צאן קדשים עה

דאפשר דשאל לו אם פירשו האימורים מתוכה ואח"כ קאמר דשאל אפי' דלא פירשו דיטמאו בגדים בלא הכשר וטומאה ואי אמרת דיטמאו נמי אימורים שלהן כהדא מי חטאת דאמרינן דהנושא צלוחית של מי חטאת נטמא ויחזור ויטמא את הצלוחית ותטמא את המים וא"כ לא מצינו מי חטאת אלא ע"כ דאין מטמאין דבר לחזור וליטמא ממנו ה"ה בפרים הנשרפים ושעירים הנשרפים אע"ג דמטמאין בגדיהם הם טהורים ואינן מטמאין האימורין שלהן נ"ל. ועיין בתי"ט מסכת כלים פ"א משנה ב' ובר"ש מס' פרה מ"ח משנה ב':

ע"ב גמרא מה כאן חוץ לג' מתנות אף להלן חוץ לג' מתנות כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה צריכה מחשבה להצטרף פחות מכזית ממנה כו' והא דלא פירש"י כמו שפי' במס' נדה ד"נ ובמס' בכורות ד"י להשוות אוכל צריכה מחשבה משום דהא ס"ד דר"מ היא ור"מ ס"ל אפי' בכזית מטמא מעצמו כיון דסופו לטמא טומאה חמורה א"כ מטמא מעצמו וא"צ להשוות אוכל מ"ה פרש"י להצטרך פחות מכזית להשלים לפחות מכביצה:

תוס' ד"ה מטמאה טומאת כו' ולא חשיב כנקיט בפומי' כו' כצ"ל:

בא"ד ופירוש הקונ' יש ליישב כמו שפירשתי לעיל וכן עיקר הס"ד וכצ"ל. פי' דעיקר קושית התוס' על רש"י כיון דיש בו כביצה מטמא בלא הכשר משום דסופו לטמא טומאה חמורה משא"כ במחוסר יציאה דבפנים אין ראוי כלל לטמא כו' וע"כ מ"ה בפנים אין ראוי אע"ג דנמי סופו לטמא טומאה חמורה אפ"ה אין ראוי משום קושית התוס' דלעיל ד"ה מחוסר יציאה כו' דא"כ יטמאו את האימורים אבל לפי מה שפירשו לעיל דמחוסר חתיכה פשיטא דהוה כמחוסר מעשה לפ"ז בפנים ראוי לטמא ואפ"ה לא מטמא כיון דמחוסר יציאה ה"ה דמחית אארעא ובד"ח ציין שטה כאלו נדפס בטעות ואינו מן הצורך:

ד"ה ומדסיפא ר"מ כו' אלא בבהמה טהורה כדפרשתי שם בפרק גיד הנשה הס"ד וכצ"ל. ועיין שם דק"ב ע"א בתוס' ד"ה ור' מאיר אומר כו' ד"ה חיבור אוכלין כו' חוץ לכלי וחיבור מים כו' כצ"ל:

בא"ד שהיא קטפרס והבצק מלמעלן כו' כצ"ל:

בא"ד ודבר תימא הוא אם אין לישת פירות כו'. ותמיה לי על תמיהתם דהא משנה ערוכה היא במסכת ט"י פ"ג משנה ד' עסה שהוכשרה במשקה ונילושה כמי פירות ונגע בה טבול יום דר"א אומר משמיה דר"י דפסל את כולם ור"ע אמר משמו לא פסל אלא מקום מגעו משום דקסבר כיון דמי פירות אין מכשירין ולא מייתי להו לידי טומאה רואין אותן כאלו אינן ולא פוסל אלא מקום מגעו ואין עושה העיסה חיבור ע"כ וכ"כ הר"ב שם ולפ"ז התוספתא אזלא אליבא דר"ע ופי' טהורה ולא הוכשרוה ואפי' הוכשרו מעיקרא אין מי פירות מחברים את העיסה וכ"כ הר"ש שם אליבא דתוספתא נ"ל:

ד"ה מה כאן כו' ושמא ג"ש הוא ועוד יש לפרש כו' כצ"ל. פי' דריבוי דחטאת ג"ש הוא ודבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש ועוד יש לפרש אע"ג דפר יום הכיפורים אתי מהיקישא דלפר ילפינן פרה אדומה מג"ש דאזלינן בתר למד ופרה קדשי ב"ה היא והוה הלמד חול וילפינן למד מלמד נ"ל וק"ל:

הדרן עלך טבול יום פרק שלשה עשר דף ק"ו ע"א גמרא אמר רבי אלעי כל מקום כו' כצ"ל:

ר"שי ד"ה וחייב על העלייה שהן שני גופים כו' כצ"ל:

ד"ה כיון שנגע כו' ואפ"ה כי הדר כו' כצ"ל:

ד"ה אלא אזהרה כו' מחייבינן עלה חטאת כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה אזהרה מנ"ל כו' עלה חטאת שאין חטאת כו' כצ"ל:

בא"ד ולאו אמתני' דהכא קאי כו' כצ"ל. פי' הא דבעי הכא אזהרה מנ"ל לענין מלקות בעי וקאי על מתניתין דאלו הן הלוקין ומתניתין דהכא דקתני חייב היינו קרבן וקרבן לא בעי אזהרה בא"ד פסח שהן מצות עשה ופריך הא כתיב כו' כצ"ל:

ד"ה מנין לזובח כו' וא"ת מנלן הכא זובח בהמה כו'. פירוש דכמו גבי השתתואה דאיצטריך חד לכשלא כדרכה דמכובדים וחד שלא כדרכה דבזוים ה"ה גבי זביחה נמי דלמא אתא קרא לכשלא כדרכה דמכובדים אבל שלא כדרכה דבזוים בזביחה מנ"ל:

בא"ד דר"א אבל שלא כו' כצ"ל:

בא"ד ומהשתחואה נפקא לן דאין חילוק כו' כצ"ל בא"ד הא דפריך פ"ב כו' כצ"ל בא"ד למה לי לגופיה כו' כצ"ל:

בא"ד מייתר לן לאזהרה אמחשב מעבודה לעבודה דמהשתחואה כו' כצ"ל:

ע"ב גמרא פסח יש לו תקנה כו'. פי' וה"ה מילה יש לו תקנה דלעולם יכול למול את עצמו ולפטור מכרת וכ"כ תוספות במסכת מכות די"ג ע"א ד"ה לאפוקי כו':

רש"י ד"ה מקום שלא כו' כאן הס"ד:

ד"ה משרצים כו' שרצים הס"ד ד"ה אפילו למאן דאמר כו' וגומר אין כו' הד"א:

תוס' ד"ה מה לשרצים כו' ואגב חורפיה לא עיין בה כו'. נ"ל דרש"י ס"ל הא דמסיק התם דוקא בשרצים טמאים היינו אליבא דר"י דלא תיקשי דידיה אדידיה אבל ר"י ב"ח שסידר הברייתא קמיה דר"י ס"ל דאפילו אכילת שרצים טהורים בכעדשה עיין שם במעילה וכ"כ רש"י ביבמות דקי"ד ע"ב ומה שתוספות מביאים ראיה התם ביבמות מהא דאמרינן במסכת מכות ריסק ט' נמלים וא' חי והשלים לכזית יש לומר דקתני והשלים לכזית משום נבלה נקט לאשמעינן דלוקה אחד משום נבלה ואיסור חל אאיסור כמו שכתבו תוספות שם עיין שם נ"ל:

ד"ה מכלהו שכן כו' תימא נילף בכלהו כו'. והתירוץ נעלם. ול"נ ליישב כיון דבחלב בהמה קיימינן דבחלב בהמה כתיב אזהרה מ"ה לא מצי למילף ק"ו מה חלב שהותר מכללו כיון דחלב בהמה לא הותר מכללו אע"ג דכתיב בויקרא ג' סתם כל חלב וכל דם לא תאכלו מ"מ כיון דלא כתב בהאי פ' חיה ומיירי בבהמה דברישא דפ' כתיב ואם עז קרבנו וגו' ועיין במסכת כריתות ד"ד ע"א סברא כזו אמרינן לעיל ד"י ע"א דמשני השתא בשלמים קיימים כו' עיין שם:

דף ק"ז גמרא ר"י אמר אתיא הבאה הבאה כו'. פי' מה להלן בשחוטי חוץ דחייב רחמנא מוקטרי חוץ היא אף העלאה דחייב רחמנא נמי אפי' מוקטרי חוץ שעומדים ליקטר בחוץ חייב על העלאה כנ"ל. ומ"ו הב"ז נכנס בדוחק וכתב פירש אחר ואינו מן הצורך רש"י ד"ה ה"ג דאמר כו' להעלאה מה העלאה כו' הד"א:

ד"ה ה"ג אלא כדתני כו' ומערב הפרשיות כו'. יש רוצי' לפרש דהאי ומערב הפרשיות פירושו כמו עירוב פרשיות גבי כי הוא זה ה"נ האי פרשה ואליהם אין כאן מקומה כאלו נאמר קודם למען אשר יביאו סמוך לשחוטי חוץ ע"כ. אבל לענ"ד שיבוש הוא דלא אמרינן על פרשה שבתורה דאין כאן מקומה אלא דוקא היכא דאיכא טעמא כמו גבי כי הוא זה דקאמר התם במסכת ב"ק דק"ז ע"א טעמא דלא קאי אפקדון דבפקדון בלא הודאה במקצת מחייב דמעיז ומעיז אבל היכא דליכא טעמא כמו הכא לא עקרינן פרשה ממקומה וכ"כ תוספות שם בהדיא ובלאו הכא אי אפשר לפרש הכא כמו גבי ע"פ ואינו מן הצורך להאריך:

ד"ה ל"ו כריתות כו' בהעלם אחד וניתני כו' הד"א:

בא"ד וע"א ומשני תנא חילוקין כו' כצ"ל:

ד"ה והא דתנן כו' הזורק מקצת דמים כו' כצ"ל:

ד"ה ורבי ישמעאל נפקא כו' כצ"ל:

ד"ה ההוא מבעי כו' והלכך איצטריכו תרוייהו כו'. כוונת רש"י בזה לתרץ דלא תיקשי מנ"ל לר"ע דדם יחשב אתי לרבות שחיטת העוף ואו אשר ישחט למעוטי מליקה אתי דילמא תרוייהו לרבויא אתי או אשר ישחט לרבות שחיטת העוף ודם יחשב לרבות מליקת העוף אתי מ"ה כתב רש"י והלכך איצטריכו תרוייהו כמו והשתא איצטרך תרוייהו אבל אי אמרינן דתרוייהו לרבויא אתי לא צריכה תרוייהו דמצי למיכתב או אשר ישחט דמסתבר דלרבויא שחיטה קאתי ואתי מליקת העוף מק"ו שהיה דרך הכשירו בפנים מ"ה קאמר ר"ע דע"כ או אשר ישחט למעוטי מליקת העוף אתי מ"ה צריכה תרוייהו נ"ל:

בא"ד כתב דם יחשב כו' כצ"ל:

ד"ה שכן זר כו' בפרק בראשונה בסדר יומא כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה מאי עביד ליה לחלק תימא דהך סוגיא כו'. ובלא האי תמיה לי ל"ל או לחלק הא גבי אזהרה דהעלאה לא כתיב אלא עולה דכתיב השמר לך פן תעלה עולתך וגו' מהיכא ס"ד לומר עד דמסיק עולה ושלמים ואי לאו פרש"י ה"א דהכי פירושו דס"ד היכא דמסיק עולה ושלמים אינו חייב אלא אחד כיון דחד כרת הוא ועולתיך דכתב גבי אזהרה קאי לכל העולין וחד לאו לכל העולין כדאמר רבי אבהו לקמן לר"י ולר"ע מ"ה כתיב או לחלק