ומ"ס אותו קאי אכל אבר ואבר שיהיה שלם מ"ה חייב אכל אבר ואבר אם העלה שלם:

בא"ד ומחייב אכזית קמא כו'. פי' למר אינו חייב אלא אכזית קמא דעדיין איתא כל בהמה שלם אבל אכזית בתרא פטור דכזית קמא שהעלה ה"ה כנאבד ולא הוה בהמה שלם ולמר לא הוה האבר שלם בשעה שהעלה כזית שני דבזית קמא ה"ה כנאבד:

בא"ד ורבי יוחנן אמר מחלוקת כו' כצ"ל בא"ד וקסבר דלא מהדרינא פוקעים וא"ת מאי כו' כצ"ל. אע"ג דרש"י כתב לעיל דק"ז ע"א ד"ה חד כו' דאפי' ר"ש ס"ל דמהדרינן פוקעים והא דפוטר במקוטרי פנים משום דאיתא ליה תרי מיעוטי אותו ולא יביאנו מ"מ כאן דמסקי' הכא כמאן מהדרינן פוקעים כו' דלא כר"י ע"כ קים להו דר"י כר"ע ס"ל דנפקא לחלק מלא יביאנו וליתא ליה אלא חד מיעוט ואפ"ה פוטר במוקטרי פנים מ"ה כתבו דע"כ ס"ל דלא מהדרינן פוקעים:

בא"ד וא"ת מ"ט לא מחייב אכזית שני כו'. פי' בשלמא לרש"י דבאבר א' כ"ע מודים דאינו חייב אלא א' היינו אכל האבר ובכזית בתרא משלים לאבר שלם אבל לפירוש תוספת בין בד' וה' איברים דאינו חייב אלא א' אקמא ואאחרינא פטור משום דמה