צאן קדשים עג

שהיא שעיר החטאת לא שמעתי דיש לחלק ע"כ צ"ל דמכח סברא השיב לו כך דמסתברא כך לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות דבלא סברא וטעמא מהיכא תיתי לחלק בין קדשי שעה לקדשי דורות וכיון דמצד הסברא השיב לו כך לא מצאו סברא אחרת רק מכח ק"ו רק דיש להקשות ל"ל למימר דהסברא היה מכח ק"ו דאית ליה פירכא ולמה לא אמרינן דסברא לחלק מכא היקישא דזאת התורה כמו שכתבו תוספת שם ואפשר דזה הוא כוונת התוספת הכא אבל לאו קושיא הוא דליכא למימר דאהרן השיב לו מצד הסברא דהקישא דזאת התורה יש לחלק כיון דבהאי קרא כתיב ולמלואים שהם קדשי שעה א"כ קדשי שעה נמי אסורים לאונן וכיון דשמע משה היתר אנינות במנחה שהוא קדשי שעה ולא ילפינן בהיקישא ה"ה קדשי דורות רק השתא מתשובת משה שמעינן דהודה דכך שמע דהותרו קדשו שעה אמרינן דוקא בהנהו הותרו ולא בשאר קדשי שעה וכ"כ התוספות שם ביבמות מ"ה ניחא להו לאוקמא דמשום ק"ו השיב לו אע"ג דאית ליה פירכא דאפשר לומר דאהרן היה סובר דלא שייך הך חומרא שטעון כסף צורי לאסור משום זה באנינות כנ"ל ברור ודו"ק אח"כ מצאתי בתוספת דשבת דף כ"ה ע"א ד"ה הא בחול כו' דמתרצו קושיא זו בע"א וניחא נמי הכא ע"ש:

ד"ה דאי ביום כו' תימא בלילה נמי נימא ק"ו כו' פי' כיון דלר"י אנינות לילה דאורייתא לדורות וע"כ הא דכתיב במעשר לא אכלתי באוני ממנו אפי' בלילה וא"כ היכא קאמר שמא לא שמעת אלא בלילה הא בלילה נמי איכא ק"ו ממעשר ולר"י אין חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות ואפילו במנחה נמי דקדשי שעה היא נמי נימא קו"ח ואפ"ה הותרו להם הנהו קדשים לפ"ז דלמא אפי' ביום נמי הותר להם לאכול באנינות אע"ג דאיכא קו"ח וק"ל. ומ"ו הב"ז רוצה ליישב קושיא זו ודבריו אינם מובנים לי וגם הרא"ם הקשה קושיא זו והניח בצ"ע:

ע"ב רש"י ד"ה בשלמא לרבנן כו' ולא יום ועד הלילה כו' כצ"ל:

ד"ה בשלמא לרבי נחמיה כו' בתמיה שמא לא כו' הד"א:

ד"ה אלא לרבנן כו' מאי הן דקאמרי ליה כו' כצ"ל ד"ה הכי קאמר ליה אמרת דילמא כו' כצ"ל:

ד"ה ברית כהונת כו' אשר קנא אלמא כו' כצ"ל:

ד"ה ששם שלום כו' עמהם הס"ד. ואח"כ ד"ה וישמע פינחס כו' כתיבא בפנחס והאי קרא התם כתיב הס"ד וכצ"ל. ואח"כ ד"ה בברכה כתיב ברכו שלא תפסוק כהונה מזרעו אבל עדיין לא נתכהן הס"ד וכצ"ל ואח"כ ד"ה לייחס זרעו אחרת מימי משה נתכהן וכששם שלום נתייחס ליקרא כהן ולייחס זרעו במעלות כהונה הס"ד וכצ"ל ועיין בע"י:

תוס' ד"ה בשלמא רבי נחמיה כו' למ"ד מפני טומאה הוי בתמי' כו'. פי' למ"ד מפני אנינות הוי שהן היום בניחותא שהיא חובת היום ואכלתי בלשון בתמיה ולמ"ד מפני טומאה הוי הן היום בתמיה וכי בני הדיוטים הקריבו היום שום קרבן ולעיל משמע איפכא למ"ד מפני אנינות הוי הן היום בתמיה שמשה אמר שמא בניך הקריבו באנינות ולכך נשרפה והשיב אהרן וכי הן היום הקריבו בתמיה אני כ"ג הקרבתי ומקריב אונן ולמ"ד מפני טומאה הוי הן היום בניחותא הלא עדיין יום הוא והיינו אסורים בקדשים לאכול עד הערב ומתוך כך אירע בה טומאה באונ' וכפרש"י שם:

ד"ה ההוא בברכה כו' עד ששם שלום בין כו' ואפשר לזה כיון המדרש בדין הוא שיטול שכרו מיד ר"ל הכהונה לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום פי' כשישים שלום בין השבטים והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם לייחס זרעו אחריו לעולם:

דף ק"ב ע"א גמרא אמר ר"ל סטרו ויצא כו' ואין לדקדק דמשמע אף זה נאמר בו רושם ורושם זה לא מפורש בתורה ואפשר לומר דמשום כבודו של מלך לא פרסמו הכתוב כפירוש וכ"כ מהרש"א. ובזה מיושב קושית מ"ו הב"ז מה שמקשה על רש"י עיין שם שם וכל היכא דכתיב הלום עד עולם הוא והא כו' כצ"ל:

שם הרי כבר אמור אלא לבעל מום מעיקרא שיכול אין לי אלא תם ונעשה ב"מ. ב"מ מעיקרו מנין ת"ל כל זכר כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ויש אומרים כו' כיש אומרים הס"ד ד"ה לא תיפוך כו' דאכשר רחמנא חס עליה כו' אחרינא אבל עובר דאיתא ליה היתירא כו' הד"א:

תוס' ד"ה אהרן קרוב הוא כו' מקיש ריבים לנגעים ונגעים לריבים מה נגעים כו' כצ"ל:

ד"ה אני מסגירה כו' לפי דרכם למדנו שהיה אהרן דורש כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז כתב ובזה מיושב מה שמקשים העולם בברייתא זו דלמא לא אמר גם גבי משה הטעם דקרוב הוא משום דמשה היה דורש כת"ק דאדם רואה נגעי קרוביו דלא כאהרן דס"ל כר"מ ולכך היה אהרן אומר למשה דבל"ה אין אתה רואה שאתה זר ואין אני רואה דס"ל כר"מ דנגעי קרובים אסור לראותן עכ"ל. ונ"ל ליישב קושיא מה שהעולם מקשין דלמה לא אמר גבי משה הטעם דקרוב הוא בדרך אמת דהך ברייתא ס"ל דהא דר"מ ס"ל דאין קרוב רואה את הנגעים טעמא משום שבחזקת שאוהבים זא"ז ואע"ג דגבי עדות ממון קי"ל דזה שפסלה תורה עדות הקרובים לא מפני שבחזקת שאוהבים זה לזה אלא גז"ה היא כדאמרינן במס' ב"ב פ' מ"ש והובא בח"מ סי' ל"ו ומ"ה אוהב כשר להעיד דבשלמא גבי ממון אמרינן דלא חשדינן כולי האי שישנה העדות ולעשות עצמו רשע בשביל אהבה או שנאה אבל גבי נגעים ר"מ אזיל לטעמיה דס"ל במסכת מקו' ד"ז ע"ב ויליף מקרא דבכהן תלא רחמנא דאי מטמא ליה הוי טמא ואי לא בעי מטמא ליה ולא לימא כלום לא הוה טמא לפ"ז מ"ה חיישינן משום אהבה שביניהם לא לימא כלום דאי חזי ליה דטמא והוי טהור ומ"ה לא קאמר גבי משה הטעם דקרוב הוא דבאותו שעה לא היה בחזקת שאוהבים זה לזה דעיקר צרעת של מרים הי' על שדיברה במשה אע"ג דמשה לא היה שונאה בשביל זה כדכתיב והאיש משה עניו מאד וגו' עכ"פ החזקת האהבה בטילה מ"ה קאמר דמשה זר היה כנ"ל והא דלא קאמר א"ת פינחס יראה שהיה כשר מדאורייתא שהיה ג' בראשון למרים רק ר"ת ס"ל דג' בראשון פסול ולית הלכתא כותיה כדאיתא בח"מ סי' ל"ג ואפ"ל דהך תנא ס"ל כרב אשי דס"ל דלא נתכהן פנחס עד ששם שלום בין השבטים נ"ל:

ע"ב גמרא ולא והרי ב"מ דלא ראוי לעבודה כו'. פי' והיכא קתני במתני' כללא כל שאינו ראוי לעבודה. ולפי דמסקינן במ' עירובין דף כ"ו ע"א ובמ' קדושין דף ל"ד ע"א דאין למידין מן הכללות אפי' במקום שנאמר בהם חוץ עיין שם לא קשיא מידי נ"ל:

שם בא הקרב ואכול וא"ל תן לי חטאת ישראל ואוכל א"ל ומה במקום כו' כצ"ל:

שם מקום שיפה כחי בחטאתי אינו דין כו' כצ"ל:

שם אותה יאכלנה בא וחטא ואכול כו' כצ"ל. רש"י ד"ה הרי טמא בקרבנות כו' כצ"ל. והדיבור אימא כי טמא יש למחוק ואינו בס"א:

ד"ה הא לא קתני כו' שאינו ראוי אינו חולק ולא דיוקא תני הס"ד וכצ"ל:

ד"ה כך יפה כחך בחטאתך הס"ד:

ד"ה שכשם שהורע כחך במנחתי כך הורע כחי כו' כצ"ל:

ד"ה לאונסי שהיתה שמועתו כו'. משמע מזה שהיה רב גמיר מראב"ש בבה"מ מה שהיה ראב"ש מהרהר בבה"כ:

תוס' ד"ה ב"מ עובר כו' וא"ת דהכא מייתרי ליה הנך תלתא כו' ולא נמצא תי' על זה בתוספת שלפנינו ונ"ל ליישב דברישא דהאי קרא לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל כתיב איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב וגו' כי כל איש אשר בו מום וגו' ותניא בת"כ פ' אמור אין לי אלא שנולד תם ונעשה ב"מ ב"מ מעיקרו ב"מ קבוע ב"מ עובר מנין ת"ל אשר בו מום ע"כ נמצא דמרבינן כל ב"מ לענין הקרבה וכתיב בתריה דכל אותן ב"מ דפסולין להקרבה דלחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל דמותרים באכילה בכל הקדשים וכיון דמרבינן כל ב"מ להיתר אכילת כל הקדשים לפ"ז השתא דתורה ריבתה במנחה ובחטאת ואשם לחלוקה מרבינן נמי כל ב"מ לחלוקת כל הקדשים כמו באכילה דריבא הכתוב כל ב"מ לאכילת קדשים נ"ל:

ד"ה הרי טמא כו' והוה מצי למיפרך מכ"ג כו'. ואפשר ליישב דאפשר לומר דכללא דמתניתין כל שאינו ראוי כו' לא קאי על כ"ג אלא בכ"ה כמו רישא דמתניתין דקתני אונן אינו מקריב דקאי על כ"ה דכ"ג מקריב אונן מש"ה פריך מטמא בקרבנות צבור נ"ל:

ד"ה מה אם כו' תימא אמאי כו' ויש ליישב דמ"ה לא קאמר כדלעיל דאיכא למימר מנחה תוכיח דנוכל לומר ג"כ כשם שהורע כחי כך הורע כחך ואפ"ה אינו חולק מ"ה קאמר הכא דמחטאת גופא אינו ראיה:

דף ק"ג ע"א גמרא הבשר לשם ועורה כו' כצ"ל:

שם אלא עולת איש עולת גרים כו' וכתב מ"ו הב"ז והרמב"ם גרס כותי במקום גר וכתב הכ"מ דכן עיקר דלגירסא דידן קשה מקמ"ל דמהיכא תיסק אדעתין לפלוגי בין גר לישראל עכ"ל ושרא ליה מארי' דאישתמיט' הא דקאמר כאן פרט לגר שמת ואין לו יורשים וא"כ טובא קמ"ל דלא כר"י עכ"ל. ודבריו אינם מובנים לי דלדידיה דניחא לי' בגירסא גריס וס"ל להאי תנא דעור העולה ריבה גרים אפילו גר